הלך הילד, נשאר הפה
הוא כבר לא הראפר החצוף שמכופף בננות, אבל עדיין לא מוכן להשתתף בפסטיגל, בטלנובלה ובריאליטי התורנים. ולא שלא מציעים לו. בגיל 33, מוקי נמצא על פרשת דרכים קריטית, אבל עדיין נותר הלשון הכי משוחררת בתעשייה. ריאיון עם אמן שאין לו אלוהים, אבל יש בו המון אמונה
עם התנפצות הנראטיב הישראלי לאלפי רסיסים, מיטיב מוקי יותר משאר בני דורו להביע איזו חוויה ישראלית משמעותית, שנוגעת בעצבים הרותחים של הסוגיות הקיומיות הבוערות ביותר, באופן שרלוונטי למתנחלים ולפוסט ציונים, לדתיים ולחילונים, לשוחרי ניו אייג' ומיסטיקה בגרוש ולהיי טקיסטים חומרנים.
ובדומה לארצי, הוא מנסה לנווט את הצלחתו בנתיבים שעולים בקנה אחד עם האמת הפנימית שלו ומשמרים את האינטגריטי של דימויו. הוא הגיע לצומת שבו תעשיית הבידור מנפנפת מולו בסטיפות של הרבה מאוד כסף. הוא מתלבט. הוא מחפש. תמה תקופת הראפר החצוף. הוא שואף להכרה כזמר לכל דבר ועניין.
בימים אלה יוצא בלייבל החדש של רשת בתי הקפה ארומה אלבום אוסף של מיטב שיריו משני האלבומים הקודמים, בגרסאות אקוסטיות רכות, אופנתיות, מחניפות לזרם המרכזי, אותיות שמות השירים מודפסות בפונט תנ"כי ומעליהן מתנוססות צורות כעין טעמי מקרא.
הוא גאה באלבום הזה. הוא בהחלט רשאי להיות גאה בביצועיו כזמר. אחרי שנים של לימודי פיתוח קול, מוקי הוא זמר מעולה ממש. השירים עצמם יוצאים מהאלבום הזה פחות טוב. אבדו להם התנופה והעוצמה, יכול להיות שבזכות זה הם יגיעו לקהל רחב ומגוון יותר.
מוקי.
צילום: דודי דיין
כשמוקי מדבר על ההכרח שבחיפוש דרך חדשה, אתגור עצמי והשתנות מתמדת הוא מזכיר את דיוויד בואי. אבל גם בהיבט הזה נקודת ההתייחסות המדוייקת יותר היא ארצי, שמתאפיין בחוסר שקט ומיאון לדרוך במקום ולהתנוון מקצועית בנוסחה פופולרית.
גם אם האלבום בארומה הוא פנייה שגויה לדרך ללא מוצא הרי שהיא נקודתית. הוא כבר סיים הקלטות של אלבום מצוין עם להקת הפוסט פאנק הישראלית Useless I.D, שבו הוא נשמע כזמר רוק אנרגטי לכל דבר, ואלבום לא פחות מרשים עם להקתו שב"ק ס', שמציע התמודדות תקדימית כמעט בשדה הפלייליסט הישראלי לזוועת מלחמת לבנון השנייה והקיום בצל הקסאם.
והוא לא הולך
לטלנובלות. ולא הולך ל"כוכב נולד". ולא הולך לפסטיגל. יכול ללכת ולא הולך וגם לא רץ להתרברב בפני עיתונאי חצר איך עמד בפיתוי ואמר לא. הוא באמת ובתמים לא מנסה להיבנות מהתמודדותו מעוררת ההערכה עם המלכודות הללו ולהצטייר כקדוש המעונה של עולם ערכים מוסרני שמתפוגג בתוך סביבה תאבת בצע.
ברור שהזרם המרכזי הישראלי רוצה את מוקי. וברור שגם הוא רוצה. הם מחפשים את הדרך. לבסוף תימצא פשרה מכובדת. אולי היא תוביל לאמפי קיסריה ולפארק הירקון. אולי לתפקיד בסדרת דרמה איכותית. אולי לתוכנית אירוח או איזו סדרה דוקומנטרית. מיינסטרים עם עוקץ. כוכב המונים עם ערך מוסף.
את הראיון המלא עם מוקי ניתן לקרוא במגזין פרומו של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
