מי היה ברוך ג'מילי?
לחץ חברות התקליטים, נדנוד המעריצות, השירים הילדותיים, משבר הזהות ומחשבות הפרישה. הרבה לפני ששלמה ארצי שר על "צוותא", לא נתנו לו להופיע שם. לא במקרה לקח לו עשרות שנים להפסיק לשנוא את רוב התקליטים שהוציא בימים שבהם כולם אהבו אותו, אבל הוא לא סבל את עצמו. כך נראתה הקריירה של הגבר שברגע שהבין כי הוא הולך לאיבוד, התחיל ללכת לקיסריה
"שלמה ארצי הוא ללא ספק הנינט טייב של 1970", אומר המוזיקאי יאיר שרגאי, שליווה את ארצי מקרוב באותן שנים. "בלילה אחד כל העם נחשף אליו, כי כולם ראו אז את פסטיבל הזמר ששודר בערוץ היחיד במוצאי יום העצמאות. איזה מאמי, זה גם מה שאמרו אז. הוא לא רצה את התוויות הללו, אבל נסחף אחריהן".
"שלמה עשה דרך ארוכה, מתישה ומתסכלת מכלי זמר חמודי בתחילת שנות ה-70, לכותב שירים רציני", אומר המוזיקולוג, יוסי מר חיים. "בשלב מסוים נמאס לו להיות הבובה שחשבו שהוא, והוא כמעט נשבר באמצע כשחשב שלא יצליח בשינוי". לאחר מספר תקליטים באמצע שנות ה-70, שהיו ניסיון למצוא דרך חדשה אך הביאו בעצם לאיבוד קהל וביטחון, ארצי אף חשב על פרישה מעולם הזמר.
מי שהיה עד אז פעמיים זמר השנה וכוכב שהצליח בכל מה שנגע בו, לא ידע כיצד להתמודד עם הכישלון. בסופו של דבר, ההזדמנות האחרונה שנתן לעצמו עם התקליט "גבר הולך לאיבוד", היא שהעלתה אותו על הדרך בסיומה הפך את אמפי קיסריה למגרש הביתי שלו.
במשך שנות דור כמעט, השתוקק ארצי בכל לבו שהמוזיקה מאז תאבד בתהום נשייה מוזיקלי כלשהו. לכן, הפצת מארז חדש הכולל תשעה דיסקים מתקליטיו שיצאו בשנים 1977-1970, מהווה הפתעה גדולה ומאפשרת הצצה לתקופה שעד עתה כה הייתה מוקצית מחמת מיאוס על ידי ארצי, ונשמעה רק בבתיהם של ארציופילים אדוקים שיכלו לשלם את מחירי העתק שנדרשו על הווינילים הישנים. זה סיפור על גבר שהלך לאיבוד ומצא את הדרך רק כאשר החליט להצהיר על כך קבל עם ועדה.
אני טיפוס אמביציוני, וזה נכון לגבי כל שטח בו אני עוסק. ברור שהאמביציה שיחקה תפקיד גם לגבי הזמרה", אמר שלמה ארצי בן ה-21 בשפה הלהיטונית, בריאיון ל"מעריב" באפריל 1970. "אני אוהב לשיר וחושב שזה נחמד ומשעשע, אבל אני לא רוצה לעסוק בזמרה כמקצוע. מה שאני רוצה בינתיים זה להקליט ולהקליט ולראות כיצד ייפלו דברים...".
והדברים נפלו לא רע. עם שחרורו מלהקת חיל הים בסוף 1970, הוא כבר היה כוכב. תקליטו הראשון, "שלמה ארצי", כלל שירים כמו "יותר
"הפופולריות הפתאומית הזו הייתה מכה עבורו", נזכר יאיר שרגאי, "הוא סבל מאוד מכך שלא יכול היה להתחכך באנשים כמו שאהב. הוא שנא את העובדה שנאלץ להפסיד את היומן בקולנוע, כי היה חייב להיכנס בחושך כדי שלא יבקשו ממנו חתימות. החוויה האנושית הייתה חשובה לו, הוא רצה להתנהל בנחת, אבל עכשיו הוא היה רדוף".
