המונדיאל של הכלא: על "בלתי מנוצח"
"בלתי מנוצח" לא מציע שחקנים או עלילה אלא רק קרבות פעולה משובחים של אמני לחימה. שווה כרטיס? תחליטו לבד
אבל בי מוביז, ואפילו מהזן הזול במיוחד שמספקים לרנר ושות', יכולים להיות גילטי פלז'ר לא קטן. וכזה הוא "בלתי מנוצח" של לרנר ודימבורט, שם הזירה העברי הלא מבריק שניתן לחלקה השלישי של טרילוגיית "אלוף ללא עוררין" (Undisputed במקור).
הסדרה נבנתה סביב הקונספט של קרבות אגרוף בבית הכלא. בעיטות ואגרופים מאחורי הסורגים תמיד שולחים אותי לזרועותיו החמימות של ז'אן קלוד ואן דאם ב"בשליחות החוק", וזו כבר נקודה טובה להתחיל ממנה. בסרט הראשון בסדרה נאבקו זה בזה הפיגורות ווינג ריימס ווסלי סנייפס תחת שרביטו של וולטר היל המשופשף.
סרט ההמשך כבר הופק ללא התקציב הראוי והשמות הגדולים, אך בכל זאת הצליח לקנות לו מעמד קאלטי בקרב חובבי הז'אנר ואף נחשב לאחד מסרטי המכות המוצלחים שנעשו. גאווה ישראלית? למה לא. והגאווה שמורה לא למפיקים הישראלים או למארק איווניר ולאלי דנקר שהשתתפו בסרט, כמו לבמאי יצחק פלורנטין שהתגלה כבמאי אקשן משובח להפליא.
"אלוף ללא עוררין 2" הכיר לנו את סקוט אדקינס הבריטי שגילם דווקא את יריבו הרוסי של כוכב הסרט האמריקני (מייקל ג'אי וייט). ב"בלתי מנוצח" עובר אדקינס לקדמת הבמה. על אף שסיים כמפסיד בסיבוב הקודם (לכן לא ברור מי בדיוק "בלתי מנוצח" בסרט) יורי בויקה הוא כעת הגיבור היוצא להשתתף בטורניר קרבות בינלאומי ובין כלאי שבו ממתינים לו מיטב מתאגרפי בתי הסוהר בתבל.
גאווה ישראלית? ''בלתי מנוצח''
יח''צ
מובן שאין הרבה אמינות ברעיון מונדיאל בתי הכלא, אך יש להודות כי הוא משעשע מוצלח ומספק הזדמנות לשלל קרבות ולגיבורים מגוונים. רובם, אגב, לא זוכים לקבל את מנת התהילה שלהם (שעה וחצי לשבעה קרבות לא מותירות להם זמן להטביע חותם). לצד בויקה מתבלטים יריבו האמריקני (כמובן), מתאגרף הבית הקולומביאני וחביב הקהל הברזילאי שמפגין יכולות וירטואוזיות במיוחד על המשטח.
לפלורנטין אין שחקנים. יש לו אמני לחימה כלטיף קראודר הברזילאי (הזכור לטוב מקרב הקפוארה נגד טוני ג'ה ב"המגן"), סקוט זרור הצ'יליאני ואדקינס הקיקבוקסר (שדווקא מחזיק בכמה דרמות בי.בי.סי ברזומה אבל ב"בלתי מנוצח" לא ממש מדגים איך זה קרה).
בהתאם לכך, הוא אינו מחפש סצנות דרמטיות חזקות ומשחק משובח ומפנה את הבמה לכישורי הלחימה של בחוריו.
בחירתו של פלורנטין ללוות את הקרבות ממרחק שדומה למרחק של הצופה מהזירה, במצלמה יציבה ובשוטים שאינם קצרצרים נותנת את המקום לעבודת הלחימה ולכוריאוגרפיית הקרבות, ומספקת קטעי אקשן מעולים.
"בלתי מנוצח" הוא מסוג הסרטים שלא צריך לחפש בהם היגיון עלילתי (כמו "איך מוציאים אסירים מסוכנים לשטח פתוח ושומרים עליהם באלות?") והוא לא חף מקלישאות ז'אנר מוכרות - ההתיידדות עם האויב, הפציעה לפני הקרב המכריע, בגידת הפטרון (יצוין לטובה שפלורנטין מוותר על קלישאות נשיות רומנטיות שהן לרוב בלתי נמנעות. בכלל אין אף אישה בסרט, זו טריטוריה גברית פר אקסלנס).
אבל בשביל מי שרק מחפש דם הוא מספק ליל קרבות אלים ומסוגנן. כעת יש לקוות כי אדקינס ופלורנטין יעלו מטורנירי הקרבות החובבניים לליגה של הגדולים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם