הקוסם
מישל גונדרי תקוע בגיל 12, ושמישהו ינסה לעצור אותו. שיחה קצרה עם הפעוט לרגל סרטו החדש "קדימה, הרץ אחורה"
זה מה שמעסיק את ילד הפלא: שטויות. ולא משנה בכלל אם מדובר בסרט עתיר תקציב או בגחמה אינטרנטית, לא משנה ההכרה הגורפת בו כיוצר בעל השפה הוויזואלית המבריקה ביותר בעולם הקולנוע, לא משנה גם פסלון האוסקר שמושלך אצלו בארון. גונדרי מכור, טוטאלית, לשטויות. "אני אומר לאנשים, תנסו ליצור את הבידור בעצמכם! אל תוציאו את הכסף שלכם על סרט בקולנוע או על פארק שעשועים גדול", הוא אומר בחיוך. "תחסכו את הזמן והכסף שלכם, ובמקום זה תיצרו משהו שתהיו גאים בו".
את גונדרי פגשתי לראיון בפסטיבל הסרטים בברלין, לפני כחודש. לבוש מרושל, ג' ינס מרוט וסווטשירט ירוק, תנועות ידיים עצבניות, ומבט ילדותי מופתע בעיניים. היה ונשאר ילד בנשמה, מי שבגיל צעיר הבין איך להפוך לתלמיד פופולרי דרך ניצול הכישרון: גונדרי לימד את כל הבנים בכיתה לצייר בקלות נשים עירומות. לא פלא שדי.וי.די המציג מבחר מעבודותיו זכה לשם "תמיד הייתי בן 12". "הייתי אומר לחברה שלי,'כשהייתי בן 12, עשיתי ככה וככה'", הוא מסביר, "והיא ענתה שאני תמיד מדבר ככה. ובאמת, הבנתי שתמיד הייתי בן 12".
בן כמה אתה היום?
"אני בן 44, אבל לעתים קרובות בן 12. אני מזדקן, והרבה אנשים רוצים שאני אתנהג יותר כמבוגר, אבל אני מרגיש שהתפקיד שלי הוא לאו דווקא להיות מבוגר. יש לי בן שאני צריך לגדל, אני צריך לנסות להוביל אותו לבחירות טובות בחייו, והמשמעות של זה היא להיות מבוגר. אבל כשאני עושה סרטים אני לא בטוח שאני רוצה להיות מבוגר".
כילד (במובן הביולוגי) בילה שעות מול הטלוויזיה, "היו מראים אז הרבה סדרות אנימציה מצ'כוסלובקיה, רוסיה ואיטליה. אנימציה של בובות, ודברים כאלו. מה שאהבתי במיוחד בסרטים האלו זה שיכולת להגיד איך הם נעשו. זה דבר מופלא. אני חושב שגם בסרטים שלי אני מראה לקהל איך הטריק שלי עובד; זה סוג של הזמנה לקהל להיות חלק מהצילומים".
הוא הקים חדר חושך בסלון של ההורים, התנסה בטכניקות צילום שונות, ואחרי שהבחורים בכיתה ידעו כבר לצייר מתוך שינה בחורות עירומות, החליט שהגיעה השעה לטריק חדש. בעקבות אהבת נעורים, החל גונדרי ללמוד לתופף, מתוך אמונה שהכלי הגברי יוסיף לערך שלו בעיני הבחורה הנחשקת. גונדרי היה ונשאר מתופף גרוע - אבל הקליפים שביים עבור הלהקה שלו צדו את עיניה של זמרת איסלנדית אחת, ביורק. היא התלהבה, הזמינה אותו לעבוד, והתוצאה היתה הקליפ המופתי "human behaviour". וההמשך , כמו שאומרים, היסטריה.
הנושאים הקבועים
"אני אוהב את הבמאים האלו, אני מכבד אותם - אבל אני לא רוצה להיות מושפע מהם מדי. זה מסוכן. זה עלול להגביל את היצירתיות שלי. אני רוצה להיות עצמי. אני אוהב לצפות בסרטי צ'רלי צ'פלין, כי היה בהם משהו מאוד אוניברסלי, ואני אוהב לצפות בקומדיות כמו 'בחזרה לעתיד' בגלל שהן משוגעות ואינטליגנטיות באותו הזמן. אבל אני לא רוצה ליצור בדיוק את אותו הדבר. אז חיקיתי אותם בכמה סרטים, אבל אני משתדל לא להיות מושפע".
זה מה שעושה גונדרי גם בסרטו החדש, "קדימה, הרץ אחורה" (Be Kind, Rewind): משחזר בדרכו שלו כמה מהסרטים האהובים עליו, ונותן פרשנות מקורית לעוד כמה שוברי קופות פופולריים. העלילה מביאה את סיפורם של זוג החברים מייק וג'רי (מוס דף וג' ק בלאק), שמבלים את רוב זמנם בספריית הווידאו שמייק עובד בה. בעקבות תאונה על טבעית נמחקות כל הקלטות בחנות, וכדי שהחנות תמשיך לעבוד, לוקח הזוג על עצמו את המשימה להסריט מחדש את הסרטים שהלקוחות מעוניינים לשכור.
