80 עובדות על האוסקר ה-80
מי זכה בכמה, מי הפסיד למי, איך הגיע פסלון לפח הזבל ומי לא טורח להגיע לקבל את הפרסים? 80 עובדות שאתם לא צריכים לדעת על האוסקר ועוד אחת לשנה הבאה
2. כמה פרטים טכניים: הוא שוקל 3.85 ק"ג, מתנשא לגובה של 34 ס"מ, ועשוי מסגסוגת בדיל, נחושת ואנטימון, עם ציפוי זהב. מדי שנה מיוצרים בשיקגו, אילינוי, כשמונים אוסקרים. עד עתה חולקו כבר 2,658 כאלו.
3. במהלך מלחמת העולם השניה, במסגרת מדיניות ההקצבה, נאותה האקדמיה לוותר על הזהב, וחילקה פסלונים מטיח. אין מה לדאוג לזוכים – הם קיבלו את הפסלונים המוזהבים עם תום המלחמה.
4. אז למה "אוסקר"? לא לגמרי ברור. יש הטוענים כי היתה זו בטי דייויס שכינתה כך את הפסלון, על שם אחד מבעליה. אחרים משייכים זאת לאשת אקדמיה שטענה כי הפסלון מזכיר לה את דודה אוסקר. בכל מקרה, ב-1934 השתמש בעל הטור סידני סקולסקי בשם בטורו, וב-1939 זה כבר היה לכינוי הרשמי של הפסלון.
5. מיהם בכלל חברי האקדמיה? שחקנים, במאים, מפיקים, צלמים, עורכים ושאר אנשי התעשייה, מ-36 מדינות ברחבי העולם. סך הכל יותר מ-6000 בוחרים. כולל מנחם גולן.
6. ב-1946 היה הרולד ראסל לאדם היחיד לזכות באוסקר פעמיים עבור אותו סרט. קברניטי האקדמיה החליטו להעניק לראסל, שלחם במלחמת העולם השניה, אוסקר של כבוד על הופעתו מעוררת ההשראה ב"השנים היפות בחיינו", רגע לפני שראסל זכה באוסקר לשחקן המשנה על אותה הופעה.
7. לא פחות מחמישה שחקנים הצליחו לזכות באוסקר שנה אחר שנה. האחרון שבהם היה טום הנקס, שזכה עם "פילדלפיה" ב-1993 ו"פורסט גאמפ" ב-1994.
8. עד היום, אף סרט לא גרף עדיין את ארבעת פרסי המשחק. שניים התקרבו לכך. "רשת שידור" ב-1977 זיכה בפרסים את פיטר פינץ', פיי דאנאוויי וביאטריס סטרייט (ויליאם הולדן ונד ביטי נשאר בחוץ). כבר ב-1951 עשה זאת "חשמלית ושמה תשוקה", ולא עם הפרס שאתם חושבים: קים האנטר, ויויאן לי וקארל מאלדן זכו בפרסים, אך דווקא הופעתה המהוללת של מרלון ברנדו לא סייעה לו מול האמפרי בוגארט ו"המלכה האפריקנית" שלו.
9. פינץ' היה השחקן הראשון שזוכה בפרס לאחר מותו.
10. ב-1960 זכו שני במאים בפרס הסרט הטוב ביותר: רוברט ווייז וג'רום רובינס על "סיפור הפרברים". השנה זה עשוי לקרות שוב.
11. האחים כהן, אם אמנם כך יהיה, לא יהיו האחים הראשונים לזכות באוסקר. הקדימו אותם האחים בארימור: ליונל ב-1931 ("A Free Soul") ואת'ל ב-1944 ("None but the Lonely Heart").
12. האחיות ואנסה ולין רדגרייב היו מועמדות זו לצד זו ב-1968. הן הפסידו לאליזבת טיילור.
13. האחיות ג'ואן פונטיין ואוליביה דה האווילנד היו שם קודם. עשרים וחמש שנים קודם.