בסוף 1971 הוציא ארצי את אלבומו השני "על אנשים", שבו כתב והלחין את רוב השירים, בהם "נוף ילדות" ו"בארץ הירוק". חברת ישראדיסק מינתה את דויד קריבושה להיות המעבד המוזיקלי. "זה אחד התקליטים הראשונים שעשיתי אחרי השחרור מהצבא", נזכר קריבושה, "האמת שקצת קשה לי לשחזר מה היה שם, חוץ מהרגשה טובה. אני זוכר שליוו אותו חברי להקת הפלטינה".
הפלטינה היו הרכב ג'אז, זה תקליט ג'אז?
"תאמין לי שאני לא זוכר. חברת התקליטים קבעה אז מי ינגן".
"התקליטים הראשונים שלו מאוד לא מגובשים מבחינה מוזיקלית", אומר יאיר שרגאי. "זה לא היה ג'אז וזה לא היה רוק. הוא לא בחר את דוד קריבושה או מעבדים אחרים. חברות התקליטים אמרו לו מה לעשות". גם ארצי לא היה בטוח בעצמו באותן שנים. "להשיג חומר זו בעיה אמיתית", אמר בריאיון, "אני קצת כותב בעצמי, אבל משתדל להיפגש גם עם אנשים שמציעים לי חומר. אין לי בעיה לרוץ אחר כותבים".
כמו שני תקליטיו הראשונים, גם השלישי, "פתאום אחרי ימים רבים" (1973), הכיל בעיקר שירי משוררים. אחד הבולטים שבהם הוא השיר "אהבה", שכתבה דליה רביקוביץ' ואותו ביצע ארצי בדואט מקסים עם עדנה גורן.
"שיתפנו פעולה עוד לפני כן", נזכרת גורן, "הוא היה אורח שלי בתוכנית רדיו בקול ישראל. אני זוכרת איך נהיה לי עור ברווז כשהוא שר שם את 'אני נושא עמי'".
מה את זוכרת ממנו?
"היתה לו המון אמביציה. הוא שאל אותי כיצד אני לא מקליטה שיר כל יום".
ואכן, עוד ב-1973 הוציא ארצי את "אומרים ישנה ארץ", תקליט האוסף הראשון שלו, שכולל גם את שיר הנושא של הסרט "מלכת הכביש" וחידוש שובה לב ל"אלינור ריגבי" של הביטלס. התקליט יצא לרגל עזיבתו של ארצי את ישראדיסק לחברת הד ארצי. אם זה לא הספיק, הוא השלים את השנה עם תקליט הילדים "טיול לארץ התווים".
לצד ההופעות שילב ארצי גם עבודה כמפיק מוזיקלי ולמד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב. "הוא רצה להיות עורך דין בגלל אבא שלו כמובן", אומר שרגאי, "היה ברור שלהיות זמר זו אינה קריירה לדור שלנו.
להורינו היה מסלול מוכן עבורנו. נתחתן אחרי הצבא, נעבוד ונתרום למדינה ככל האפשר. שלמה היה בדיוק במסלול הזה. הוא התחתן מאוד צעיר עם מילכה, והיה אמור לעשות בדיוק מה שציפו ממנו".
ההצלחה לא גרמה לו לשנות כיוון?
"שלמה גדל בבית של שואה. הביטוי של השואה והחרדות שנובעות ממנה, מאוד חזקים אצלו. נאוה, אחותו, לקחה את זה לספרות. היו בו כמובן אמונה וידע כי הוא נועד לגדולות, אבל הוא מונע כל חייו, עד היום, על ידי חרדה אינסופית. הוא היה מאושר כשקיבלו אותו למשפטים. הוא לא רצה להיות אלוף פופ והוא ממש לא רצה שהילדות הקטנות יאהבו אותו, אלא הדוקטורנטים שהיו איתו באוניברסיטה".
למרות המוטיבציה, השנה הראשונה של ארצי כסטודנט למשפטים הסתיימה בכישלון והוא פנה לנישה קצת אחרת - החוג לתיאטרון. "אני לומד כדי שיהיה לי תואר אקדמי שאוכל להישען עליו בעתיד", אמר בריאיון בפברואר 1972, "אי אפשר להיות זמר כל החיים, אני בטוח לא אהיה פרנק סינטרה. לא חסרות טרגדיות של זמרים מזדקנים. בשלב זה הזמרה היא קרדום לחפור בו ושנעים להשתעשע בו".
