באק אין בלאק
הרכב הרגאיי "בלאק אוהורו" שיופיע כאן השבוע (ביחד עם "האביסיניאנס") מקפיץ אנשים בכל העולם כבר משנות השבעים. רביד אורן יירטה את הסולן מייקל רוז לשיחת ציון-רגאיי-תוכניות לעתיד
"זו הפעם הראשונה שאני מגיע לישראל, ואני מתרגש מאוד. אני לא מכיר הרבה את הארץ שלכם, אבל אני רואה בחדשות שהמצב אצלכם מתוח", אומר מייקל רוז, סולן להקת "בלאק אוהורו", בראיון מיוחד ל-nrg מעריב מפריז.
הרכב הרגאיי הג'מייקני "בלאק אוהורו", שנחשב לאחד החשובים בכל הזמנים, נוסד בראשית שנות השבעים, ומוכר בעיקר בשל להיטי הרגאיי הרבים שלו, דוגמת "Shine Eye Gal", "Sinsemilla", "Guess Who's Coming to Dinner", והלהיט זוכה הגראמי "What Is Life?". מקור השם אוהורו בשפה הסוואהילית, ופירושו "חופש".
ההרכב המקורי, שהוקם על-ידי גארת' דניס, דון קארלוס ודרק "דאקי" סימפסון, עבר במהלך השנים גלגולים ותהפוכות וזכה לשיא ההכרה בהנהגתו של מייקל רוז. בסוף שנות השבעים חבר ההרכב, שכלל אז את רוז, סימפסון והזמרת סנדרה "פומה" ג'ונס למתופף סליי דאנאבר ולבאסיסט רובי שייקספיר, המוכרים כיום בעיקר כצמד מפיקי העל Sly and Robbie, והוציא את האלבומים המפורסמים ביותר שלו כמו Sinsemilla, Red, זוכה הגראמי Anthem ואחרים.
במהלך אותה תקופה הפך "בלאק אוהורו" לאחד מהרכבי הרגאיי המצליחים בעולם, ערך סבבי הופעות עם להקות מוכרות כמו "פוליס" ו"האבנים המתגלגלות", ולהיטים שלו התברגו גבוה ברשימת מצעדי השירים של מגזין המוזיקה הנחשב ה"רולינג סטון".
על אף שמדובר היה בתקופת זוהר עבור ההרכב, בשנת 1985 החליט הסולן מייקל רוז לפרוש ממנו לטובת קריירת סולו והוחלף על-ידי ג'וניור ריד. "באותה תקופה הרגשתי שזה הזמן שלי לצאת לקריירה עצמאית ולהתחיל לעבוד לבד. למעשה, קרה לנו מה שקורה להרבה להקות", אומר רוז, שחזר להופיע עם בלאק אוהורו לפני כשנתיים. "זה נחמד להופיע שוב עם הלהקה, אבל האיחוד הזה היה צפוי. זו היתה רק שאלה של זמן".
מה השתנה בלהקה וברגאיי מהתקופה שעזבת את ההרכב להיום?
"לא הרבה השתנה אצלנו, אנחנו עדיין אותה להקה ונהנים לעבוד יחד, אבל הרגאיי השתנה. יש היום הרבה יותר דאנסהול (הסגנון הקצבי של הרגאיי, מעין הכלאה בין רגאיי להיפ הופ – ר.א) ואת השמות הוותיקים החליפו זמרים צעירים. אני אוהב דאנסהול אבל לא את כל הסוגים, אלא בעיקר זמרים כמו בוג'ו בנטון".
עבור חובבי רגאיי רבים שלישיות הזמרים הג'מייקניות הן הבסיס למוזיקת הרגאיי השורשית. מדוע לדעתך לא קמות כיום שלישיות זמרים חדשות?
"אני לא ממש יודע. פעם היו המון שלישיות, והיום יש בעיקר זמרי סולו שרוצים לנסות להצליח לבד. אני לא חושב שזו שאלה של כסף או של אגו, זה פשוט עניין של תקופה, של זמן. אני מאמין שבעתיד יצוצו שלישיות נוספות".