14. גם אצל המינלים האוסקר רץ במשפחה. לייזה זכתה בו ב-1972 על "קברט", והביאה שמחה לאבא וינסנט ("ג'יג'י" ב-1958) ולאמא ג'ודי גארלנד (אוסקר מיוחד ב-1939).
15. רוצים עוד משפחות מוזהבות? אצל משפחת יוסטון ומשפחת קופולה יש לא פחות משלושה דורות עם אוסקרים. אצל היוסטונים זכו סבא וולטר ("האוצר מסיירה מאדרה", 1948), אבא ג'ון (על בימוי אותו סרט) והבת אנג'ליקה ("הכבוד של פריצי", 1985). אצל הקופולאים היו אלו סבא קרמיין (פסקול "הסנדק 2", 1974), אבא פרנסיס פורד (חמישה אוסקרים על שלושה סרטים) והבת סופיה (תסריט "אבודים בטוקיו", 2002). גם האחיין ניקולאס קייג' בתמונה המשפחתית המוצלחת ("לעזוב את לאס וגאס", 1995).
16. ב-1940 היתה הטי מק'דניאל לשחקנית השחורה הראשונה לזכות במועמדות באוסקר, וגם לזכות בו ("חלף עם הרוח"). עברו חמישים שנים עד שוופי גולדברג שחזרה את ההישג עם "רוח רפאים". השחקן הראשון היה סידני פואטייה, רק ב-1960 ("חמש נזירות וגבר אחד").
17. שחקנים שחורים כבר זוכים היום בפרסים בלי שום התרגשות מיוחדת, אבל סרטים בשחור לבן כבר לא זוכים באוסקר. "רשימת שינדלר" היה האחרון לעשות זאת, ב-1993. כדי למצוא את הקודם לו צריך להרחיק עד 1960 ו"הדירה" של בילי וויילדר.
18. שמונים שנים, ורק שתי נשים בקטגוריית הבימוי: לינה וורטמולר
19. "הכל אודות חווה" (1950) ו"טיטאניק" (1997) הם שיאני המועמדויות של האוסקר, כל אחד עם ארבע עשרה מועמדויות.
20. אך בעוד "הכל אודות חווה" מימש רק שש ממועמדויותיו, "טיטאניק" גרף 11 פסלונים, מה שמציב אותו גם כשיאן הזכיות, לצד "בן חור" (1959) ו"שר הטבעות: שיבת המלך" (2003), מלך האחוזים מהשדה: 11 זכיות מ-11 מועמדויות.
21. שיאני המועמדויות ללא זכיה: "נקודת מפנה" (1977) "הצבע ארגמן" (1985), כל אחד עם אחת עשרה מועמדויות ואפס אוסקרים.
22. וויליאם וויילר, במאי "בן חור", היה קבלן אוסקרים מדופלם. לזכות סרטיו רשומות לא פחות מ-35 מועמדויות ו-14 זכיות.
23. אך במאי האוסקרים המצטיין אינו ויילר, אלא ג'ון פורד, עם ארבעה אוסקרים.
24. אולם, איש לא יצא מטקס אוסקר בודד עם ידיים מלאות יותר מאלו של וולט דיסני ב-1953, אחרי שזכה בארבעה פסלונים מכובדים.
25. דיסני הוא גם שיאן המועמדויות, עם 64 כאלו, ושיאן הזכיות – 26 אוסקרים.
26. בהנחה שהעובדה שוולט דיסני בהקפאה לא מחשיבה אותו כאדם חי, אז המלחין ג'ון וויליאמס הוא שיאן המועמדים החיים, עם 45 מועמדויות (וחמישה פרסים).
27. גם אחרי כל המועמדויות והזכיות, דיסני זה דיסני. כשהאקדמיה השתתפה בדמותה של שלגיה בטקס ב-1989, איומי התביעות מיהרו לנחות על שולחנה, עד שהתקפלה והתנצלה.