"הוא למד משפטים, אבל לא היה לו זמן להשקיע", אומר שרגאי, "ששי קשת היה אז המתחרה העיקרי שלו והוא היה צריך להופיע". במקביל, היה ארצי שותף במשרד הפקות בשם "אירה המקליטה", עם מיכאל תפוח ואיתן גפני.
"עשינו שם בעיקר ג'ינגלים לרדיו", נזכר המעבד אילן גלבוע, "שלמה כתב את המוזיקה לפרסומת הראשונה של קינלי". חנן יובל, שעשה קריירה ב'אירה המקליטה': "זו הייתה בעצם פריצת הדרך שלי כסולן. הקלטנו את השירים שלי באולפן על הזנבות של הג'ינגלים ("גם הביטלס הקליטו כך בהתחלה", אומר שרגאי) ועשיתי עם שלמה את תקליט שירי ז'בוטינסקי".
"תקליט שירי ז'בוטינסקי היה ההפקה הראשונה שלנו כלהקת גברת תפוח", מספר שרגאי, "הכרתי את שלמה לראשונה בסיבוב ההופעות שארגן נועם סמל בשנת 1972. היו אז סיבובי הופעות משותפים לכוכבים של אותה תקופה, ובזה הופיעו הופיעו שלמה, שולה חן, חנן יובל ואפי נצר. כבר אז אהבו שירה בציבור. אני הייתי הגיטריסט של חנן יובל ושלמה חיפש אז לגבש לעצמו להקה".
מה שרתם בהופעות?
"חומר מהתקליטים שלו והמון ביטלס".
את התקליט "החברים מהמסע מים אל ים", שיצא ב-1974, כתב ארצי בהשפעת ההופעות בפני חיילים במהלך מלחמת יום הכיפורים. "זו הייתה אולי התקופה הכי קשה בחיינו", ממשיך שרגאי, "עשינו מילואים חמישה או שישה ימים בשבוע, בבתי חולים, בבסיסים, תקופה קשה מבחינה רגשית וההשפעה שלה הייתה חזקה מאוד, הן עלינו והן על המוזיקה של שלמה.
מלחמת יום הכיפורים הייתה אנטיתזה מוחלטת לתקופת מלחמת ששת הימים, והיה גם שלמה שלפני המלחמה ושלמה שאחריה. עד אז היו לו שירים ילדותיים וכאן נולדו החומרים הקשים. תסתכל על העטיפה של התקליט, תראה כמה אנחנו קודרים.
אני גם אגלה לך סוד. אם מקשיבים היטב, אפשר לשמוע את שלמה בוכה בשיר על מנחם מנדל. בעיניי, ואני בטוח שגם בעיני שלמה, זהו התקליט האמיתי הראשון של שלמה ארצי. הוא התחיל סוף סוף לנווט ממצב נינט טייבי ליוצר עצמאי. לא במקרה זה התקליט הבודד מאותן שנים ששלמה הרשה להוציא לפני מספר שנים על דיסק".
"יאיר שרגאי ואצ'י שטרו היו אנשים מאוד רציניים וכבדי ראש, גם כשהיו צעירים", אומר יוסי מר חיים. "הם היו בדיוק האנשים המתאימים לחבור לארצי בתקופה שרצה לעשות שינוי והצליחו לטעת ביטחון באמביציה שלו ליצור טקסטים מעט יותר מורכבים".
אז עכשיו הוא התחיל להיות שלמה ארצי?
"עדיין לא. 'החברים ממסע מים אל ים' לא הצליח והוא היה שבוי של חברת התקליטים שהפילה עליו מעבידים שונים. הוא המשיך לשלב שירי מולדת עם שירי פופ, וגם המשיך להופיע בפסטיבל הזמר".
שרגאי, זכיתם ב-1974 בפסטיבל הזמר.
"ברוך ג'מילי הוא שיר אידיוטי למדי. פשוט, פסטיבל הזמר היה מורכב אז מארבע הופעות בצבא והופעה בבנייני האומה ששודרה בטלוויזיה. שלמה של אחרי מלחמת יום הכיפורים היה מאוד פופולרי בצבא, אז הוא זכה כמובן במקום הראשון".