בימי הזוהר של בלאק אוהורו היה להרכב השפעה עצומה על בני הנוער. האם עדיין קיים קשר בין מחאה לרגאיי?
"הרגאיי מעביר מסרים של תיקון עוולות, של שוויון השחורים ומלחמה בבבילון (הממסד – ר.א), וכל עוד הדברים הללו לא ישתנו, הקשר הזה ביניהם יישאר. לא מזמן הוצאתי אלבום שנקרא 'בבילון 9.11'. השם נקבע אחרי אסון התאומים, ששינה את העולם. אפילו
האם קיים סיכוי כלשהו לאיחוד של בלאק אוהורו עם sly & Robbie?
"כבר שנים שאני עובד איתם. הפעם האחרונה שעשינו משהו יחד היתה לפני שנתיים, כשהופענו יחד באותו סבב הופעות. אני בטוח שאעבוד איתם גם בהמשך, אם כי לא נדמה לי שיהיה מדובר באיחוד, שכן כיום אני לא חלק רשמי מבלאק אוהורו – אני רק מופיע עם ההרכב וממשיך במקביל בקריירת הסולו שלי, שכוללת גם עבודה עם אמני דאנסהול מוכשרים רבים, כמו ג'ה מייסון".
ועכשיו אתם מגיעים להופיע בישראל. האם קיבלת דיווחים על ארץ הקודש מזמרים שביקרו כאן בעבר, כמו בוג'ו בנטון?
"בוג'ו בנטון כבר הופיע בישראל? לא ידעתי. בדיוק לפני שיצאתי להופעות באירופה נפגשתי איתו, אבל לא דיברנו על זה. זו הצרה איתנו, האמנים. בכל שבוע אנחנו נמצאים במדינה אחרת, וכשכבר מזדמן לנו להיפגש, אנחנו לא מספרים אחד לשני שחזרנו מאפריקה, מאנגליה או מהולנד. העיקר שאת ישראל אני אחווה באופן אישי בהמשך השבוע. אני מבטיח שיהיו הופעות מעולות".
כדי לדעת יותר אפשר להיכנס לאתר הרגאיי הישראלי.
יחד עם בלאק אוהורו תגיע לישראל גם "האביסיניאנס" (The Abyssinians), שלישייה ווקאלית שהוקמה בשנת 1968, הכוללת את הזמרים ברנרד קולינס והאחים דונלד ולינפורד מנינג.
עד כה הוציאה הלהקה רק שלושה אלבומים (1976 Satta 1978; Arise 1982 ; Forward ), הנחשבים ליצירות מופת של רגאיי שורשי. זאת בעיקר בשל הקולות המלאכיים של שלושת הזמרים, עוצמת הנשמה שבשירים והעיבודים היפהפיים של Clive Hunt, אחד המפיקים הגאונים של ג'מייקה. "האביסיניאנס" היתה גם הלהקה האהובה על בוב מארלי, ואף ניתן לזהות את ההשפעה של השיר שלהם Declaration of Rights על מילות אחד משיריו המוכרים, Get Up Stand Up.
בראשית שנות השמונים התפרקה הלהקה, ושלושת חבריה יצאו לקריירות עצמאיות. כשחברי ההרכב חזרו לעבוד יחד הם הוציאו אלבומים נוספים. ב-1998 יצאו שני אלבומים: Reunion שבו משתתפים שלושת חבריה ו- Last Days שהוא אלבום של ברנרד קולינס. ב-2006 הוציא הלייבל האנגלי Blood and Fire דיסק מחווה להמנון הראסטה "Satta Massa Gana" ובו 19 גרסאות לשיר מאת זמרי רגאיי מובילים כמו אנטוני בי, קפלטון, יו-רוי, פרינס פר איי, לוצ'יאנו, יאמי בולו ועוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