28. גם "טיטאניק", על שלל זכיותיו, לא הצליח לזכות בחמשת הפרסים החשובים: סרט, במאי, תסריט, שחקן ושחקנית. שלושה סרטים אחרים דווקא כן: "זה קרה לילה אחד" (1934); "קן הקוקיה" (1975); ו"שתיקת הכבשים" (1991).
29. שנה לפני זכיית "זה קרה לילה אחד", עוד היה חשש שהבמאי פרנק קפרה לא יופיע לטקס. זה קרה לאחר שב-1933 הוא כבר עלה לקבל את הפרס עבור "גברת ליום אחד", רק כדי לגלות שהפרנק שנקרא לבמה הוא פרנק לויד, במאי "תהלוכה".
30. קלודט קלובר, שזכתה בפרס השחקנית על "זה קרה לילה אחד", לא טרחה להגיע לטקס משום שהיתה בטוחה שתפסיד לבטי דייויס, שלא היתה מועמדת במקור אך נכנסה לאחר לחץ ציבורי.
31. זוכה אחר של "זה קרה לילה אחד", קלארק גייבל, חתום על הנאום הקצר בטקס: "תודה רבה". חולק איתו את השיא: אלפרד היצ'קוק.
32. מרלי מטלין, חרשת-אילמת, זכתה בפרס על "ילדים חורגים לאלוהים" (1986), ובחרה לנאום בשפת הסימנים. לואיז פלטשר, בת להורים חרשים, עשתה זאת כבר ב-1975 ("קן הקוקיה"). שתיהן, אגב, כמעט והתאדו מהתודעה לאחר זכייתן.
33. אבל אין על הנאום של סטיבן ספילברג ("רשימת שינדלר"), שהודה לששת מיליוני היהודים שנספו בשואה.
34. מטלין, אגב, עמדה עד השנה במקום הרביעי ברשימת המתמודדות הצעירות ביותר על פרס השחקנית (בגיל 21). אלן פייג' הדיחה אותה.
35. הרבה טיפוסים משונים העניקו פרסים בטקסים, אבל רק אחד מהם היה דב (1998). בארט הדב.
36. באג המילניום לא הפריע לרוב העולם להתנהל כסדרו, אבל באקדמיה הוא פגע. לקראת הטקס ב-2000 אבדו בדואר למעלה מ-4000 מעטפות בחירה. אם לא די בכך, ימים ספורים לפני הטקס אבדו 55 פסלונים. 52 מהם נמצאו ע"י וילי פולגיר. הפרס למוצא הישר – 50 אלף דולר.
37. שידור הטקס ב-1981 נדחה ביממה לאחר ניסיון ההתנקשות בנשיא רונלד רייגן (שהיה, אגב, שחקן הוליוודי).
38. ב-1968 נדחה הטקס עצמו ביומיים, לאחר ההתנקשות בד"ר מרטין לותר קינג.
39. באותה שנה בוטלה ההפרדה בין פרסי הצילום, העיצוב האמנותי והתלבושות עבור סרטים בצבע ובשחור לבן.
40. ב-1929 חולקו פרסים נפרדים לבימוי הקומדיה ולבימוי הדרמה הטובים ביותר (בדומה להפרדה הנהוגה עד היום בטקס גלובוס הזהב). באותה שנה גם חולקו פרסים נפרדים לסרט הטוב ביותר – להפקה, ולהישג האמנותי.
41. לא מעט אנשים זכו בכל מועמדות שלהם, אך המרשים מכולם הוא מרק ברגר, עם ארבע מארבע על עבודות הסאונד שלו ב"אפוקליפסה עכשיו" (1979), "הצוות המובחר" (1983), "אמדאוס" (1984) ו"הפצוע האנגלי" (1996).
