תשירו לה את זה: בגינוסר מזמרים טשרניחובסקי, אלתרמן ואלמגור
המורה נעמה יערי החליטה ללמד את תלמידי כיתה ב' בבית הספר בקיבוץ גינוסר היסטוריה ומורשת קרב דרך שירי ארץ ישראל. כך הם מוצאים את עצמם מזמרים אלתרמן, טשרניחובסקי ואלמגור. עכשיו היא מקווה ששר החינוך יהפוך את היוזמה לכלל ארצית. "אני חושבת שאני עושה עבודה חשובה ומקנה לילדים ערכים"
התלמידים מתמוגגים. השאלות עולות מכל עבר: "מה זאת אומרת,“? "איך הם באו,“? "למה ריססו אותם.“? המורה נעמה מספרת על המעברה, על הפחונים, על חוסר התעסוקה ועל התנאים הבלתי נסבלים, כהכנה לקראת הצפייה בסרט "סלאח שבתי“ של אפרים קישון.
בתקופה שבה נישאים הספדים על הציונות, והפוסט מבקש במקומות מסוימים לדחוק את רגלי המציאות ההיסטורית, מתרחשים גם דברים אחרים, שמזכירים כי השמועות על מות האידיאולוגיה היו טרם זמנן.
"בעיניי, עם שלא יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל,“ מצטטת המורה נעמה את יגאל אלון, בן קיבוץ גינוסר. "ילדים צריכים לדעת מאין באנו, מהם שורשינו פה ומי בנה את המדינה. ציונות היא לא מילה גסה. אני חושבת שדרך השירים ילדים יכולים ללמוד את זה בצורה הכי חווייתית והכי מדהימה שיש. אני לא בוחלת בשום שיר, גם אם יש בו מלים קשות. יש מבוגרים שמילות השיר ’הוי ארצי מולדתי‘ של טשרניחובסקי הן סינית בשבילם. באותה מידה יש ילדים עם שפה מאוד דלה".
זו משנתה של נעמה יערי, שנמצאת 28 שנה במערכת החינוך ועדיין לא אמרה נואש. להפך. יערי זכתה בפרס המורה היזם מטעם קרן רקנאטי-צ'ייס-רש"י, לצד יוזמות נוספות.
מטרת היוזמה שלה היא אחת: ליצור הפנמה והזדהות של התלמידים עם ערכי המדינה, התרבות והסמלים. כדי שזה יקרה, היא ניערה את האבק שהצטבר על ספרי הלימוד, והפיחה חיים בעזרת שימוש בשירי ארץ
זה עובד. במפגש שנערך בין התלמידים לחברי גינוסר, סיפר אחד מוותיקי הקיבוץ: "לא היה לנו מקום עבודה קבוע. מה שהיה צריך- עשינו". "זה כמו בשיר! 'שם אומרים לפלמ“חניק ללכת/ וחייו הם כפקק בקיבוץ'"!, זינק מכיסאו ילד בכיתה ב'.
במקרה אחר ביקשה אחת הילדות לשאת דברי הספד בלוויה של סבה. "סבא", אמרה מעל הקבר הכרוי, "אנחנו לומדים בכיתה את המלים 'יפים ממני וממך האדמה לקחה' מהשיר 'שירים עד כאן', ובכל פעם שאנחנו שרים את זה, אני חושבת עליך".
"יש כל מיני התחברויות, דברים שצצים כתוצאה משורה. האנקדוטות הקטנות האלה, שהורים באים לספר לי, זה עושה לי את זה", אומרת יערי. "אני סבורה שזה חשוב גם במחיר של פרק בתורה ופרק בחשבון".
