סרט חדש לבמאי זוכה האוסקר משה מזרחי
משה מזרחי הוא הבמאי הישראלי היחיד עד כה שזכה בפרס האוסקר הנחשק. עכשיו הוא חוזר בסרט חדש, פסימי מתמיד
בשנות ה-70, העשור של "אני אוהב אותך רוזה", "הבית ברחוב שלוש", "כל החיים לפניו", "אבו אל-בנאת" ו"אורח בעונה מתה", הוא מילא כאן את אולמות הקולנוע, היה מועמד לאוסקר שלוש פעמים ולקח פעם אחת ("כל החיים לפניו"), היה מועמד לגלובוס הזהב ולדקל הזהב בפסטיבל קאן.
גם בישראל הפריסו לו פרסים, באיחור מה, על מפעל חייו - בפסטיבל הקולנוע בחיפה ובטקס הענקת פרס אופיר. איש מתון, מהורהר, נעים הליכות. ג'נטלמן מעידן אחר. אישיותו עוצבה באלכסנדריה, את רוב שנותיו העביר בפריז.
ביושבו בבית קפה תל אביבי, בערוב ימיו, הוא תושב זר. ישראל מעולם לא חיבקה אותו. בסרטו החדש, אולי האחרון, "סופשבוע בגליל", הוא מחבק אותה חיבוק נואש, אפילו דביק, רווי מרירות ואיחולים לבביים לעתיד.
זה סרט חזק, שמבוסס על "הדוד ואניה" של צ'כוב, על חיים מבוזבזים, על חידלון קיומי, על בדידות ממארת ואהבה לא ממומשת, על ישראל שהייתה לישימון רוחני נטול ערכים שנרמס על ידי תאוות הבצע. אם זו שיחת הפרידה של מזרחי עם קהל הקולנוע הישראלי, זו שיחה קודרת.
החידלון הקיומי העובר בסרט הוא שלך. הוא רוחש בקרבך.
"רציתי לתאר מצב שאני שרוי בו אישית. אתה צודק לגבי החידלון הקיומי. אני רוצה לספר סיפור מעניין ולא יכול לשקר. רציתי לתאר את המצב רוח שלי. חידלון קיומי, מחזוריות של סבל ושמחה, זה המצב האנושי".
מה מאכזב אותך בתרבות הישראלית?
"הערך של הכסף - זה הדבר הכי מאכזב. אני מלמד קולנוע באוניברסיטת תל אביב. אני רואה את התאווה לקולנוע, אני רואה כישרון. ולעומת זאת, דלות ההשקעה. לפקידי האוצר אין מושג מהחיים שלהם בתרבות.המדינה לא משקיעה בלימודי קולנוע.
מי יזכור את הפוליטיקאים בעוד 300 ,200 שנה? איפה תהיה התהילה של המדינה כשהיסטוריונים יבדקו? מי יישאר בהיסטוריה? היוצרים, המדענים, אנשי הרוח. בצרפת יודעים, מאז לואי ה-14, שמה שנשאר מהשלטון שלך זה מה
כשסארטר חתם על עצומה שקראה למרוד בכל החוקים שמונעים שיתוף פעולה עם המורדים באלג'יר, וקרא לחיילים לסרב פקודה, זו הייתה בגידה. זה כמו לקרוא לאנשים פה לעזור למחבלים מתאבדים. העוזרים של דה גול הציעו לו להעמיד את סארטר לדין. ודה גול אמר 'לא מכניסים את וולטר לבית הסוהר'. הוא לא נגע בסארטר. כל נשיא צרפתי משאיר אחריו מפעל תרבותי חשוב".
עקבת אחרי סאגת הרפתקאות "בופור" באוסקר?
"אני מאוהב בתרבות האמריקנית, אבל אנחנו מקבלים ממנה לא את המיטב, אלא את הכי גרוע. הריאליטי והטלוויזיה. גם בצרפת, אפילו בצרפת, כולם חושבים ומתנהגים כמו התרבות העממית האמריקנית.
כש"רוזה" היה מועמד לאוסקר, זו הייתה ידיעה קטנה בעיתון וככה היה צריך. מישהו שעובד פה מועמד או מקבל אוסקר, זה כל הסיפור. לא זוכר שכשזכיתי עשו מזה עניין, ובצדק לא עשו. ראיינו אותי לאיזה עיתון ושם זה נגמר. עכשיו לא יכולת לפתוח טלוויזיה ועיתון בלי לשמוע על 'בופור', וכלי תקשורת שיגרו משלחות ללוס אנג'לס.
זאת אי הבנה. מדובר ביוצר ישראלי שעשה סרט ועמיתיו באמריקה מציינים את סרטו. את סרטו, לא את מדינת ישראל. תראה מה עושים לאברהם גרנט. עוקבים אחרי הקריירה שלו כאילו שגורל המדינה תלוי בצ'לסי, או בזכייה של 'בופור'. מה זאת הלהיטות הפרובינציאלית הזאת? כותבים ומדברים על מה לבשו, עם מי באו לטקס. בקושי יש מאמרים רציניים".
הראיון המלא במוסף "תרבות מעריב" ביום שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
