אחד נגד מאה, חלק III
החלק השלישי ברשימה מאה שירי הרוק הטיס את רון מיברג לשנת 1970, שנה שבה היה נראה כאילו הרוק קיבל פקודה להיות הכי טוב שהוא יכול - ולשם שינוי הוא גם עשה מה שאמרו לו
את רוב השירים המופיעים כאן לא שמעתי כלל בזמן אמת. האמת היא שהסיסקטיז הופיעו בארץ בסבנטיז והסבנטיז באייטיז, ורק בהמשך זה הסתדר. האמת בעניין הזה מורכבת, כמו כל אמת טובה. דרק והדומינוס, המופיעים בחלק אחר, יצאו ב-70' וההדפסה הישראלית לא איחרה בהרבה. אף פעם אי אפשר היה לדעת מה ייצא בזמן, מה באיחור ומה אף פעם. קשה להסביר את ההיצע המהמם של 1970. כאילו שהרוק קיבל פקודה להיות הכי טוב שהוא יכול ולשם שינוי עשה מה שאמרו לו.
ב-70' הביטלס השלימו את גסיסתם המכוערת ועברו מן העולם. כבר באותה שנה יצא האלבום המשולש של ג'ורג' הריסון. שנה לאחר מכן הוא הרים במדיסון סקוור גרדן את הקונצרט למען בנגלדש. כולם היו שם. אחת התיאוריות שלי היא שהסתלקותם של הביטלס הסירה את הכיסוי מהשמש. כל זמן שהם היו בשטח, אי אפשר היה לנצח אותם. הייתה מוזיקה נפלאה וכל זה, אבל מי היה יכול להתחרות ברצף של סרג'נט פפר, האלבום הלבן ואבי רוד. אף אחד. כאשר הביטלס נפרדו בסכסוך מכוער, פתאום הייתה תקווה לאחרים.
ניקסון היה נשיא. המלחמה בווייטנאם הגיעה לשיא. הקולנוע האמריקאי היה במיטבו. אלה תנאים שמחלצים מאמנים חומרים טובים. כאשר הלהקה שרה על מלחמת האזרחים, היא התכוונה למלחמת וייטנאם. ניל יאנג הקליט את אוהיו ימים ספורים אחרי הטבח. נטול גארפנקל, היה פול סיימון מלא שירים טובים להתפקע. הם היו טובים ביחד, אבל השירים היו של סיימון ובסוף נמאס לו מהפוזה של ארט. זה הגיע לו עד כאן. האיגלז כבר התחממו בתנור. קריסטופרסון הבין מה נאמר באיזי ריידר. כולם היו ערניים ומחוברים. אפילו מישהו בעל טמפרטורת גוף נמוכה כמו קט סטיבנס, התחמם. ודון מקלין, תותח שירה פעם אחת בערך.
זו לא 1970 לבדה. גם שנה קודם ושנתיים אחר כך. היה משהו באוויר. מקלין טעה בגדול. המוזיקה לא מתה. היא אפילו לא הייתה חולה. הרוק היה בפתחו של עשור שלא יחזור. אני לא מתכוון לעמוד
אני לא פה כדי להרגיז אף אחד, למרות שהיו לי ימים כאלה. מי שגורס שהרוק התחיל ב-1995, אהלן וסהלן. ומי שחושב שמזייפים כאן אורגזמות, שיבושם לו. אני רק מנסה להבין מה היה באוויר באותם ימים שעשה מוזיקה כה מיוחדת. ובעיקר לא בא לי להתחנף למי שהדם עולה להם לראש בגלל שאין כאן פינק פלויד וקווין ו-U2. ודיוויד בואי. ולו ריד. זו רשימה פרטית. אלה שירים שאני ממש אוהב ולאהוב פירושו לא להתנצל.
לחלק הראשון של הרשימה הקליקו כאן
לחלק השני הקליקו כאן
אחד השירים שוברי הלב ביותר בהיסטוריה של הרוק, על מלחמת האזרחים, מבוצע בידי ארבעה קנדים ואמריקאי אחד; הקיץ השתתף רובי רוברטסון, גיטריסט "הלהקה", בפסטיבל קרוסרודס של קלפטון ובסוף החודש יראה אור DIRT FARMER, אלבום חדש של ליבון הלם, סולן השיר. יש חיים אחרי המוות.
The Band , 1969
הקשיבו לשיר כאן
כאשר עוטה מיק ג'אגר את מעיל הטלאים, קית' ריצ'רדס קורע בסולו מדויק וזמרי הרקע מייללים או-או, חוזרים הסטונס אל השיר שהגדיר את הפוטנציאל השטני שלהם; "סימפטיה לשטן" הוא השיר "הרע" הטוב ביותר שנכתב אי פעם.
Beggar’s Banquet , 1968
הקשיבו לשיר כאן
לעתים נתפשת התשובה המשועשעת שכתב רוני ואן-זאנט ל"גבר דרומי" של ניל יאנג, כהצהרה גזענית גורפת; אבל השיר הענק הזה נכתב ברוח טובה וסקינירד משיבה ליאנג כגמולו מבלי לפגוע באיש; בגלגולה החמישי, נציגת הרוק הדרומי אהודה בניו יורק כמו בדאלאס.