יערי היא מחנכת כיתה ב' וסגנית מנהלת בית הספר. רעיון היוזמה עלה לראשונה בשנת 2003 על ידי יערי, שסחפה אחריה את צוות בית הספר. לצורך המשימה גובש צוות לכתיבת תוכנית שאיגדה שירים וחומרים לפי עקרונות ברורים של שפה עשירה, התאמה לשירה בציבור, סיפור מעניין שעומד מאחורי השיר וחיבור משמעותי לאירועים היסטוריים מכוננים. לתוכנית צורפה ערכת עזר הכוללת שירון, דיסק וחוברת עם סיפורי השירים ותולדות חייהם של היוצרים.
לצורך כך מוקצבת שעה שבועית במערכת, ומחנכות הכיתות (א-‘ח(‘ מובילות את התכנית. בסיום כל שליש לימודים מתאספים ילדי בית הספר למפגש שירה משותף נוסף על אירועים שונים במהלך השנה.
התוכנית פרצה את גבולות גינוסר. בתום שנתיים תמימות של התנסות פנימית הוזמנה אחת האימהות המייסדות של ענף השירה בציבור, שרהל'ה שרון, להתרשם מהעשייה, ולקיים ערב שירה בנוכחות הורים, מורים ותלמידים. ההנהון הנמרץ של שרון לא הותיר ספק, ויערי רתמה את כל בתי הספר בעמק הירדן. במספרים: 1,700 ילדי עמק הירדן שרים על בסיס קבוע ומתכנסים ל8- מפגשי "שירת רבים".
"את צריכה לראות ילדים בכיתה ג' שרים 'הוי ארצי מולדתי'", מתפעלת יערי. "אותי זה מצמרר. נכון שהם לא מבינים כל מילה, אבל הם מבינים את העקרונות של השיר, את תולדות החיים של המשורר ושל המלחין. כל נושא הפלמ"ח כל כך מתבקש באיזור שלנו. אנחנו יושבים בגינוסר, ליד בית אלון. אך טבעי שילדים יידעו מי היה יגאל אלון ומה היתה מורשתו.
כבודה של המוזיקה העכשווית במקומו מונח, אבל למה שילדים לא ישירו את נכסי צאן הברזל של פעם? הנושא המרכזי הבית ספרי השנה הוא 'מאה שנות התיישבות' והילדים לומדים הרבה מאוד. השמיים הם הגבול. אין דבר שאין לו שיר".
יערי, אם לשני חיילים ולסטודנטית, ינקה את השירה העברית עוד בבית. סבה מצד אחד היה הסופר והמשורר ראובן אבינעם ("העברית אצלו הייתה תקנית. הוא לא נתן לי לומר משפט עם שגיאה אחת)", וסבה מצד שני היה השחקן ובמאי תיאטרון "הבימה" שמעון פינקל, ששימש גם כמנהלו האומנותי של התיאטרון.
את האהבה למוזיקה שאבה מאחי-סבתה, המורה האגדי למוזיקה עמנואל עמירן, שכתב למעלה מ600- שירים, כמו "שאבתם מים בששון" ו"כי מציון", וכן מוזיקה לתיאטרון. עם ייחוס כזה מה הפלא שיערי מכריזה על עצמה: "אני מחוברת. הקטע של השירים זה הקטע שלי. אני חושבת שזו הדרך הנכונה להעביר את המסר".
מאוד לא פופולרי מצדך להחזיר את הלימוד החווייתי. זה יעבור הלאה?
"אני לא אגיד שהכול ורוד. יש מורות שאומרות לי דברים כמו: 'אבל אין זמן! זה על חשבון דברים אחרים'! אני רואה בזה ערך מוסף. כלי שילדים יכולים להשתמש בו אחר כך. הוצאת אינפורמציה והעשרת השפה, שיפור מיומנויות הקריאה. אני לא רואה בזה בזבוז זמן. אז הילד למד פחות פרק היום כי שרנו רבע שעה. אז מה.
אם הנושא מזמן הרבה שירים, יכול להיות שנשיר שיעור שלם. הילדים לא מוכנים ולוותר על השירים. התחלתי איתם מ,1882- מהיישוב הישן. לימדתי את משה מונטיפיורי. הסיפורים שמאחורי השירים מרתקים אותם".