42.ארבעה אנשים היו מועמדים בעבור סרט יחיד לשלושת הפרסים הגדולים – הבמאי, התסריטאי והשחקן. אורסון וולס עשה זאת עם "האזרח קיין" (1941), וזכה כשחקן; כך גם רוברטו בניני על "החיים יפים" (1998). וודי אלן, עם "הרומן שלי עם אנני" (1974), זכה כתסריטאי וכבמאי. אך הגדיל לעשות וורן בייטי, שעשה זאת פעמיים – ב-1978 על "השמיים יכולים לחכות" (שהעניק לו רק פרס שולי), וב-1981 על "אדומים" (זכה כבמאי).
43. בניני אחראי לאחת מההופעות היותר ביזאריות בתולדות הטקס. זה כלל ניתור על כסאות, דילוג לבמה ושאר פרצי התרגשות אקסטטיים.
44. ומה משותף לאורסון וולס, צ'ארלי צ'אפלין וסילבסטר סטאלון? שלושתם זכו במועמדות כפולה כשחקנים וכתסריטאים באותה שנה.
45. אם מישהו ראה את הפסלון של אליס בריידי, הוא מתבקש לדווח למערכת. הפסלון נראה לאחרונה בטקס האוסקר ב-1937, כשבריידי זכתה בו עבור "In Old Chicago". בריידי לא נכחה באולם, וגבר אלמוני עלה לבמה, לקח את הפרס בשמה, ונעלם לעד.
46. לוופי גולדברג כמעט נעלם האוסקר על "רוח רפאים" (1991) ב-2002, כששלחה אותו לשחזור. הפסלון נעלם – סלחו לי על הקלישאה - כמו רוח רפאים, ונמצא כעבור שלושה ימים בפח אשפה.
47. ארבעה שחקנים זכו בשתי מועמדויות על גילום אותה הדמות בסרטים שונים: בינג קרוסבי כאב או'מאלי ("Going My Way" ו"The Bells of St. Mary's"); פול ניומן כאדי פלסון ("אדי פלסון" ו"צבע הכסף"); פיטר או'טול כמלך הנרי השני ("בקט" ו"אריה בחורף"); ואל פאצ'ינו כמייקל קורליאונה ("הסנדק" ו"הסנדק II").
48. לניומן, אגב, זה לא הלך בקלות. שבע פעמים הוא היה מועמד וכשל, עד שב-1986 נאותה האקדמיה להעניק לו פרס על מפעל חיים. שנה לאחר מכן הוא זכה בזכות עצמו על "צבע הכסף". לטקס, אגב, הוא לא הופיע.
49. את הלקח של ניומן יישם באותו טקס גם מייקל קיין, שנכווה שלוש פעמים ולא טרח להופיע לטקס באותה שנה. הוא זכה, כמובן (בפרס שחקן המשנה על "חנה ואחיותיה").
50. אני לא יודע מה דעתכם על סרטי המשך, אך רק שניים מהם זכו באוסקר: "הסנדק II", ו"שר הטבעות: שיבת המלך" (אם בכלל אפשר להתייחס אליו כסיקוול).
51. קתרין הפבורן היא מלכת הטקס, עם ארבעה פסלונים. לאינגריד ברגמן, וולטר ברנן וג'ק ניקולסון יש שלושה.
52. ברנן הוא הזוכה הראשון בפרס שחקן המשנה, אותו החלו לחלק ב-1937.
53. מריל סטריפ היא מלכת המועמדויות בין השחקנים. "השטן לובשת פראדה" הציב אותה על 14, והיא ממשיכה לספור. ניקולסון נושף בעורפה עם תריסר, המספר בו נעצרה הפבורן.
54. שירלי טמפל היא צעירת הזוכים באוסקר עם אוסקר מיוחד כבר בגיל שש, אבל הכבוד האמיתי נתון לטאטום אוניל, שזכתה בגיל עשר וחצי על תפקידה ב"ירח של נייר" (1973). אביגייל ברסלין לא הצליחה להשתוות לה בשנה שעברה עם "מיס סאנשיין הקטנה".
