"אני חי אני נושם אני אופטימי"
שמעון פרנס מאושר - הזמרת חאריס אלקסיו, מענקיות הזמר היווני ומי שנחשבת למלכה הבלתי מעורערת של הז'אנר, מגיעה לארץ. אבל זה לא הדבר היחיד שמשמח את פרנס: לפני ארבעה חודשים נודע לו שניצח את מחלת הסרטן, לאחר שנה של כימותרפיה
"בתקופת הרעות בחיי המוזיקה שלה היתה סוג של נחמה מבחינתי", הוא מספר בקולו הנעים. "כשפגשתי אותה לפני שלושה חודשים אמרתי לה שברגעים הקשים שלי, והיו לא מעט כאלה לאחרונה, היו השירים שלה הנחמה שלי".
איך היא הגיבה?
"היא התחילה לבכות".
אלקסיו היא סוג של מוסד ביוון, ואם רק תרצו פרנס יכול לספר לכם בהתרגשות ובמשך שעות על כל שלב ושלב בקריירה המפוארת שלה.
אבל לזה נחזור בקרוב. לפני שנוסיף לדבר על הגעתה לארץ של מי שאוחזת בתואר "הזמרת מספר אחת של יוון" ומסבה למומחה הוותיק כל כך הרבה שמחה, אני נזכר באירוע שקרה לפני ארבע שנים בזמן תוכנית שהגיש בגלי צה"ל. באותו משדר התקשרה אחת ממאזינותיו הקבועות אל האולפן, ובקול כמעט רועד ביקשה להודות לו על הנחת שסיפקה לה התוכנית בזמן ששכבה במיטתה בבית החולים, מחלימה מניתוח להוצאת גידול סרטני. אז בוודאי לא שיער לעצמו פרנס שאותו עצמו תתקוף המחלה, אשר התגלתה אצלו לפני כשנה.
בעקבות הגילוי נאלץ פרנס להסתגל למצב החדש, והתחיל לעבור כימותרפיה נגד המחלה. על אף הימים הקשים שעבר, הוא כמעט לא פספס אף שידור של תוכניתו בתחנה הצבאית. "היה חשוב לו שתהיה תוכנית בכל מחיר", מספר גורם בתחנה, "במקרים חריגים אפילו היינו מקליטים תוכניות מראש".
סימני המחלה לא פסחו על פרנס, והוא נאלץ להיפרד לתקופה מהסמל המסחרי שלו, השיער הג'ינג'י הבוהק. בתום הטיפולים, לפני ארבעה חודשים,
"עברתי חצי שנה לא קלה", הוא אומר, "החלמתי ועכשיו אני בסדר. סיכמתי עם עצמי שאני לא מתעסק בזה יותר, לא בתקשורת ולא בתוכי. זה היה, זה עבר, זה חלף, וכמו שלאף אחד מאיתנו אין תעודת ביטוח, גם לי אין. אני חי, אני נושם, אני אופטימי ומלא בתקוות ובתוכניות לעתיד".
המחלה שינתה אותך?
"לא. אבל חשוב לי להבהיר לכל מי שחולה, שיידע שאף פעם זה לא נגמר ואסור להרים ידיים. צריך לגייס הרבה כוחות נפש חזקים ואופטימיות, וזה כבר חצי מעבודת ההחלמה. החצי האחר זה הרופאים והטיפולים שאין לזלזל בהם. אני יודע שזה בנאלי, פלקטי מאוד, אבל מי שלא חווה חוויה כזו לא יכול לשפוט, ומי שכן, יודע שזו לא סתם קלישאה".
חששת מהיום הזה, שגם אליך זה יגיע?
"תמיד חשבתי ותמיד פחדתי מהמכה. אבל עד שאתה לא חווה אותה ולא חש את הסבל, זה אחרת".אחרי שפרנס קיבל את הבשורה שהחלים לגמרי מהמחלה, הוא חזר להתמקד באהבת חייו - המוזיקה היוונית, ומולו ריחף בעיקר חלום אחד: שאלקסיו תגיע שוב להופיע בארץ. "מבחינת האהדה והקהל שאוהב אותה", הוא מסביר את ממדי ההערצה לזמרת, "אפשר להשוות אותה לשושנה דמארי, לריטה ולמירי מסיקה יחד".
את דרכה החלה אלקסיו בגיל צעיר, וכבר אז נחשבה לאחת ההבטחות הגדולות של יוון. גם מי שלא חובב מוזיקה יוונית ודאי מכיר אותה, בעיקר בזכות יהודה פוליקר, שהיה הראשון לעבד את שיריה בשפה העברית ובהם "עיר בשלכת", שזכה להצלחה ולהשמעות מרובות. "היא הזמרת היוונייה שתורגמה הכי הרבה לעברית", מספר פרנס. "אחרי שיהודה פוליקר תרגם אותה, נוצר ביניהם קליק ברמה המקצועית והאישית".