עלו עוד קולות התרעמות?
"כן, היו מורות שאמרו שהן מזייפות. נתתי להן דיסק, ואמרתי להן שבעזרת הזמר שפחות מזייף, הן יכולות בהחלט לשיר. שום דבר לא תירוץ בעיניי לא להתעסק בשירים ולא לשיר. חשוב לי להודות למנהלת בית הספר על התמיכה ביוזמה".
אולי פרויקט כזה יכול לתפוס במקומות שלא נגועים בציניות? חשבת אם זה יכול לעבוד במרכז הארץ למשל?
"אין לי מושג מה קורה במרכז. אין לי בעיה לבוא לכל מקום, להראות ולהסביר. הפידבקים שאני מקבלת מההורים פשוט מדהימים. הילדים יושבים באוטו, מתחילים לשיר וההורים משתגעים. הילדים המומים מזה שההורים מכירים את השירים האלה. הם בטוחים שהם ממציאים את הגלגל".
יש שירים שלא עוברים את סף נעמה?
"אני לא מביאה שירים שאני לא אוהבת. אם אני אוהבת, אני יכולה להעביר את האהבה הזו לילדים. אני חושבת שבכל שיר יש את המשהו המקסים שלו. אני מוכרחה להודות שאני לא שרה איתם את זוהר ארגוב ואת אייל גולן, אם כי אני חושבת שיש להם שירים נפלאים. זה לא בדם שלי".
62 שנות מדינה מעלות ספירה נאה של הישגים לא מבוטלים. מצד שני, האלימות גואה, מערכת החינוך נאבקת על חייה, ילדים נרצחים על-ידי הוריהם, ישראל מובילה בצריכת אלכוהול ובעמק הירדן שרים.
אחת הבדיחות העתיקות והמצחיקות מספרת על תלמיד אחד, שמגיע ביום חלוקת התעודות לביתו, ועל התעודה מתנוססים ציונים שליליים למכביר, ורק "מצוין" אחד, בזמרה. "תתבייש", מכפכף אותו האבא בעידן שלפני חוק הגנת הילד, "עם ציונים מגעילים כאלה אתה עוד מעז לשיר?"
"זה ממש לא כמו הבדיחה", מדגישה יערי. "הילדים הם ילדים. אני לא אגיד שכולם מלאכים. יש עניינים של ילדים בינם לבין עצמם, אבל דווקא הקטע של השירה מאחד אותם. לפעמים אני מגיעה לכיתה והם מתחילים: 'הוא עשה לי', 'הוא אמר לי', ואני שמה את הטייפ ומשמיעה שיר. הם מתחילים לשיר, ואז באמת אפשר לטפל בבעיות המהותיות ולא בדברים הקטנים שעוד רגע נשכחים. אצלי הורים אומרים: 'רק אל תישברי ואל תפסיקי לשיר".
היית מצפה שמשרד החינוך ייטול יוזמה ויאמץ את התוכנית בחום?
"הלוואי. כשקיבלתי את הפרס, שר החינוך לחץ את ידי ואמר שהוא מאוד אוהב את היוזמה. משרד החינוך הוציא מכתב שמדגיש את חשיבות הוראת שירי מולדת".
נחזור לבדיחה. המורים יגידו: על מה יש לנו לשיר?
"ואני אגיד להם: שישירו, תהיה להם הרגשה טובה. אם הייתי נשארת מורה בגלל המשכורת, לא הייתי מורה 28 שנה. אני לא מזלזלת בחשיבותה של משכורת, אבל זו לא הסיבה שאני במשרד החינוך. אני אוהבת את השליחות, ותסלחי לי אם זה נשמע פלצנות. אני אוהבת את העבודה שלי. אני חושבת שאני עושה עבודה חשובה ומקנה לילדים ערכים. הילדים האלה יהיו ביום מן הימים חיילים ואזרחים, ואני לא באה לסמן וי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם