ציפורניים אדומות
מסטודיו שולמית לקארנגי הול, מ"כלניות" עד "מגדלור" - תחנות בקריירה המוזיקלית של שושנה דמארי
שושנה דמארי תמיד עבדה בסביבה של כישרונות גדולים, עם פזמונאים כמו אלתרמן, מוהר, חפר ואלמגור ועם מלחינים כמו וילנסקי, זראי וזעירא. בשנים ההן, בניגוד להיום, היתה חלוקת עבודה ברורה בין המלחינים, הכותבים, המעבדים והמבצעים. דמארי התרכזה אך ורק בביצוע. היא הביאה את הופעת הבמה שלה והפרפורמנס לדרגת אמנות. "היתה לה כריזמה, נוכחות וססגוניות שכבר לא רואים היום", אומר סימון דוויק, עורך מוזיקלי בכיר בקול ישראל ואספן מוזיקה ישראלית".
"מה שאני זוכר ממנה זה בעיקר את הצניעות", הוא אומר. "יצא לי לפגוש אותה בתקופה שהיא התקשתה להתפרנס", הוא נזכר. "היא לא הרבתה להופיע בשנים האחרונות, לא הוציאה אלבומים והתפרנסה בעיקר מאקו"ם - אבל לא השמיעו אותה מספיק בשביל שהיא תוכל להתפרנס מזה. עד כמה שאני יודע היא התמודדה עם המצב בכוחות עצמה, ולמרות גילה המבוגר ומעמדה היא לא ביקשה עזרה מאף אחד. היא היתה אישה חזקה, אישה של כבוד".
דמארי נולדה בעיר דמאר, תימן, בשנת 1923, וכשהיתה בגיל שנתיים עלתה עם משפחתה לישראל. אמה היתה זמרת ששרה שירי דת ומסורת. "היא הושפעה רבות מאמה, וכבר בגיל שבע היא היתה מלווה אותה עם פחים", אומר דוויק. בגיל 13 הופיעה לראשונה ב"סטודיו שולמית" ובגיל 16 התחתנה עם מנהל הסטודיו שלמה בושמי, שהפך גם לאמרגנה. באותה תקופה היא החלה להופיע בתיאטרון "לי לה לו" בתל אביב וגם הפציעה לראשונה מעל גלי האתר בתחנת הרדיו "קול ירושלים" (שלימים תיקרא "קול ישראל").
"מרבית הקהל מולו הופיעה היה דווקא ממוצא אירופי", אומר דוויק. "הקהל הוקסם מהשירה הימנית שלה ומהתנועה שלה על הבמה. בתיאטרון היא פגשה במשה וילנסקי ובנתן אלתרמן, שמאז אותם ימים הפכו לכותבים הקבועים שלה". ב"לי לה לו" היא הציגה לראשונה גם את השיר "כלניות" שהוקלט מאוחר יותר (ויצא לראשונה ב-1947 על גבי ויניל 78 סיבובים לדקה).
"ב-1948, ימי מלחמת השחרור, היא כבר הפכה למפורסמת בכל הארץ ושירים כמו 'הקרב האחרון', 'שועלי שמשון' ו'בת שבע' הפכו ללהיטי ענק", מציין דוויק. באותם ימי צנע, נהנתה דמארי גם מהצלחה בינלאומית, וב-1950 נסעה לארצות הברית בפעם הראשונה. בשנות ה-50 היא הוציאה רצף תקליטים מצליחים כמו "מגדלור" ו"משירי משה וילנסקי".
בשנות ה-60 וה-70 היא
בימים שישראל ידעה מלחמה נהגה דמארי לקחת איתה אקורדיוניסט, "לעלות על הזלדה" ולצאת למקומות הכי מסוכנים, למוצבים שבחזית ולבסיסים, ולהופיע בפני חיילים. היא ראתה בכך מטרה נעלה.
משלהי שנות ה-70 הורידה דמארי הילוך עד שהגיע השיר "לשיר איתך", הדואט המצליח עם בעז שרעבי שהחזיר אותה לתודעה, והאלבום "אור" שיצא שנה מאוחר יותר (1988).
בשנות ה-90 לא נשמע קולה, ופרט למספר קטן של הקלטות (כגון "שובי בת ירושלים", שיר נדיר בעושרו שמספר על כל שכונות ירושלים) היא שמרה על פרופיל נמוך.
