אנדי רם

במסגרת התקף האייטיז המתוזמן על מדינת ישראל, נשלח לכאן אנדי פלטשר, שהעלה רגעי דפש מוד נוסטלגיים באוב. אילאיל גינות חושבת שזה נוגה, משום מה

אילאיל גינות | 2/12/2007 15:29 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
Get Microsoft Silverlight
וידאו : תרבות אנדי פלטשר ד'י ג'י דפש מוד nrgtv
נראה כי האייטיז פשוט מסרב לעזוב את ישראל. אחרת, אין לי הסבר לגלגל הרטרו של האימפריה הציונית, המתעקש להחזיר שלל דברים שכל עם אחר היה מעדיף לקבור בנבכי ההיסטוריה: האינתיפאדה, חותלות, לבנון וכמובן, דפש מוד. מסתבר שבנוסף לאספקטים בעייתיים אחרים של הזהות הלאומית שלנו, אנו גם מוכנים שיירקו עלינו במסווה של גשם. כך קרה שאותו הרכב ששלט בעשור האפל ההוא הודיע ברב חגיגיות כי יגיע לארץ, ביטל בדרמטיות ובמקום לעורר את חמתו של הקהל הישראלי, רק הותיר אותו רעב לעוד. אישית, בזמנו שמחתי ששום דלף נוסטלגי לא הביא אותי לרכוש כרטיס במיטב כספי.

שוקי וייס, לעומת זאת, הבין שכשאר נסגרת דלת, תמיד נפתח חלון, ודרכו עדיין אפשר לספור את הירוקים. וייס החליט להרים את הכפפה ולזמן לנו את אנדי פלטשר, הבסיסט / מנהל / דובר רשמי של דפש מוד. ספק אם זה היה מספק אותי לו הייתי מעריצה מושבעת ומאוכזבת של הלהקה, אבל למועדון התיאטרון הגיעה כמות מרשימה של אנשים. חלקם, אגב, לא נשארו עד סוף ההופעה, אם אתם מבינים את הכוונה.

למטה: קטע מההופעה. צילום: רותם פלדנר, עריכה: אייל רותם
יש פה סצנה לא רעה של אייטיז

את הערב פתחה איגי וקסמן בתקלוט שכלל את כל ממתקי האייטיז הצפויים – הקיור Tears for Fears, The Communards, וכמובן, איך אפשר בלי דפש מוד. בזמן שחיכיתי לקבל משקה מקהה חושים בבר, דמיינתי איך פלטשר יושב לו למעלה, סופר כל פעם שמושמע שיר של הרכב האם, וחושב במתיקות על התמלוגים הנאספים לכיסו.

גם אם לא היה עצוב לי באייטיז עצמם (בעיקר כי חוויתי רק 7 שנות מזל אחרונות של עשור זה, וכי הפלייליסט האייטיזי שלי כולל יותר פאנק מאשר אלקטרו-פופ), במסיבה זו היה משהו נוגה בעיני. לא יכולתי שלא להזכר באותו פרק של סאות'פארק בו רואים את הילדודס הגותיים דופקים ריקודי אייטיז, כולל הנפת סיגריה בדרמטיות עם כל תיפוף. או דווקא במערכון אחר של דייב שאפל, בו הוא מסביר את משיכתו הבלתי נלאית של הגזע הלבן לדיסטורשנים וגיטרות. בין קירות מועדון התיאטרון, היה נראה שלעם הנבחר יש דווקא משיכה עזה לסינתיסייזרים ומגפי דפוק-אותי.

מה שכן, לא היה ניתן להתווכח עם העובדה שהיה שמח, מתחת לכל השחור הזה. סצנת הדארק אייטיז זוכה לפינה חמה בארצנו, והצליחה לטפח כאן קהילה קבועה ופנאטית למדי, שממשיכה

לדפוק נוכחות כל שבוע במסיבות 1984, ערבי EBM שונים, הליין האלטרנטיבי הנצחי של טופט-קאופמן-ושות', ועוד אינספור אירועים המתרפסים על ימי הזוהר שקדמו לניינטיז. ניכר היה כי האנשים האלה באים אכן להנות, לרקוד ולהתמנגל, וזין על דייב גאהן שבושש לבוא. במקום לקטר על כך שהקהילה המקומית קיבלה דווקא את פלטשר, הידוע בעיקר בתור הבחור שמנגן הכי פחות בדפש מוד, הם בחרו לשמוח בחלקם ולהמשיך לפזז אל תוך הלילה.

פלטשר עצמו הגיע מצויד בלוק של לפלף, ממושקף אך מצודד. כמו שהבטיח, העמיס הבחור באלקטרו-פופ, להיטי אייטיז, גרסאות רעננות לשירי דפש מוד ורצועו נדירות של הלהקה שעשתה אותו. כנראה שיש סיבה שממשיכים לאפשר לו להיות חלק מהלהקה למרות שהוא לא ממש מנגן על שום דבר – לתקלט הוא דווקא יודע.  לאט לאט, אפילו התעוררה בי אהבה חדשה-נושנה לצלילי הסינטיסייזר, לאחר ביקור קצרצר בקיוסק בקרבת המקום, למלא מצברים בעזרת קצת וודקה חרבות ומשקה אנרגיה בטעם של סירופ מהול בקודאין. מצאתי את עצמי שרה שיר של אירייזר בתור לשירותים, להקיא חזרה אל הבורא את הוודקה שסייעה לי לצלוח את הערב.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אילאיל גינות

צילום: עצמי

כתבת, מתרגמת ופיית בלוגוספירה

לכל הטורים של אילאיל גינות

עוד ב''אילאיל גינות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים