"כבר לא הרגשתי חייל"

יוסף סידר השיק את "בופור" בארה"ב והעניק ראיון ל"ניו יורק טיימס", בו חשף את העובדה כי ישב בכלא צבאי בזמנו, כיוון שבחר לא להשתתף בפעילות מבצעית במהלך שירות מילואים. אלה היו הימים בהם נכתבו הסצנות הראשונות של "בופור"

איתי שטרן | 21/1/2008 15:57

יום לפני פרסום רשימת המועמדים לפרס האוסקר, יוסף סידר משיק את "בופור" בארצות הברית ומעניק ראיון ל"ניו יורק טיימס". עוד בטרם מתחיל הראיון, חושף ישראל קרשנר (כתב המגזין של ה"טיימס" בישראל) סוד מחייו האישיים של סידר בו הוא מספר על כך שהבמאי כתב את הסצנות הראשונות של "בופור", בזמן ששהה בכלא צבאי, זאת בשל העובדה שסירב לקחת חלק בפעולה צבאית בזמן ששירת במילואים. סידר מנמק את הדברים: "לא שהיה לי איזה מניע אידיאולוגי

או מוסרי לסרב לשרת", הוא מספר, "פשוט כבר לא הרגשתי שאני חייל".

אי הציות לפקודת הגיוס של סידר הגיעה 12 שנים לאחר שסיים את שירותו הצבאי כחייל קרבי בחיל הצנחנים, ובזמן שאשתו הייתה בהיריון. "בדיוק עמדתי להפוך לאבא" סיפר סידר בראיון. "פשוט לא יכולתי לשים על עצמי קסדה שוב. הלב שלי כבר לא היה שם".

לאחר הפתיחה הזו, סידר מתייחס במהלך הראיון למתקפה הציבורית שעברו שחקני הסרט בשל העובדה שלא שירתו בצה"ל ומסביר כי מבחינתו העניין הפך בשלב מסוים לציד מכשפות. בין השאר, מציין קרשנר את המהומה שנוצרה סביב האמירות של ג'קו אייזנברג על עניין ההשתמטות ("אם לא היו זמרים, לא היה מי שישיר בימי זיכרון"), ומבהיר כי בניגוד לענף הקולנועי (בו לא נעשו סרטים פטריוטיים ופרו צה"ליים זה זמן), הרי שהציבור הישראלי רגיש עד מאוד לכל נושא ההשתמטות.

בסופה של הכתבה מציין קרשנר כי מאז אותו סירוב פקודה, סידר לא קיבל צו 8. "באופן עקרוני אני אמור לעזור לחיל הצנחנים בכל הקשור לטקסי זיכרון של חיל הצנחנים", הסביר סידר. "נכון לעכשיו אף אחד פשוט לא קרא לי".