 |
/images/archive/gallery/432/985.jpg לרקוד אל סוף האהבה
איור: יעל רשף  |
|
|
| האחים והאחיות: הגרסה הקווירית |
|
| המשפחות הכי טובות: אחים ואחיות, הומואים ולסביות. בראיון יוצא דופן עם אמרי אור-לב מספרים גיא, נעמה ושיר, עומר ונמרוד, ונועה ויעל על היציאה מהארון לפני האח או האחות ("אמרתי לו שאם הוא לא מספר לי עכשיו, אני מנתק איתו קשר"), ההתמודדות עם המשפחה ("היינו משפחה מאוד מלוכדת והתרחקנו") ומדברים על עצמם בגילוי לב מפתיע ("גיא הומו, אני לסבית ושיר ביסקסואלית מופרעת") |
|
|
|
 | דפדף בגאווה |  |
|
אמרי אור-לב
9/6/2006 12:15 |
|
|
|
|
|
|
|
ערב אחד, לפני שבוע, ישבתי על שפת המדרכה מחוץ למינרווה והעברתי את הריאות שלי סדנת טיהור מהעשן הסמיך. השעה הייתה שתיים בלילה ובסמטה הקצרה נוצר שקט מבורך בין השאון של אלנבי למוזיקה מתוך הפאב.
"מה את עושה?" שאלו אותי פתאום שתי צעירות, דומות באופן מחשיד ומבהיל, שיצאו גם הן לשאוף אוויר.
"שום דבר מיוחד", עניתי.
"אז למה את כאן?" תהו שוב, פה אחד, בישירות מפתיעה.
ייתכן שאדי האלכוהול התעמרו בי אבל התקשתי לספק תשובה. במקום זאת, נעמדתי, הסתכלתי עליהן וזרקתי: "תגידו, אתן אחיות?".
באותה מאית שניה נראה היה שיחסי
הכוחות השתנו והשתיים החלו למלמל חצאי משפטים מבולבלים עד שנעצרו ואחת מהן קטעה את הבליל העילג ואמרה: "נו כן, אז מה".
הסנסורים שלי מיד עברו למצב התרעה אבל הנימוסים שמו להם רגל. רציתי לשאול אם הן לסביות, מה הפרש הגילאים ביניהן, לברר אם הן בארון, איך הגיבו ההורים, מה דעתם של החברים ואפילו לפטפט על הקוויראפשן, פסטיבל הקולנוע הקווירי וסתם הא ודא. אך במקום זאת חייכתי בנימוס ונכנסתי חזרה.
חצי שעה אחרי, בתוך הפאב, הן הכירו לי את נעמה שגם לה מסתבר יש אח גיי ואחות דו-מינית והמרחק מסמטת בית השואבה לכתבה בערוץ הגאווה התקצר בשנייה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| "תגידו, אתן אחיות?". המינרווה. צילום: עינב מורנו
| /images/archive/gallery/159/537.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
"מצאתי הזמנה לסאונה והתחלתי לחשוד"
|
|
|
 |
|
|
|
גיא, נעמה ושיר יצאו מהארון בפני ההורים בהפרש של ימים, עומר ונמרוד "חיים בשקר" ומתוודים רק בפני סבתא. ונועה ויעל, התאומות בחבורה עוד נאבקות ביניהן על הבכורה. הריי לכם שלושה סיפורים אנושיים על בנות ובנים להורים סטרייטים שלטשו עיניים לעבר דגל קשת הצבעים ונאלצו, לחיוב ולשלילה, להתמודד עם ההומו או הלסבית שגדלו איתם תחת אותה קורת גג בבית המשפחה. לבקשת המרואיינים, חלק מהשמות בכתבה בדויים וחלק אכן השמות הפרטיים. מתוך רצון להתחשב השאירו כל השבעה את כתובות המייל שלהם במערכת האתר.
עומר, כוריאוגרף בלהקת מחול ישראלית מפורסמת, חי עם בן-זוג בתל אביב מזה שלוש שנים. בעיצומן של שנות העשרים לחייו הוא מגדיר עצמו כ"אוהב גברים בלב ובנפש, שלם ומגובש".
הוא שופע ביטחון עצמי, מתנשא לגובה 1.90 וחמוש בגופיה צמודה המדגישה את קווי המתאר שלו באופן שגורם אפילו לחובבת נשים מובהקת לעצור נשימה.