"כלניות", 1955
האלבום הראשון של דמארי יצא בחברה התקליטים הוותיקה "הד ארצי", וכולל את הלהיט המיתולוגי והמזוהה ביותר של דמארי. השיר ליווה את מלכת הזמר העברי לכל אורך שנות פעילותה, והוא אחד מהשירים המושמעים במוזיקה העברית לדורותיה (שירים נוספים מהאלבום: "מול הר סיני", "לאור הזיכרונות" ו"לילה לילה"). מבחינה מסחרית קשה להעריך את גודל ההצלחה שלו בחנויות-באותם ימים היו מעט מאוד חנויות תקליטים בארץ, ולמרבית האנשים לא היה בכלל על מה לנגן את התקליטים.
"משירי משה וילנסקי", 1958
מה שמשה וילנסקי אהב אצל דמארי כמבצעת זה השילוב בין מזרח למערב, בין המוזיקה הרוסית, הקלאסית לבין ההגשה שלה, התנועה על הבמה והאלמנטים הקוליים שבקעו מגרונה. התקליט הנציח את השילוש המושלם והאולטימטיבי שכלל את וילנסקי-אלתרמן-דמארי וכלל בין היתר את השיר "היו זמנים", "הפרח הלבן" ו"תיבת נח".
"מגדלור", 1959
במקור הוא יצא על גבי ויניל 10 אינץ' ומאוחר יותר בגרסה הסטנדרטית של 12 אינץ'. התקליט קיבע את מעמדה כזמרת שורשית וארץ ישראלית, ושיר הנושא מתוכו הפך במהרה לנכס צאן ברזל. הוא כלל גם את "בלדה על מעיין וים", "שיר הבוקרים", ו "אשקלון". מאז אותו אלבום היא החלה לפרוש את היריעה ולבצע גם שירי ילדים, שירי חגים ושירי רועים. אגב, השיר "בלדה על מעיין וים" של יחיאל מוהר, יצר בלבול בין המבצעים השונים שלו: באותה שנה השיר הוקלט על יד להקת הנח"ל שסולנה היה איתמר כהן (אחיו של יזהר כהן) ובגלל המבטא התימני שלו, רבים חשבו שזאת שושנה דמארי.
"ביתי שלי", 1962
הגרסה המקורית כללה שבעה שירים בלבד. שירים כמו "חליסקו" וכמו "ימאע ימאע" הוגשו בספרדית וביידיש (בהתאמה). דמארי היתה אמנית בקנה מידה בינלאומי ושרה גם ברומנית, טורקית, ערבית, ואנגלית. מהבחינה הזו היא היוותה השראה לזמרות כמו עפרה חזה ואסתר עופרים, שהצליחו גם בחו"ל. התקליט יצא גם על גבי דיסק (בסדרת 33 ושליש, "הליקון") עם תוספות ובונוסים.
"שושנה דמארי", 1976
התקליט יצא בחו"ל (הוצאת "ווג"), בשמונה מדינות שונות, והצליח בעולם. האלבום כולל שירי פולק ושירי רועים כמו "הרועה הקטנה מהגיא", "הדרים", "רועה ורועה", ו"הנאוה בבנות". הקו המוזיקלי שמאחד את התקליט כולו הוא סגנון הדבקה.
"אור", 1988
דמארי עבדה כאן עם יוצר מהדור החדש, מתי כספי, כמלחין וכמעבד התקליט. הלהיטים מתוך האלבום המקורי היחיד שלה באותה שנה כללו את "הארץ עוד תשקוט" ושיר הנושא שנכתב על ידי נעמי שמר, יוצרת גדולה אחרת שאינה עימנו. הדיסק ידע הצלחה מסחרית, ואחריו היא חזרה לבמה אחרי הפסקה ארוכה. באותה שנה זכתה בפרס ישראל על תרומתה לזמר העברי.
"ממעמקים, הפרויקט של עידן רייכל", 2005
אמנם לא אלבום של דמארי, אבל בהחלט שיתוף פעולה מרתק, חוצה דורות וראוי לציון בין דמארי לבין המעריץ שלה עידן רייכל. דמארי השתתפה בשני שירי האהבה היפהפים "עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו", וזו בעצם ההקלטה הרשמית האחרונה שלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