55. המועמד הצעיר ביותר – ג'אסטין הנרי, בגיל 8, עבור "קריימר נגד קריימר" (1980).
56. נכון לעכשיו, ג'ורג' ברנס וג'סיקה טנדי הם קשישי הזוכים (אם להתעלם מאוסקר של כבוד שהוענק לגראוצ'ו מרקס בגיל 83). ברנס עשה זאת בגיל 79 ("נערי השמש"), טנדי בגיל 81 ("הנהג של מיס דייזי"). רובי די (בת 83) והאל הולברוק (בן 82) כבר ממתינים בפינה.
57. הולברוק, אגב, הוא המתמודד הקשיש אי פעם בקטגוריית שחקן המשנה. רובי די רק במקום השני בכל הזמנים בקטגוריית שחקנית המשנה.
58. אם מריון קוטיאר תפתיע ותזכה באוסקר עבור "החיים בורוד", היא תצעד בדרכה של סופיה לורן, שהיתה הראשונה לזכות בפרס עבור סרט זר ("שתי נשים" ב-1961).
59. הסרט הזר הראשון שהתמודד על פרס הסרט הטוב ביותר היה "האשליה הגדולה" של ז'אן רנואר (1938).
60. רק פעמיים התמודדו שני שחקנים על גילום אותה הדמות באותו הסרט. בשתי הפעמים היתה ידה של קייט ווינסלט בדבר: פעם עם "אייריס" (לצד ג'ודי דנץ'), ופעם עם "טיטאניק" (גלוריה סטיוארט).
61. ווינסלט, אגב, בדרכה הבטוחה לכתר הלוזרים: חמש מועמדויות, אפס זכיות. עם זאת, בגיל 31 היא היתה לשחקנית הצעירה ביותר להגיע לחמש מועמדויות.
62. סטיוארט, אגב, היא קשישת המועמדות – בת 87 היתה בעת שזכתה במועמדות.
63. וקייט אחרת, בלאנשט, מועמדת השנה גם בקטגוריית השחקנית הראשית וגם כשחקנית משנה. היא לא הראשונה. קדמו לה לא פחות משבע שחקניות, ביניהן סיגורני וויבר ("גורילות בערפל" ו"נערה עובדת"), ג'סיקה לאנג ("פרנסס" ו"טוטסי") וג'וליאן מור ("הרחק מגן עדן" ו"השעות"). ב-1993 זה אפילו קרה פעמיים: אמה תומפסון ("שארית היום" ו"בשם האב") והולי האנטר ("הפסנתר" ו"הפירמה").
64. אצל הגברים זה הרבה פחות נפוץ – רק שלוש פעמים. השני היה אל פאצ'ינו ("ניחוח אישה" ו"גלנגרי גלן רוס"), והשלישי ג'יימי פוקס ("ריי" ו"הנוסע"), אבל המעניין הוא הראשון, בארי פיצ'ג'רלד, שהיה מועמד פעמיים על אותו תפקיד ב"Going My Way". היום זה כבר לא יכול לקרות.
65. עם זכייתו של מרטין סקורסזי באוסקר על "השתולים" הוסר החשש לאות קלון גדול על מצחה של האקדמיה, כמו זה שמלווה אותה בשל אי זכייתו של אלפרד היצ'קוק בפרס מעולם, חרף חמש מועמדויות מבטיחות. הוא אמנם זכה בפרס מיוחד ב-1967, אבל לנו זה לא מספיק.
66. ולא רק היצ'קוק: גם צ'ארלי צ'אפלין, מרלין מונרו, ריצ'ארד ברטון, סטיב מקווין, קרי גרנט, גרטה גארבו ומרלן דיטריך מעולם לא זכו בפרס. צ'ארלי צ'אפלין יצא בקושי עם פסלון על פסקול "אורות הבמה". זה קרה רק ב-1973, יותר מעשרים שנים לאחר שהסרט יצא לאקרנים.
