זינוק לאתמול
אביב גפן מרפרר לילדות עם שיר מקסים באנגלית, טרי פויזן פתאום הפכו לכוכבות פלייליסט, ולאה שבת חוזרת עם שיר רוק פשוט ונוגע. עוד בסינגולר: הדג נחש ואיה כורם
"לונדון - תל אביב" כך ממקם עצמו אביב גפן בעמוד המייספייס שלו אל מול העולם. העמוד הזה, שמכיל שלושה שירים חדשים באנגלית, מצליח להבהיר דבר או שניים על התהליכים המוזיקליים שעוברים על הבחור בעת האחרונה. לצדו של "שחור לבן", שזכה כאן לביקורת לפני כמה שבועות, מתמקמים שירים נוגים באנגלית שבורה של מי שניסה לעשות בעבר קריירה מוזיקלית בלונדון וחזר עם הגיטרה בין הרגליים.
הפעם, איכשהו, זה נשמע בשל ומקסים למדי. "Life Parade", שפותח את השלישייה הזו, מחזיר את גפן כמעט עשור בזמן. בהאזנה חוזרת מתבהר כי הטקסט (מבריק בפשטותו) שכתב על יום אפור ושתייה מוגזמת
גם מבחינה מוזיקלית תוכלו למצוא כאן שיבה אל בסיס האם. בשילוב מרגש בין הרמוניות גיטרה עדינות ופסנתרים מהדהדים, גפן רוקם בלדה קטנה שכמעט והופכת לשיר ערש. הקול שלו, חרוך ושביר מאי פעם, מקבל תמיכה מקסימה מזמרת הרקע ששופכת קצת אור על המדרכה הבוצית. עכשיו רק צריך לקוות שהשיר הזה ימצא את עצמו על אלבום בזמן הקרוב.
מילים ולחן: אביב גפן
כאן תוכלו לשמוע את "Life Parade"
מזל גדול שנוצרה טלנובלת הדוגמניות הראשונה בישראל. מזל גדול גם קשור בכך שגילי סער (אולי הדוגמנית הכי אירופית, שמסתובבת ברחובות תל-אביב) לוהקה לסדרה הזו. כך קרה שבנות "טרי פויזן" (שכוללות גם את לואי קאן ופטי מלר), שרגילות לכבוש את מועדוני צפון אירופה עם ארומת פורנו באניז, הפכו ברגע אחד ליקירות הפלייליסט של גלגלצ.
העניין עם "טרי פויזן" הוא שבניגוד ללהקת כוסיות סתמית, הן יודעות ומעריכות היטב עד כמה הן פרובוקטיביות, דבר שלא מונע מהן לעשות מוזיקה טובה באמת. המגניבות האינהרנטית שבוקעת מתוך האלקטרו פופ שהן מייצרות, הופכות אותן לממתק אסור, שרק הולך ונהיה טעים מנגיסה לנגיסה. ולא, לגמרי לא באופן שבו אתם חושבים על דודו טופז.
קצת קשה שלא לגלוש להערות סקסיסטיות כשמדברים על להקת בנות שכזו, כשהן עושות את דרכן לשיר על טלנובלה. ובכל זאת, צריך לומר: הבנות יודעות היטב שהרצועה הזו רחקוה מלשמור על האיכות שהן רגילות להשפריץ בסינגלים שהן משחררות בשוטף. מספיק להיכנס לאתר הבית שלהן כדי להבין עד כמה טעם טוב הוא עניין שמוטבע בהן עמוקות. יכול להיות שרק ירידה ברמה מהסוג הזה יכולה הייתה לשנע את הרכב של הטריו לכיוון יפו. יכול להיות שהן באמת חכמות ולא רק נורא יפות.
מילים: דרור נובלמן לחן: שי נובלמן
כאן תוכלו לשמוע את טרי פויזן עושות את "בובות"
אל הסינגל החדש של איה כורם צורף מכתב קטן בו היא מפרטת את מושא ההשראה לשיר החדש שכתבה והלחינה. באותו מסמך צנוע ונוגע ללב היא מספרת על המפגש שלה עם השיר "Stars" של הזמרת ג'ניס איאן, אותו הכירה לראשונה במהלך שיעור לפיתוח קול. בצניעות מקסימה היא מבקשת להבהיר משהו על מושא ההשראה ועל הוויתור שעשתה בניסיון לתרגם אותו. מתוך אותו השיר נוצר "אל תאמיני", שמצליח לקחת את כורם ולמקם אותה גבוה גבוה.