Second Helping 1974
הקשיבו לשיר כאן
יש שירי אהבה גדולים ו-ווילי נלסון כתב כמה מהם, אבל הפשטות והישירות של נלסון המזקקות את הרעיון לגרעין הקריסטלי שלו, מביעים צער על החמצה ובקשת מחילה; באלבום בעל אותו שם, מבצעים וויילון ג'נינגס ונלסון את "חיוור מחיוורון" המופיע בהמשך הרשימה.
Always On My Mind 1982
הקשיבו לשיר כאן
כאשר זכתה להכרה בסוף שנות ה-80' הייתה בוני רייט מעבר לשיאה; כעשרים שנה לפני הגראמי הראשון, הקליטה רייט אלבומים מלהיבים ושוברי לב, שרה בלוז עם המסטרים הגדולים וניגנה בגיטרה כפי שלא ניגנה אישה לפניה.
Home Plate, 1975
באוטוביוגרפיה החדשה שלו כותב אריק קלפטון שפיטר גרין, נגן הגיטרה שהחליף אותו בבלוזברייקרס, הוא אחד הגיטריסטים הגדולים של כל הזמנים; גרין כתב את השיר שהיה אקט ההמשך של קרלוס סנטנה אחרי ההופעה המכוננת שלו בוודסטוק; אחד מצלילי הגיטרה המזוהים ביותר, התחיל להסתלסל כאן.
Abraxas, 1970
הקשיבו לשיר כאן
לטוב ולרע, פצצת השמאלץ הכובשת הזאת שאי אפשר שלא להתפלש בה, השיקה את רעיון העוועים של יס, אמרסון, לייק ופלמר ואחרים, המכונים רוק קלאסי; ברקע נשמעים צלילי באך ושעטת המודי בלוז אל המצעדים; השיר עצמו, היה ונותר, סדיני משי בליל אביב.
Greatest Hits , 1967
הקשיבו לשיר כאן
הוא רוח הרפאים שאינה נספרת במצעדי הגיטריסטים הנחשבים, אבל רורי גאלאגר הוא קדוש אירי; מכל השירים שניסו להגדיר את המרחק הביתה, זה אחד הגדולים והזדמנות נדירה לשמוע גיטרה בוכה.
The Irish Tour , 1974
הקשיבו לשיר כאן
אין אחיזה במציאות לקביעתו השרירותית של מקלין שהמוזיקה מתה בלילה שבו התרסק מטוסו של באדי הולי, אבל האפוס השאפתני של מקלין, שילוב מוצלח אך חד פעמי, של מלים ומנגינה, עשה את העבודה וההנאה המתמשכת ממנו איננה תחליף לתחקיר עיתונאי.
American Pie ,1972
הקשיבו לשיר כאן
השיר הזה, שג'קסון בראון לא גמר לכתוב, היה מונח על המדף עד שגלן פריי סיים אותו; אחד השירים שנסיעה באמריקה אינה שלמה בלעדיו ומילות הצופן הן ווינסלו, אריזונה, נערה, פורד ומשאית; מוסר השכל: "אתה יכול לנצח, אתה יכול להפסיד, אבל לעולם לא תהיה כאן שוב".
Eagles, 1971
הקשיבו לשיר כאן בביצוע לייב
אלבום הסולו הראשון של פול סיימון זכור בעיקר בזכות השירים "אני וחוליו בחצר בית הספר" ו"פגישת אם וילדה" וצילום העטיפה בו הסתיר סיימון את שיערו הנסוג בכובע של מעיל; זה היה תקליט שבו גאה כשרונו של סיימון על גדותיו בגפו והשירים הטובים הסתתרו בין הלהיטים.
Paul Simon, 1972
הקשיבו לשיר כאן
בז להספדים ולנאצות המבקרים, שב רוד סטוארט והבליח בשנות ה-90'; הקול תמיד היה גדול, בעיקר כאשר הוא מספר בגוף ראשון כיצד השפיעו עליו מאדי ווטרס, סם קוק ואוטיס רדינג; זה כמו להקשיב ברדיו לתסכית של פול טמפל עם פס קול של רית'ם אנ בלוז.
Spanner In The Works, 1995
צפו בקליפ כאן
השיר בביצועה של ג'ניס ג'ופלין ראה אור אחרי מותה ובהקשר הדרמטי הזה נחשב שלה; את "אני ובובי מגי" חיבר ושר קריס קריסטופרסון, שכמו אחרים החל את הקריירה שלו כיורש עתידי של בוב דילן והצליח לשרוד למרות שהנבואה לא התגשמה; השיר נשאר אחת מפיסות האמריקנה האותנטיות והכובשות ועזר בהגדרת ז'אנר הקאנטרי-רוק.
Me & Bobby McGee, 1971
הקשיבו לשיר כאן
בגל"צ השמיעו את "הנעימה" ג'סיקה מתוך אותו אלבום, אבל השיר הגדול בו היה זה; לבדו, בלי גיטרה שניה במשרה מלאה, הרים דיקי בטס את הלפיד שנפל מידו של דוויין אולמן, עלה אתו על אופנוע וקרע את הכביש; באמריקה לא מחדשים רשיון רכב בלי השיר במערכת.