67. אם התרשמתם מאלן ארקין, ששלושים ושמונה שנים הפרידו בין מועמדותו האחרונה ("הלב הוא צייד בודד", 1968) לזו שעליה זכה בשנה שעברה בפרס ("מיס סאנשיין הקטנה"), מה תגידו על הנרי פונדה? 41 שנים חלפו מאז היה מועמד על "ענבי זעם" ועד שזכה על "האגם המוזהב" (1981).
68. פונדה, אגב, לא הגיע לטקס. גם לא קתרין הפבורן, שזכתה בפרס המקביל על אותו הסרט.
69. למייקל ווילסון ולקרל פורמן לקח הרבה זמן לקבל את הפרס לו היו זכאים. רק ב-1984, לאחר מותם, זכו התסריטאים שנכללו ברשימות השחורות של מקארתי לקרדיט על שותפותם לכתיבת התסריט זוכה האוסקר ל"הגשר על הנהר קוואי" (1958). כך אירע גם עם המועמדות של ווילסון על "לורנס איש ערב" (1963), שהתגלתה רק ב-1995, והזכיה של נדריק יאנג עם "הנועזים" (1959), שהתגלתה ב-1993.
70. מקסמיליאן של היה לשחקן הראשון שזוכה בפרס על תפקיד שגילם קודם לכן בטלוויזיה ("משפטי נירנברג", 1962).
71. באותה שנה פרץ לטקס אלמוני, חלף על פני 125 מאבטחים, הגיע עד למנחה בוב הופ – והעניק לו אוסקר תוצרת בית.
71. ב-1978, בקומדיה של ניל סיימון "מלון קליפורניה", גילמה מגי סמית שחקנית שלא זכתה באוסקר. היא זכתה על כך באוסקר.
73. ב-1935 התחרו קלארק גייבל, צ'ארלס לוהטון ופרנצ'וט טון על פרס השחקן בעבור אותו הסרט: "המרד על הבאונטי". ומי זכה? ויקטור מק'לגלן ("The Informer").
74. אפרופו "The Informer": דאדלי ניקולס, תסריטאי הסרט, היה הראשון לסרב לקבל את האוסקר, בעקבות סכסוכים בין האקדמיה לאיגודים המקצועיים. מעניין לציין שעל פי רישומי האקדמיה, ב-1949 החזיק ניקולס בפסלון.
75. ג'ורג' סי. סקוט היה השני. הוא סירב לקבל את הפרס על "פאטון" ב-1971 בטענה כי הוא אינו נמצא בתחרות עם עמיתיו, וכינה את העניין כולו "שוק בשר".
76. ועלה על כולם מרלון ברנדו – שכבר זכה באוסקר ב-1955 ("חופי הכרך"), אך סירב לפרס ב-1973 ("הסנדק"), במחאה על האפליה בהוליווד נגד האינדיאנים, ואף שלח לטקס במקומו אינדיאנית לקבל את הפרס. אגב: היא בכלל לא היתה אינדיאנית.
77. בכלל, הטקס ב-1973 לא היה הכי מוצלח. המנחה צ'רלטון הסטון כמעט איחר אליו לאחר שנתקע עם פנצ'ר, וקלינט איסטווד כבר החל למלא את מקומו.
78. גם ב-1963 איחר המנחה. מה לעשות – פרנק סינטרה שכח את תו החניה שלו.
79. ב-1969 לא היה מנחה. גם לא ב-1970.
80. וודי אלן מעולם לא הופיע לקבל את הפרסים בהם זכה, ולא ידוע אם טרח אי פעם לאסוף אותם.
81. ופיטר אוטול סירב ב-2003 להגיע לקבלת פרס על מפעל חיים, לאחר 7 מועמדויות ללא זכיה, ולבסוף שוכנע להגיע. ב-2007, עם פספוס נוסף ("ונוס"), הפך רשמית השחקן הדגול, לא נעים להגיד, למלך הלוזרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