"כל הסביבה שלי יודעת בדיוק עם איזה מין אני אוהב ללכת ללכת לישון, ולא רק לישון, אבל להורים שלי אין מושג כי רצה הגורל וגם עומר, אחי הקטן הוא הומוסקסואל. אני בן 26 היום ולמרות שאנחנו שני הפכים – הוא קצין בחי"ר הייעודי – ואני נשנש קטן, קרה שלשנינו אין ספק שלא נביא הביתה כלות", הוא מספר.
למפגש באוויטה מגיע נמרוד הישר מהצבא ללא מדים. הוא תוחב את הנשק מתחת לשולחן ובוחן אפשרות לדחוק אותו בין הספה לקיר בניסיון לטשטש ככל היותר את היותו חייל. מבלי לברך אותנו לשלום הוא פוצח בתדרוך:
"אלף, אני כאן רק כי זה ההסכם בין עומר לביני במסגרת ההבנות שהגענו אליהן. בית, אני חושב שהסיפור שלנו מעניין ואני אהיה הכי כן איתך אבל אני רוצה שנשב אחר-כך על הטקסט ונשמיט הערות בזנ"טיות מיותרות. גימל", הוא צוחק, "מה יש לשתות?".
לאילו הבנות הגעתם?
"הייתה בינינו המון מתיחות הרבה מאוד זמן", מספר נמרוד. "אני הייתי סגור על עצמי ורציתי לצאת מהארון כבר בגיל 22 אבל החלטתי לספר את זה לעומר לפני שאני מדבר עם ההורים. דיברתי איתו והוא קיבל את זה באופן פושר ולא תומך. הוא לא היה ישר איתי ורק כשמצאתי אצלו במקרה הזמנה מקופלת קטן-קטן, כאילו שה-ק.ג.ב בעקבותיו, ל'סאונה פרדייז', התחלתי לחשוד. שאלתי אותו מה זה. הוא הכחיש. הצמדתי אותו לקיר ואמרתי לו שאם הוא לא מספר לי עכשיו אני מנתק איתו קשר".
נמרוד מתפרץ לשיחה: "תכתבי שכל אלו עם הבדיחות על ההצמדה לקיר ירסנו את עצמם עכשיו. וחוץ מזה", הוא מתגונן, "לא הייתי מגובש עם עצמי. שכבתי עם גברים כבר שנתיים אבל רציתי למות אחרי כל פעם והצעתי לכל מיני בנות תורניות לצאת איתי".
"בכל מקרה, הגענו להבנות לפיהן בגלל המצב המתוח והעובדה שאני המכשול העיקרי בעניין החשיפה מול ההורים התחייבתי להתמסר למטרות שחשובות לעומר ואחת מהן היא הכתבה הזאת".
הלחץ הפיזי הוביל אותך לספר?
"כן. הרגשתי במצב של אין ברירה, כעסתי עליו וסיפרתי לו".
עומר מגלגל עיניים ומתקן: "הוא בחור מתורבת אבל נכון יותר לומר שהוא ירק לי בפנים, פיזית, ותוך כדי סיפר לי. הייתי עצוב בשבילו ומאושר בו זמנית. זה השהה את השיחה עם ההורים ואחרי שהעלנו את הנושא בפניהם בכל מיני הקשרים כללים והבנו שהם הומופובים היסטריים, החלטנו לשמור את זה בסוד".
"כן", נמרוד מגחך, "הבנו את זה כשהם אמרו לנו שהומואים הם אנשים חולים עם אידס שרק רוצים להיות נשים. ולחשוב שהם יושבים עם קבוצות החברים הבוהמייניות שלהם ומתקתקים נאורות על בסיס יום-יומי. בכל מקרה ברור שהם חיים בשקר. יש לנו סבתא ממש קולית והיא היחידה שיודעת. סיפרנו לה כי ידענו שהיא השתרללה בשנות הארבעים כאילו אין מחר והיא קיבלה את זה בשמחה ובהבנה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| "כל פעם ששכבתי עם גברים, רציתי למות אחרי". צילום: רענן כהן
| /images/archive/gallery/308/855.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איך ההומוסקסואליות משפיעה על הקשר כאחים?
השניים מתלבטים ארוכות לפני שהם משיבים, מתווכחים ביניהם, מנסחים משפט ומתחרטים. "תראי", אומר נמרוד, "הייתי מעדיף שעומר לא יהיה הומו כדי שההורים ינדו רק ילד אחד ויהיו בטוחים שיהיו להם נכדים ממשפחה סטרייטית שהם יוכלו לקחת לגן שעשועים בגאווה. אבל מן הסתם זה מקרב בינינו מאוד. זה פורץ בעצם את כל השסתומים".
