שלום לך ארץ נהדרת
טרילוגיית הנוסטלגיה "ניקוי הראש הוא הכרחי" של הערוץ הראשון מזכירה עד כמה תמיד אהבנו להשליך את צואתנו על השידור הציבורי. למרות זאת, לכל אורכה שזורות פנינים היסטוריות שמבהירות עד כמה קשה מצבו כעת
זהו המערכון מ"לול 3" שפתח את טרילוגיית השידורים של הערוץ הראשון - "ניקוי הראש הוא הכרחי". אסופת קטעים וראיונות מהימים שהמקור היחידי להומור טלוויזיוני היה ממוקם ברוממה. מקום שבו פעם עשו בדיחות, והיום עושים עליו בדיחות. ובין אם התכוונו לכך או לא, המערכון הזה מייצג בצורה הכי מדויקת את צור מחצבתם של יוצריו - הערוץ הראשון. ערוץ שפעם הצליח לנפק תוכניות הומור וסאטירה שסללו את הדרך לתוכניות הבידור העכשוויות, ומצד אחר ערוץ שהמילה "מעפן" נדבקת אליו בימינו כמו זבוב לחרא.
במהלך הפרק הראשון זכינו לראות קטעים מ"ניקוי ראש", "לול", "לא הכל עובר", "האולפן העגול", "ערוגות החשק" ומשדרי הלהקות הצבאיות. קטעים שהוכיחו שאולי מעולם לא היו טאקט ובושה בהומור הישראלי, אבל היתה בו מידה לא מבוטלת של תמימות. רק נסו לדמיין את חבורת לול מעיזה להתחפש בימינו לסודנים שחורים שמקפצים כל פעם שנשמע גונג. מצד אחר, באותה תקופה גם קראו לקרמבו "כושי", אז כנראה מונחים כמו "פוליטיקלי קורקט" לא הונחלו עדיין בתודעה הציבורית.
לי, כחלק מהדור שלא ידע את "ניקוי ראש" ותוכניות הסאטירה הישנות, היו מספר הפתעות בתשדיר. אחת מהן היתה ההבנה כי כנראה מאז ומתמיד הערוץ הראשון והממלכתיות שלו נתפסו כחומר לבדיחה. לתומי, תמיד חשבתי שההתרפקות הקבועה באשר לנוסטלגיה הטלוויזיונית, העידה על כך שהערוץ ידע ימים טובים יותר, אך מצפייה באינספור מערכונים על "פסטיבל הזמר", "חידון התנ"ך" ואפילו פארודיה על הלהקות הצבאיות (חבורת "לול" מבצעת את השיר "חמוץ" במקום "מתוק"), ניתן להסיק שכנראה אף אחד מעולם לא לקח את הערוץ הראשון ברצינות, גם כשהיה בחיתוליו. אפילו התוכניות ששודרו בו נשכו את יד הממלכתיות שהאכילה אותם (ע"ע המערכון מהפסקה הראשונה).
מדהים גם לגלות כמה חדה היתה נסיקת סף הגירוי שלנו לפרובוקציה עם השנים. הרי אם גולדה מאיר הביעה תרעומת בנאום רשמי על הצגת שר האוצר באופן מבזה בתוכנית "ניקוי ראש", כיצד היה אולמרט מתמודד באותם זמנים עם טל פרידמן וגמגומיי ה"איי יה" שלו? אם חיקויו של אפרים קציר על-ידי טוביה צפיר זכו לביקורת עצבנית כל-כך בציבור, דמיינו את העליהום הציבורי שהיה מופנה בפוטנציאל נגד אלי פיניש והתוכי מוריס (שלהזכירכם, לעגו למוסד הנשיאות הרבה לפני ההתפוצצות שלו). לולא האנשים האלה, שעצבנו את הממסד והציבור בשנות ה-70,
"ניקוי הראש הוא הכרחי" הינו מעבר לתשדיר רגיל. זהו חלק אינטגרלי מההיסטוריה שלנו. המקורות של מה שמוגדר כיום כ"בידור ישראלי". ימים שבהם העברית היתה צחה, ההומור היה מעודן ולדבר ביידיש היה מצחיק (על מי אנחנו עובדים, גם היום דברים מצחיקים יותר כשהם ביידיש). המשדר אמש היה כדור שטעון ביצירות מקוריות וקלאסיות. כמה חבל על הערוץ הראשון שבחשיפת הכדור הזה, הם גם ירו אותו לעצמם ברגל.
המשדר למעשה היווה עבור הערוץ הראשון תזכורת לימים שבהם היה היגיון (מועט) לתשלום האגרה. רוממה נפנפו בלקט ביום שישי כמו אישה זקנה ומקומטת שמנפנפת בתמונות מימי נעוריה, אז כולם קרקרו סביבה. ללא כל הבנה שזקנתם מביישת את נעוריהם. אולי הגיע באמת הזמן להפסיק לנסות לשחזר את תהילת העבר ולצאת לפנסיה. להפסיק עם היצירה החדשה ולעבור למתכונת נוסטלגיה גרידא. שישאלו את עצמם בערוץ הראשון - האם הם רוצים להיזכר כערוץ שהמציא את "לול" ו"ניקוי ראש", או הערוץ שהמציא את "צימרים" ו"שישי עם מיכל זוארץ"? ההחלטה בידיהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