אבל אז נסעתם לחו"ל. היו לו קשרים שם.
"זה לא היה רציני. לאבא שלו היה חבר בשם דיק ג'יימס, מפיק בריטי מפורסם שעבד גם עם הביטלס ועם אלטון ג'ון. גם שלום חנוך לא הצליח שם והוא היה אז הרבה יותר מגובש משלמה מבחינת חומרים".
בתחילת שנות ה-70 אמר שלמה ארצי בריאיון ל"מעריב": "בינתיים לא נחלתי אכזבות בשטח הזמרה, לא קרה לי שנכשלתי. אילו היו לי אכזבות ייתכן שהייתי מקנא במצליחים. אני סבור שהיה לי גם מזל. בשטח הזה צריך מזל ואני חושב שהתברכתי בו".
אחד הגימיקים בתחרות האירוויזיון של 1975 היה פורטרט עצמי שהזמרים ניסו לאייר על כן ציור, רגע לפני עלייתם לבמה. הציור של ארצי היה מזעזע למדי וסימל אולי יותר מכול כיצד ייראו שלוש השנים הבאות בקריירה שלו. על אף ש"את ואני" סיים במקום ה-11 באירוויזיון, הוא הפך ללהיט בישראל.
במדינה נטולת הסינגלים דחקו אנשי הד ארצי בזמר להקליט את התקליט שנשא את שם הלהיט האירוויזיוני וכלל מספר קאברים ללהיטי פופ משנות ה-60, שעד היום לא ברור כלל אם הוא התכוון לשיר אותם ברצינות. אבל התקליט סימל את תחילת הנפילה וכל התקליטים שבאו אחריו היו כישלונות מסחריים ואמנותיים צורבים ביותר.
האלבום והמופע "משחקי 26", בעיבודו של אלדד שרים על פי גילו של ארצי אז, יצאו בסוף 1975 ועסקו בגעגועים לעבר מול התלבטויותיו ככוכב פופ. זה היה גם התקליט הראשון שכתב על עצמו.
"היינו מאוד ממסדיים", מספרת חברת הילדות ריקי גל, "אבל היה רצון ליצור אמירה משלנו ולפרוץ את מעגל שירי המשוררים, במיוחד אצל שלמה. זה היה בשבילו מעין שחרור משירי המשוררים שנהג לשיר עד אז".
התקליט כולל שירים משעשעים כמו "עזרא ובוקובזה" ו"יוסי בן עשרים ושש", שיר ההמשך ל"יוסי ילד שלי מוצלח" של התרנגולים. עוד הוציא באותה שנה את "שלמה ארצי שר ומספר לילדים על יאן הגמד", עם אילן גלבוע שגם הלחין חלק מהשירים.
"אני נורא מצטער שלא הכניסו את התקליט הזה לאוסף", אומר גלבוע, "הייתי אז אחרי שחרור ושלמה נתן לי הזדמנות מצוינת. זו לא היתה תקופה קלה עבורו. לא נתנו לו אז להופיע בצוותא. אין דבר יותר אבסורדי מזה היום, אבל אז זה היה ככה. הוא ממש נאבק על קיומו. נסענו להופעות, ושלמה נהג להרכיב את הסאונד ולפרק בעצמו".
התקליט "יש לי אישה, ילדה ולמברטה ואני גר בתל אביב" יצא ב-1976 ונכשל אף הוא. יש בו כמה שירים טובים בסגנונות שונים, שמראים היטב את ההתלבטות של ארצי באותן שנים. הארציופילים מתענגים על הווינילים הללו בשל קטעי המעבר המשעשעים בין השירים, שיחות האולפן וכמובן הפארודיה על פסטיבל הזמר הרומני שהקדימה את זמנה: "כל מי ששר מאושר", שהיתה בדיוק ההפך הגמור ממה שארצי חש אז.
"אלה תקליטים מאוד אישיים שנכשלו", אומר שרגאי, "חברות התקליטים הפקידו עליהם אנשים לא מתאימים בכלל". האלבום "רומנסה ופיוט" מ-1977 הוא הניסיון הנואש ביותר של ארצי להמציא את עצמו מחדש.