כמו שאפשר לנחש, העלילה המעט מופרכת היא תירוץ עבור גונדרי לשחזור הסרטים. כדי לעשות את הדברים מעניינים יותר, אסר גונדרי על הצוות לצפות בסרטים שהם עמדו לשחזר - ביניהם "מכסחי השדים", "אודיסאה בחלל", "הנהג של מיס דייזי" ו"רובוקופ" - בטרם החלו הצילומים.
"עשינו את זה ככה, למרות שאני בעצמי קצת רימיתי וצפיתי בחלקם. רציתי שכל שאר השחקנים והצוות לא יצפו בסרטים, כי אני יודע איך אנשים עובדים. במיוחד באמריקה, כולם רוצים להיות מקצועיים והם יכולים פשוט להעתיק סרט כדי לגרום לו להיראות נאמן ככל האפשר למקור. אבל בסיפור, כשהסרטים נמחקים אין לגיבורים שום אמצעי פרט למה שמופיע על קופסאות הסרטים, ורציתי שהצוות יישאר באותה הרוח".
הגיבורים של "קדימה, הרץ אחורה" מסתבכים עם רשויות החוק ומואשמים בהפרת זכויות יוצרים.
איפה אתה בקרב בין חברות הסרטים למפיצים הפיראטיים ולמורידים באינטרנט?
"זה ברור, אני לוקח את צדם של הפיראטים. אני לא מגן על התאגידים הגדולים וקשה לי להזדהות איתם. זה בא לידי ביטוי כשאני מראה איך האנשים שמואשמים בפיראטיות חיים, ומנגד, מה גודל המאבק שמתנהל נגדם".
אמירה די נועזת, ובמיוחד מפיו של מי שבחר, לבסוף, לעבוד תחת חסותם של האולפנים הכל יכולים בהוליווד. גונדרי הוא נציג בולט לדור הבמאים החדש, ילדי האינטרנט וחנויות הווידאו, כמו ספייק ג'ונז, פול תומס אנדרסון או ווס אנדרסון, המסוגלים לדלג בקלילות בין ז'אנרים שונים ולהציע טכניקות עבודה רעננות המתכתבות בטבעיות עם התרבות הפופולרית;
אבל להבדיל מעמיתיו האמריקנים, שנולדו אל תוך התעשייה בארצות הברית, גונדרי בוחר להגר אליה מרצונו החופשי. זה לא גרם לו, לדבריו, לאבד את נקודת המבט האירופית והביקורתית שלו. "בהוליווד תמיד עובדים עם נוסחאות", הוא אומר. "כל המנהלים ואנשי העסקים רוצים שהכסף יחזור במהירות האפשרית והכל יהיה בטוח ככל הניתן. אבל כשאני עושה סרט, העלויות לא מאוד גבוהות, ואני נמצא במקום שמאפשר לי להמשיך ליצור את הסרטים שלי. אני די בר מזל, כי אני יכול ליצור סרטים אישיים במערכת שלא מאפשרת להרבה במאים להיות אישיים".
הצורך שלו להיות אישי בכל מחיר מוביל את גונדרי לאחרונה להחלטה להיפרד מכמה שמות גדולים שהאפילו עליו. "בשעתו לא יכולתי למצוא שום תסריט לביים", הוא מספר. "התמזל מזלי להיפגש עם צ'רלי קאופמן, תסריטאי מדהים, שכתב לי את התסריט ל'מין האנושי', וכתב איתי את 'שמש נצחית' (שבגינו זכו באוסקר - י.מ). דרך העבודה איתו למדתי לביים, וכשהפכתי למצליח יותר בעקבות הזכייה של 'שמש נצחית' החלטתי לנסות לעבוד ככותב. הבעיה היא שזה יכול להיות קצת משפיל. צ'רלי נחשב לתסריטאי כל כך מוצלח, שאנשים אומרים לי כל הזמן שאני חייב להמשיך לעבוד איתו. אני לא מרגיש ככה: יש לי את הקול שלי, ועם הזמן אני רוצה יותר ויותר ליצור את הסיפורים שלי, את הסרטים שלי".
לפני סיום, גונדרי מספר קצת על הפרויקט הבא שלו: סיפור (מתוך שלושה) עבור סרט חדש בשם "טוקיו". "במרכז הסרט עומדת בחורה ההופכת לכורסה כתוצאה מהלחץ בעיר הגדולה. יותר מאוחר היא מתאהבת בבחור צעיר שאוסף אותה, ואז מתלבטת באיזה צורה להמשיך את היחסים ביניהם".
בחורה שהופכת לכורסה?
"כן. זה סיפור שמבוסס על רקע מאוד מציאותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
