 |
/images/archive/gallery/499/597.jpg כדור טלוויזיות
צילום: הולגר דיטריך, SXC  |
|
|
|
|
| בארצות הברית יחגגו בסוף החודש שנה להיווסדו של ערוץ הטלוויזיה הייעודי הראשון לקהילה הגאה. עמית קוטלר יצא לברר מה משדרים להומואים באמריקה ואם אנחנו בכלל צריכים דבר כזה אצלנו בישראל. אגב, התשובה היא: כנראה שלא |
|
|
|
 | דפדף בגאווה |  |
|
עמית קוטלר
14/6/2006 13:49 |
|
|
|
|
|
|
|
אי שם בין ראשית לאמצע שנות התשעים, הרבה לפני יומה הגדולה של דנה אינטרנשיונל בברמינגהאם, בין חמישים תחנות הרדיו הפיראטיות שפעלו בישראל, הוקמה לראשונה בארץ תחנת שידור שיועדה אך ורק לגייז.
תחנת "רדיו אפולו" פעלה תקופה קצרה מאוד עד שנסגרה. האש והחשיפה התקשורתית לה זכתה לא האטו את סגירתה, ובכך ננעלו שערי תחנת השידור היחידה בישראל שיועדה אי פעם לקהל הגייז.
למעשה, סגירתה הרועשת של "אפולו" היוותה אחד המניעים לעלייתה לאוויר של "סינדרלה יוצאת מהארון", תוכנית לילה יומית בהגשת דורון (נינו) אורסיאנו, ששודרה בשנת 1997, שנת השידור הראשונה של רדיו FM99. "סינדרלה" לא שרדה הרבה יותר משנה, עד שירדה מהאוויר.
למרות ניסיונות שונים (ואף משונים) להרים
עוד כמה מיזמי גאווה רדיופוניים וטלוויזיוניים לאורך השנים (כן, גם זה הקצרצר של רמי ורונן ב-VOD), ניתן לסמן את "אפולו" ואת "סינדרלה" כסממנים הגדולים של התקשורת הגאה בישראל, בעשור האחרון.
יותר מעשר שנים אחרי, יציינו בארצות הברית בסוף החודש (30 ביוני) את יום השנה הראשון לעלייתו לאוויר של "לוגו", ערוץ קהילת הלהט"ב הטלוויזיוני הראשון המשודר בכל רחבי ארצות הברית.
הערוץ, מבית היוצר של Viacom (חברת הענק שעומדת בין היתר מאחורי כמה חברות סרטים, רשת MTV והערוצים ניקלודיאון, VH1 ועוד), הוקם בשיתוף רשת CBS הוותיקה. "לוגו" נקלט בשנה האחרונה ביותר מ-18 מיליון בתים, שידר יותר ממאתיים סרטים והפיק באופן עצמאי למעלה מעשרים תוכניות מקור.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"ערוץ בידור לקהילה ולחברים"
|
|
|
 |
|
|
|
מנהלי "לוגו" מגדירים את הערוץ כ"ערוץ בידור לקהילה ולידידיה", המשדר עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, תכנים המיועדים כמעט אך ורק לקהל זה. באשר לבחירת שם הערוץ, הם מפרשים את המילה "לוגו" כ"זהות שניתן להתגאות בה".
כבכל ערוץ תוכן בימינו, גם ערוץ זה משופע בתוכניות ריאליטי ובשעשועונים המשודרים בלופ מדי יום. בנוסף, משודרות בו גם תוכניות טיולים המיועדות במיוחד לקהל הצופים של הערוץ (בדומה ל"בילוי פרוע" של ערוץ E!) ותוכניות שונות העוסקות במחלת האידס.
באופן טבעי, כחלק מהשותפויות העסקיות שלו, "לוגו" משדר גם תוכניות "אקטואליה רכה" הנוגעות לחברי הקהילה ותוכניות מוזיקה, גם כן ברוח הערוץ.
התוכנית החדשה ביותר בערוץ, שעלתה רק בתחילת החודש, היא "Can't Get a Date" - תוכנית ריאליטי העוסקת, איך לא, בהיכרויות בעיר הגדולה.
למרות הניסיון האמיץ, וחרף ההצלחה הגדולה של "לוגו" בשנה האחרונה, מבקרי הטלוויזיה בארצות הברית לא חסכו את ביקורתם מהערוץ. בין השאר טענו הביקורות כי הערוץ "רך" מדי ולא בוחל בצנזורה גסה ואף מוגזמת. עוד דובר על כך ש"לוגו" הוא בעצם "פח האשפה הטלוויזיוני" של התוכניות שקברניטי CBS לא מעונינים לשדר מטעמים שונים, ואף נרמז שהוא כבול בכל כך הרבה התחייבויות ושותפויות שהופכות את אופי השידור בו ל"מסחרי מדי", לטעמם של המבקרים.