עומר מחייך חצי חיוך ומוסיף: "החלק המעניין הוא הפגישה במסיבות גייז. ואת יודעת, האווירה היא תמיד מאוד מתירנית ולפעמים לנמרוד לא נוח לראות אותי בסיטואציות מאוד... ישירות. אנחנו משתדלים לחלק בינינו את מקומות הבילוי ולהימנע מפורשות מלצאת או לשכב עם אותם אנשים. זה כבר ביזארי מדי, אפילו בשבילי".
כטוויסט לא צפוי והודות לכמה משקאות, נמרוד מעמיק את החשיפה: "אני אוהב את זה שעומר הומו. זה גורם לי להרגיש טוב יותר, אני מבסוט כשאני רואה כמה הוא פופולארי ואני אוהב את בן הזוג שלו שההורים סגורים על זה שהוא שותף. אני לא רוצה להצטייר כדביל, אבל אני פשוט לא מוכן לתת לצמד החמד הזה (ההורים) את המפתח לחיים שלי. אני לא יודע עוד כמה זמן הסידור הזה יחזיק אבל עד אז אני מרוצה מהמצב הקיים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אנחנו מכירים עשרות אחים גייז"
|
|
|
|
|
|
|
גיא, נעמה ושיר בני 27, 25, ו-21 בהתאמה, מתייחסים לאחוות האחים הקווירית שלהם בנון-שלנט הזוי ומעורר הערצה. השלושה גדלו ברמת השרון ושוחים ובוחשים בעולם התקשורת מזה תקופה ארוכה - כעורך, כתבת וצלמת - ומתווכחים ביניהם שנים אם הם אייטם או לא אייטם.
"אני אתן לך את זה בקצרה", אומרת נעמה, קצוצת השיער שבחבורה. "גיא הומו, אני לסבית ושיר ביסקסואלית מופרעת. גדלנו בבית מאוד פתוח וליברלי, לכולם היה ברור, כבר כשגיא היה בן 17 ואני בת 15, שאנחנו לא בדיוק מתעניינים בצד השני ואף אחד לא עשה מזה עניין. אקט היציאה מהארון היה שולי אבל מתוך כבוד להורים, ראוי היה לשבת ולדבר איתם".
שיר: "כשנעמה הייתה בצבא, גיא הגיי יצא מהארון בספונטניות לא מתוכננת פשוט כי הוא רצה להביא בן זוג הביתה. מן הסתם הם קיבלו את זה בהמון הבנה ואז, יומיים אחר-כך בעצם, גם נעמה יצאה. לעומתם, המקרה שלי היה הרבה פחות נעים".
היא משתתקת פתאום ולוקחת פסק זמן מהאווירה המבודחת.
גיא נחלץ לעזרה: "רצה הגורל וביום ראשון, לאחר השבוע שבו נעמה ואני יצאנו מהארון, אבא שלנו נכנס לחדר שלה באמצע קטע מיני עם בחורה".
"היית חייב להגיד את זה ככה?" היא מתנפלת עליו ספק מבודחת ספק פגועה.
"יש לך עוד דרך?", הוא תוהה ומסיים את הוויכוח.
זה יצר שבר?
"האמת היא", חוזרת נעמה לשצף הקצף ומגניבה מבטים לשני אחיה, "שכן".
"באותו רגע שום דבר לא נאמר והייתה בעיקר מבוכה. ההורים הזעיקו אותנו להתכנסות של חמשתנו ודי התפרקו ממצבור מאוד טעון של רגשות. אני חושב שהם הכו על חטא ופתאום, למרות שזה היה ברור, קלטו שיש להם שלושה הומוסקסואלים בבית. זה גרם לניתוק מסוים. היינו משפחה מאוד מלוכדת והתרחקנו. אבל אני מאמין שכל אחד היה זקוק לספייס ולמחשבה. כעבור כמה חודשים המצב חסר לקדמותו ואולי אפילו רווח להם שהתגלה ששיר הולכת both ways".
אתם מספרים את הסיפור מנקודת מבט מאוד שטוחה...
"אנחנו מתייחסים לזה כאל אינפורמציה מאוד יבשה", מסבירה נעמה. "אנחנו חיים את זה וגם אם לשלושתנו, נניח, היה גידול שמן ומכוער על הגב, היינו מתרגלים אליו. אני אומנם פעילה פוליטית ומקדמת נושאים כמו זכויות הקהילה, המאבק בדמוגרפיה ובהומופוביה אבל כל אחד מאיתנו הוא אינדיבידואל בפני עצמו ותסלחי לי על הביטוי, אבל השאלה לאן אנחנו אוהבים לדחוף את הידיים בחדרי חדרים ממש לא אמורה לשנות למישהו את התמונה הכוללת".