יכול להיות שהם ישתפו פעולה מבחינה אמנותית?
"בפעם הראשונה שהיא הגיעה לארץ היא לא היתה ממש מוכרת, והוא חיזק אותה. עכשיו כשהיא מגיעה, היא מכבדת אותו בכך שהיא מארחת אותו. בעבר הם חשבו לעשות שיתוף פעולה ובסופו של דבר זה נדחה. אני מקווה שזה ייצא לפועל בקרוב".
ישנה תופעה רחבה של שירים ביוונית שמתורגמים לעברית.
"בוודאי. הרבה להיטים ישראליים מקורם ביוונית כמו 'אני שותה לי ויסקי', 'הדרך לאי שם', 'חלום מתוק', 'הוזה אותך מולי' ועוד. נושא זכויות היוצרים הוא כאוב מאוד, אבל לאחרונה התחילו להקפיד בעניין הזה יותר.
"כשפגשתי את אלקסיו בעבר השמעתי לה חידוש לשיר שלה, והיא הגיבה ברגשות מעורבים. מצד אחד היא שמחה והתרגשה, מן הצד האחר היא היתה עצובה שלא פנו לבקש את אישורה, ולא מפני שהיא צריכה את הכסף. היום הזמרים והמנהלים שלהם חוששים שיתבעו אותם, והם נזהרים יותר".
הזכרת קודם את עניין הזמרים הנולדים, מה עמדתך בעניין "כוכב נולד"?
"זה צו השעה וזה כוח האופנה. בעידן שבו קשה לזמרים מהפריפריה לפרוץ למרכז, והתקשורת מחפשת את הגימיקים ואת החריג - 'כוכב נולד' נותנת הזדמנות להיחשף".
ואתה חושב שזו הדרך הרצויה?
"אני לא מאמין בזה. אני מאמין בעבודה קשה, וכישרון לבד לא מספיק. הזמן יעיד איזה מהכוכבים הנולדים יישארו איתנו בעוד 30 שנה. התופעה הזאת מייצרת זמרים מפלסטיק, שגם אם יש להם כישרון תקשורתי מסוים, מבחינה אמנותית הם שטחיים, וכדי להצליח הם צריכים ליצור דברים בסטנדרטים נמוכים שהם הורגלו אליהם. לא ייצא לך עמיר בניון מ'כוכב נולד' או קובי אפללו. אלה לא מגיעים לשם".
לעומת תרבות האינסטנט, פרנס דווקא מרוצה מהביקוש הגדול למוזיקה יוונית בארץ. "זו תרבות שגדלה כאן בחצר האחורית", הוא אומר, "כזו שהתפתחה והגיעה להרבה קהלים".
איך אתה מסביר את זה שזמרים ישראלים ששרים בז'אנר הזה לא זוכים להצלחה?
"יש הרבה אמנים ששרים ביוונית אבל הם נשארים במסגרות מצומצמות, הם מופיעים במקומות קטנים, וכמו הרבה זמרים בעסק היום הם מנסים לפרוץ ולא מצליחים".
אז איך אתה מסביר את הפריצה של שלומי סרנגה, למשל?
"סרנגה הצליח בזכות איכות הקול שלו. כדי להיות כוכב במוזיקה היוונית אתה צריך להיות בעל נתונים ייחודיים, ואל תשכח שבכל זאת אנחנו בישראל".
ומה אתה מתכוון לעשות עכשיו, כשהחלמת והגשמת את אחד החלומות שלך?
"בתקופה האחרונה אני עסוק בלהרכיב את עצמי מחדש ברמה האישית, למצוא את עצמי מחדש. בעניין המקצועי אני לא דואג, ואני זורם לאן שייקח אותי. אחרי המחלה אני רוצה ליצור מעצמי דגם משופר. לא שהייתי דגם גרוע קודם לכן, אבל כרגע אני עובד על שינויים. אם אמשיך את החיים שלי באותה דרך ובאותו נתיב, אם אחשוב 'היה, נגמר, ויצאתי מזה', אז לא יצאתי מזה באמת. המחלה הזו היא לא רק עניין פיזי אלא גם משהו מנטלי ורוחני. אם אתה לא יוצא עם חוויות אחרות על החיים אחרי מחלה כזו, אז חבל על הזמן".
יש תוכניות חדשות לעתיד?
"אני רואה פירות מקצועיים, ונהנה מאוד ממה שאני עושה. תוכניות תמיד יש, אבל מה ייצא לפועל ימים יגידו. קודם כל הבריאות, כל השאר בטל".
נא להמתין לטעינת התגובות