במקביל לשידורי הטלוויזיה, "לוגו" הקים גם אתר אינטרנט פעיל ועמוס בתוכן, התומך בשידורים אך עומד גם בזכות עצמו, עם מבזקי חדשות מסכמים הנוגעים לענייני הקהילה, פעילויות אינטראקטיביות שונות ועוד.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| לא הצליחו ב-VOD. רמי ורונן. צילום: אמיר מאירי
| /images/archive/gallery/398/016.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
"לא זקוקים לערוץ כזה"
|
|
|
|
|
|
|
אז מתי נזכה לגרסה ישראלית של הערוץ, או לגרסת חיקוי מקומית? דביר בר, איש משרד יחסי הציבור "ענני תקשורת" המייצג את רשת ויאקום וערוצי MTV השונים בישראל, מנסה להסביר.
"לדעתי לא החברה בישראל ולא הקהילה ההומו-לסבית בארץ זקוקים בשלב הנוכחי לערוץ שכזה. ניסיונות העבר הוכיחו שפרט להיותם 'גימיקיים', התוכניות לא צלחו במבחן כמות הצופים ולא הפכו לשיחת היום, לא בחברה הישראלית ולא בקהילה.
"בנוסף, זה עניין של ביקוש. בתקופה בה עיתון הקהילה היחידי עושה קולות של ברווז צולע וכל הקהילה מתנקזת בשלושה-ארבעה מקומות בילוי, אני בכלל לא בטוח שיש ביקוש לערוץ שכל כולו יעסוק בתכנים הרלוונטיים לקהילה", טוען בר.
מה בעצם ההבדל בינינו לבין ארצות הברית, שהופך את הערוץ לרלוונטי שם?
"אנחנו עדיין לא ארצות הברית, בה יש מדינות שהעבירו את חוק הנישואים לזוגות מאותו המין ובה כמות חברי וחברות הקהילה היא עצומה. מעבר לכך, אסור לשכוח את ההיבט הכלכלי: בעידן הטלוויזיוני של ימינו, לא קיימת תכנית או ערוץ על המסך שלכם שאין לה צידוק כלכלי. אם נסתכל על הספונסרים של מצעד הגאווה, נבין שאין תור ארוך של מפרסמים שיעמדו בתור לפרסם בערוץ ייעודי לגייז, ובכך למעשה נסתם הגולל על הרעיון".
ואם וכאשר, מהם תכנים נכונים לערוץ כזה להשקפתך?
"במידה והיה קם ערוץ כזה, אין לי ספק כי תכניו היו צריכים להיות בידוריים רובם ככולם, מיניים בחלקם הגדול ובשעות הלילה, בוטים ועוסקים במיניות במידה הנדרשת שהרי מה שמפריד בסופו של יום בין חברי הקהילה ההומו-לסבית לשאר האנשים הוא נטייתם המינית. לכן הערוץ יהיה חייב להתעסק לרוב במיניות, בדומה למה שנעשה ב'הכי גאים שיש' שנפחה את נשמתה כעבור מספר עונות או ב'ישנן בנות', שמצליחה לתת מענה הולם לצרכי הצפייה של חברות הקהילה".
בר טוען כי "ככלל, אני לא בטוח שקהילה שמנסה להשוות את תנאיה הבסיסיים לשאר תושבי המדינה בענייני פנסיה, זכות שארים, משכנתא, גידול ואימוץ ילדים על ידי בני זוג מאותו המין וכולי, תרצה לבדל את עצמה באמצעות ערוץ נפרד. תכני הטלוויזיה הקיימים היום בערוצים השונים קורצים היום לכל כיוון ואם אנחנו רואים כיום נשיקה בין שני גברים ב'האלופה' של HOT, דמות של הומו ב'השיר שלנו' ב-yes, סרטים דוקומנטריים על נטייה מינית בערוץ 8 וב'yes דוקו', אני לא סבור שדווקא ערוץ טלוויזיה ייעודי לגייז הוא זה שיביא את הבשורה".
"כשזה מגיע לאינטרנט", גורס בר, "התמונה שונה לגמרי והומואים ולסביות כאנשים מעודכנים בכלל נגישים לטכנולוגיה אולי יותר משאר האוכלוסיות בגלל כל מיני סיבות, ומוצאים באינטרנט עניין לא מבוטל בכלל מאשר בטלוויזיה. האינטרנט מספק מענה מיידי לצרכים של חברי הקהילה, במיוחד ההומואים, לא רק תכנים מיניים אלא גם חברתיים ותרבותיים אחרים".
"אף על פי שערוצי נישה הם היום הדבר האמיתי לצד ההתרחקות מערוץ 2 וממדורת השבט, כשזה מגיע לערוץ טלוויזיה לגייז, אני לא בטוח שמה שטוב ונכון לדוד סם, נכון גם לקהל הישראלי".
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