Brothers & Sisters 1973
הקשיבו לשיר כאן
וורן ביטי, מיק ג'אגר וג'ק ניקולסון היו כה יהירים שהם חשבו שהשיר הזה, עם המילים המושחזות כתער, הוא עליהם; זה היה ונשאר אחד התיאורים המלודיים, הקליטים והכיפיים של סלבז כאשר בישראל עדיין קראו להם אריק איינשטיין ואורי זוהר.
No Secrets, 1972
הקשיבו לשיר כאן
חלל רוק נוסף בסדרה של מכונות טיסה שנפלו מהשמיים, ג'ים קרוצ'י הוא וודאי הנפקד האנונימי ביותר; ועדיין, כמעט כל שיר שלו היה מלאכת מחשבת של אמירה אישית, חייכנית או כואבת, שאמנים בני זמנו מיהרו לאמץ; "יש לי שם" היה שיר הנושא של הסרט "הגיבור האמריקאי האחרון" עם ג'ף ברידג'ס, שגם הוא נעלם בחור שחור.
I Got A Name, 1973
הקשיבו כאן לשיר
לאחרונה ראיתי את יוסוף (קט סטיבנס) בקונצרט ההוקרה לג'ים קפלדי המנוח מטראפיק והוא היה מתוק מתמיד וללא עיני אל-קעידה רושפות; היו ימים שסטיבנס התניע בישראל סיפורי אהבה צעירים יותר מאריק איינשטיין; "אב ובנו" דמה אז בעינינו לתמצית נפלאה של הגות ותבונה.
Tea For The Tillerman, 1970
הקשיבו כאן לסטיבנס
השידוך היה חסר תקווה ומופרך כמו של זוג מעורב בשנות ה-60', אבל אריק ברדן הביא לשולחן את הקול הנפלא שלו ואת ההגשה הערמומית באחד השירים הממזריים והטובים של תקופתו.
War ,1971
הקשיבו לשיר כאן
למרות שחובר במשותף בידי חברי ג'פרסון איירפליין וקרוסבי, סטילס ונאש, עלילת המדע הבדיוני עם הנגיעות האוטופיות, מסגירה בעיקר את תפישת עולמו הפארנואידית של דיוויד קרוסבי; הביצוע של הקונקורנציה מהוקצע יותר, אבל השיר נשמע אמיתי יותר בביצוע האיירפליין.
Volunteers, 1969
הקשיבו לשיר כאן
כל רשימה ובה FREE BIRD ו- STAIRWAY TO HEAVEN חייבת להכיל גם את BEHIND BLUE EYES. בלדות איכותיות שמדרדרות לאורגיית גיטרות לא מוצאים כל יום.
Who’s Next, 1971
הקשיבו כאן לשיר
אולי השיר המילולי והרב-שכבתי ביותר של דילן; 659 מילים ב-11 דקות ודימויים השאולים משירה צרפתית, שקספיר, קרואק וגינזברג; קשה להאמין שתבשיל כה סמיך נרקח ב-1965, כאשר שורה בשיר של הביטלס הכילה ארבע או חמש מילים.
Highway 61 Revisited , 1965
הקשיבו לדילן כאן
בנסיבות אחרות היה בוב סיגר ברוס ספרינגסטין. אבל סיגר שיחק עם הקלפים שחילקו לו והסתפק במועט, כולל שתיקה ארוכה שאותה הפר רק השנה; השיר הטוב ביותר שלו באלבום הטוב ביותר שלו, מסגיר יכולת כתיבה נדירה, קול אדיר ולהקה שבהקשרים אחרים הייתה יכולה להיות האי-סטריט בנד.
Night Moves, 1976
הקשיבו כאן לשיר
הריגתם של ארבעה סטודנטים באוניברסיטת קנט בידי המשמר הלאומי במאי 1970, הסעירה את ניל יאנג כל כך שהוא כתב שיר, אסף את חבריו ללהקה והם הקליטו אותו כאשר עדיין היה רלוונטי ופוליטי.
4Way Street, 1971
הקשיבו לשיר כאן
השיר זה, מאת רוי הוקינס, נכח בתודעה של בי. בי. קינג שנים רבות לפני שהקליט אותו לראשונה בגיל 40 בערך; קינג חשב שאסור לו לשיר צעיר מדי על דעיכת החשק; בגיל 80, אחרי שכבר הקליטו אלבום אחד ביחד ("נוסע עם המלך") הזמין קינג את אריק קלפטון לדואט מרגש.
80 – B. B. King & Friends, 2005
הקשיבו להם כאן
באמצע שנות ה-80' בערך החליטו הדד להניח לגילם המתקדם לתת אותותיו במוזיקה שלהם; הם החלו לשיר על שיער שיבה, לגשש באפלה ועל החיים הולכים לעזאזל; "ברגע האמת", שר כאן ג'רי גרסיה שמונה שנים לפני מותו, "אתה מפחד מאהבה".
In The Dark, 1987
הקשיבו לשיר כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