"זה מוזר למכרים ולחברים שלנו כשהם קולטים את התמונה השלמה", מוסיפה שיר, "אבל זה הפך לסוג של גימיק ואולי אפילו לבדיחה. אני חושבת שזה סוג של גן-עדן, אם יש גן-עדן (בפרפרזה על ספרו של רו לשם) לזכות בשני אחים שכבר עשו את הדרך הקשה לפנייך ויכולים לספר עצות בכל תחום שבעולם. חוץ מזה שזה עניין מאוד נפוץ, אחים גייז. חשבנו על זה פעם והגענו למסקנה שיחד, אנחנו מכירים עשרות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| "אני חושבת שזה סוג של גן עדן, אם יש גן עדן". צילום ספרו של רון לשם
| /images/archive/gallery/391/010.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
"כבר נשנשתי בחורות בגיל 17"
|
|
|
|
|
|
|
נועה ויעל, החצופות מהמינרווה, קופצות לפאב המזוהה עם הקהילה הלסבית כל רביעי ושבת. שתיהן ג'ינג'יות, בנות 24, מהירות דיבור, מיניאטורות בגובהן ובעלות אותם תווי פנים. הן החליטו להתראיין "כדי לנסות דברים חדשים", והבהירו שוב ושוב, ללא כל דרישה מובהקת מצדי, שאין להם שום בעיה "לדבר על זיונים".
למה שתרצו לדבר על זיונים?
"אנחנו לא רוצות לדבר, פשוט מוכנות", מצטדקת יעל. "אני לא צריכה לספר לקוראים שעולם התוכן הולך ומתדרדר ואנשים פחות ממהרים להשקיע את הזמן שלהם ולהתוודע לסיפורים אישיים נטולי מין ודרמות".
נועה, לא ממתינה ומתפרצת: "נו באמת, את סתם מגזימה ומייללת. העלנו את זה כי קינקי ומעניין, זה הסיפור שלנו".
זה כל הסיפור?
"הסיפור הוורוד שלנו קצת פחות קינקי. אני [יעל] כבר נשנשתי בחורות בגיל 17, כשנועה הייתה סטרייטית עם שיער מסורק, שביל באמצע וחבר שהולך all the way לתנוחה המיסיונרית". נועה מרימה גבה על מנת לסמל מורת רוח ונכנעת. "אחרי כל כך הרבה שנים, לא היה לי בפני מי לצאת מהארון. לפני שנתיים, נועה הגיעה אלייך באחד הלילות, בוכה וסיפרה שהיא לא יודעת מה עובר עליה אבל היא מרגישה שהיא הולכת ומתאהבת בבחורה".
יעל – איך הגבת?
"האמת היא שלמרות שתמיד השתעשעתי ברעיון שגם היא תחצה את הקו, כי אני מאמינה באמונה שלמה שמדובר בנטייה שמושתתת לגמרי על גנטיקה, נבהלתי ממש. היא הכירה בחורה במסגרת לימודי מגדר באוניברסיטה ולמרות שהייתי אמורה לתמוך ולקבל, לעגתי לה".
נועה מוסיפה: "אני לא רוצה להתעסק בהפניית הגב שלה כי זה היה משבר שאני מלקקת את הפצעים שלו עד היום. אני מניחה שלקורא תהיה נטייה להרים גבה עכשיו ולתהות בכלל על קנקנן של העדפות מיניות והשפעה חברתית עליהן. זה מובן. אני רגילה לזה, אבל מהרגע שחוויתי אישה ומערכת יחסים מהסוג הממלא הזה כבר לא הייתה דרך חזרה".
איך אתן מסתדרות עם החיים בביצה?
"או-הו, זו שאלה קשה", מודה יעל. "אנחנו לא חוגגות באורגיות משותפות, מן הסתם. אבל זה לא פשוט".
נועה מביטה בה ומסכימה. "מהרגע שסיימתי את מערכת היחסים הארוכה שהביאה אותי לעולם הזה, למדתי להבין את המינון המאוד מצומצם של היצע הנשים הלסביות והביסקסואליות. קרה שהייתי עם אותן נשים אבל הבנו שזה משוגע לגמרי. ההבדל העיקרי הוא שאני לא יוצאת מהארון באופן מוחלט וגלוי, ובטח שלא בפני בני המשפחה. קשה לי להסביר את זה אבל היא קטפה את הבכורה ואני בקונפליקט תמידי בעניין היציאה".
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