למרות האגדה כי התקליט כבד לעיכול, ארצי מבצע שם בחן שירים מתורגמים מלדינו ושירים מספר הרומנסות של איש הרדיו וחוקר הלדינו, יצחק לוי. "יצחק היה מנהל החטיבה בספניולית של קול ישראל", נזכרת אלמנתו של לוי, כוכבה. "והוא נהג להזמין זמרים שלא קשורים כל כך לחומרים הללו. אני מאוד אוהבת את התקליט הזה, אבל כשהוא יצא, יצחק כבר לא היה בין החיים".
אחרי התקליט הזה הגיע ארצי, כך נראה, לתחתית הבור ושקל ברצינות לפרוש מהמקצוע. "שלמה התקשר אליי", מספר שרגאי, "ואמר לי שהד ארצי מוכנים שיעשה עוד תקליט אחד אחרון, ובו יפיק את מה שהוא רוצה באמת".
ריקי גל, שמכירה את ארצי מאז שהיה בן 16 "הייתי ילדת חוץ בקיבוץ ניר דוד והכיתה של שלמה הגיעה לשם לשירות לאומי. הוא היה גיטריסט חתיך ומושא הערצה של כל הבנות. כשפגשתי אותו לאחר מכן הוא היה כוכב בלהקת חיל הים וכשהשתחרר מהצבא כבר היה זמר השנה. אבל כשהוא הפסיק להצליח, הוא לא יכול היה להישאר בתחום שהוא לא מצטיין בו. זה בניגוד לאופי שלו".
"בדיעבד", אומר שרגאי, "'גבר הולך לאיבוד', התקליט שאמור היה להיות האחרון של שלמה ארצי, הוציא אותו לדרך חדשה. הוא שר לי את 'האיש ההוא' בטלפון ונורא התרגשתי". ריקי גל: "השילוב של שירי משוררים מודרניים כמו בוב דילן עם אמירה אישית, היה שהדבר ששלמה ייחל לו כל השנים. גבר הולך לאיבוד היתה הסנונית הראשונה".
למה בעצם הוא לא הוציא את התקליטים עד היום?
שרגאי: "כבר אז הוא לא אהב אותם. בהתחלה הוא נורא התלהב שמקליטים את השירים שהוא כתב כנער, אבל אז הבין שזה לא מה שהוא מחפש. חברות התקליטים רצו שהוא ישאר אליל ילדות, אבל אחרי "לכל החברים מים אל ים", הוא לא יכול היה להיות ילד בן 16. אני זוכר שהוא אמר לי שהוא לא מוכן יותר להיות אליל מזורגג".
אז למה הם יוצאים עכשיו?
"הוא לא מתכחש אליהם, כמו שכתב פעם איזה עיתונאי. הוא פשוט לא אוהב אותם. אולי עכשיו הוא מתייחס אליהם יותר בסלחנות. יש שם פנינים, גם שלמה מסכים, כמו "יופיה אינו ידוע" ו"אמא קטנה". אבל הוא לא מתכחש... אלה החיים".
"יש בתקליטים האלה המון נאיביות, ששלמה משלים איתה היום סוף סוף", מנתח אילן גלבוע. "לדעתי הוצאתם של התקליטים מראה על בגרות", מאירה עדנה גורן. "אני בהחלט יכול להבין מדוע שלמה לא התייחס לשירים שלו עד עתה", אומר חנן יובל, "גם אני התייחסתי כך בעבר לשירים שלי. ההפקות אז היו דלות ונאיביות מאוד. רק כשמתבגרים מגלים כי אלה בעצם אבני הדרך של הקריירה שלך".
"שלמה התחיל בתקופה בה זמר היה רק כלי", אומר יוסי מר חיים, "והוא רצה יותר. הוא בפירוש מתח קו על שנות ה-70 שבהן היה כלי של אנשים אחרים. הוצאת הדיסקים עכשיו היא גם מהלך מסחרי וגם מהלך של בגרות. כהיסטוריון של מוזיקה וכמעריץ של שלמה ארצי, מעניין להסתכל על ההתפתחות שלו. מדובר בדור אחר ובאדם שעשה שינוי משמעותי ומרתק במוזיקה שלו".
אז אין כאן עניין של כסף?
חנן יובל צוחק. "שלמה יכול לקנות את כולנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