"איך יפה לך כשאת מאופרת" שרה כורם, כשהיא מנסה לצקת עומק בפרדוקס המוכר על המקצוע שלה - בו נדרשים ליצור דמות בימתית וציבורית תוך כדי שמירה על עצמיות ועל אינדיבידואליות. המקום הזה, בו אתה מותקף השכם והערב על האמנות שאתה מנסה ליצור, אל מול המחמאות שאתה קוטף מאנשים לא מוכרים, יוצר דרמה אמיתית.
בניגוד לשיר הקודם ששחררה, הפעם כורם מגישה את עצמה באופן החשוף ביותר. כמעט שניתן לגעת בעצבים הרופפים שקושרים את האישה הזו למיקרופון. הפסנתר וכלי המיתר עוטפים את הקול היציב, כשבסופו של השיר מונחת הפתעה קטנה ומרגשת בדמותה של מסקנה פשוטה. אם תרצו מדובר בגרסה שלה ל"יחפה" של נינט טייב. אם לא, פשוט קחו את זה כשיר מקסים ומרגש למדי.
מילים ולחן: איה כורם
כבר חמש שנים שלא שמענו חומרים מקוריים של לאה שבת. חמש שנים בהם הספיקה להוציא אלבום דואטים, להתקרב לאלוהים ולגעת במטעמיה של חסידות ברסלב. לכאורה, המגמה הזו, של אמנים בכירים המוצאים עצמם קרובים אל פינתו המוצלת של האל, עלולה להדאיג. אלא שבמבט ממוקד יותר ניתן היה לצפות את התהליך הזה באופן כמעט שקוף. מתוך חיפוש אחר אמת במקום האבוד ומרובה הדעות הזה, רק טבעי לחפש (ולמצוא) תשובות ברורות באגף התורני. לאה שבת, אם כך, היא עוד נציגה בשרשרת. עוד נציגה לא קיצונית, יש לומר.
בתור מי שנכנסה ובאה בשערי מוזיקת הנשמה והרוק של ישראל, שבת יכולה להפוך את המקום החדש בו היא נמצאת לעולם מסקרן ומלא עומק. שיתוף הפעולה שלה עם משה דעבול מורגש כבר על ההתחלה. מפוחית מלאת רוח מניפה את השיר הזה אל מקום גבוה, ומיישרת את הדרך לקראת הקול העמוק של שבת, אליו חוברת פריטת גיטרה פשוטה. כשזה מגיע, קשה שלא להתמסר לו ולהודות על רגע קטן של חסד בו זמרת אחת לא מנסה להיות "נעימה". החספוס והנשיות שלה מצליחים להוציא מהשיר הזה את המיטב, וזאת, על אף שבאופן כללי מדובר כאן ברצועה פשוטה ונטולת תחכום.
מילים ולחן: לאה שבת
"הדג נחש" היא קודם כל להקת אולפן. ההברקות שלה נובעות בדרך כלל ממשחקי סאונד, טקסטים מבריקים והגשות לפנים. גם כשהם עולים על במה ונותנים את ההופעה הכי טובה שיש כאן בכל הקשור להיפ הופ (ציוני ופוגעני בו-זמנית), הם לא מצליחים להתעלות לרמת הגרוב שהם מפיקים בחדרים סגורים.
לכן כל כך מסקרן להבין למה היה להם דחוף להעלות את עצמם על דיסק, כשהם מוקלטים על במה. התשובה יכולה להגיע מכל מיני אזורים, אך אם נשים לרגע את הציניות בצד, ניתן לחשוב על כמה אלפי מעריצים שמתנה כזו תחמם להם את המערכת בזמן הקרוב.
"לא פראיירים", שמגיע כנציג ראשון מתוך אותו אלבום לייב, מנכיח בדיוק את העובדה המדוברת. הביצוע כאן שומר על רמה גבוהה, החברים לגמרי עומדים בקצב, משמרים את האווירה מאולפן ההקלטות, ובכל זאת - משהו בהברקה הצלילית כמו הולך לאיבוד. יכול להיות שעם האזנה לאלבום המלא תיווצר חוויה שונה. בינתיים זה מרגיש בעיקר כמו גרסה טובה פחות מהמקור. לא נורא.
מילים ולחן: הדג נחש
נא להמתין לטעינת התגובות
