מדף הספרים של לימור דהאן
לימור דהאן, שדרנית הרדיו, מאמנת כושר אישית ומרצה לתקשורת, בחרה את הספרים שבלעדיהם הספרייה שלה לא הייתה מה שהיא ודהאן לא היתה מי שהיא. ספרים בסדר כרונולוגי שנקראו מהילדות ועד עכשיו, מהחמישייה המפורסמת, דרך מרד הנפילים ועד לרודף העפיפונים
ללא ספק, סידרת ספרים שהכניסה בכיס הקטן את השביעייה הסודית של אותה מחברת וכמובן את מה שסימל בילדותי את תמצית הג'יפה - חסמבה. ז'ול ורן היה דמות נערצת בביתי, גם אגתה כריסטי וגלילה רון פדר אבל החמישייה הסעירה את רוחי בשנותיי הראשונות כמו 5 אקסטות ברצף: שייכות למשהו אקסקלוסיבי, קליקה עם מטרה פרטית, הטוב מנצח, השכל גובר על טיפשות, ביסקוויטים ולימונדה...בכל פעם שכרך מהסידרה נפל לידי, הוא היה נקרא ביממה ושבוע שלם לפחות מוחי היה טרוד בפנטזיות על איך אני מקימה חונטה סודית. אגב, הקמתי כמה.
מנוס מחופש - אריך פרום
קראתי את "מנוס מחופש" של אריך פרום - פסיכואנליטיקן שחקר את הזיקה שבין פסיכולוגיה וחברה, אי שם בניצני גיל ההתבגרות שלי, בגיל בו נפקחות העיניים כלפי העולם. היה זה ספר העיון הראשון שקראתי בהתנדבות, לאחר ילדות רצופה בנבירה בספרות קלאסית, רומנים, מדע בדיוני, בלשים.. ומאז לא נגמלתי. להמחשת רעיונותיו, השתמש המחבר בנאציזם ובתהליך שעבר העם הגרמני בהתגייסותו לגלגלי מכונת הנציונאל סוציאליזם, נגד כל הגיון, נגד כל מה שברלין יצגה בתחילת המאה העשרים.
מדהים היה ללמוד כיצד תועלה הבנת הפסיכולוגייה של ההמונים על ידי מנהיגי המפלגה האיומה למכונת ההרג הגדולה בהיסטורייה - כניעה וביטול עצמי מוחלט לטובת הרצון להשתייך לחברה על ידי אימוץ דפוסים ואידאלים חיצונים ומנוגדים לאלו של הפרט המובילים להתבצרות אלימה של חברה שלמה. לשוני היתה משורבבת בכל עמוד.
זן ואומנות אחזקת האופנוע - רוברט מ. פירסיג
הטראומה של מורה משעמם לשל"ח שמקריא לתלמידים בטיול שנתי למרגלותיו של הר את הקטע על חדוות הטיפוס על ההר חזרה אליי כעבור כמה שנים. בתחילת שנות העשרים לחיי לקחתי לידי את הספר בחוסר חשק ולא משתי ממנו 3 לילות ו-4 ימים. לא הבנתי חצי ממה שקראתי אבל מי סופר...בצל ימי הרדיו הפיראטי בו עבדתי, ההתנסויות בסקס ובסמים והחיפוש אחרי פרנציפ אחד להכל, היה "זן " קטליזטור מרכזי שהעיף אותי ממגורי בחיפה לתל אביב, לטובת לימודי פילוסופיה באוניברסיטה, רק בשביל לרכוש את הכלים להבין את "זן" לכשאקרא אותו שנית.
השיבה מהודו - א.ב יהושע
האם זהו עוד רומן, האם נסיון לחטט בנבכי הנשמה באותם אזורים שקשה לקבוע משהו חד משמעי לגביהם, האם הוא שיר הלל להודו או לכוחה של זוגיות ולאהבה? כל אלו לא העסיקו אותי במהלך קריאת הספר האיטי הזה. עבורי הוא גולל משהו כואב: איך כמיהה לאדם אהוב יכולה להוביל אותנו בשבילי ה"נתינה את עצמי" במקום "נתינה מעצמי".
ראיתי דרך הסיפור איך חיים יכולים להיות מוכתבים על ידי אותה כמיהה אינסופית לאהבה עצומה שחייבת להתקיים אצל האוהב. לא יכולתי שלא לבלוע רוק כדי לרכך את הצריבה שבנפילת האסימון הרומנטי שלי לתוך התודעה - פאק, אני בקבוצת סיכון.
מדריך הטרמפיסט לגלקסייה - דאגלס אדמס
מכנים את הספר הזה ספר טיסה לא משום שהוא קצר. הטיסה שמתכוונים אליה אינה כוללת כלי תעופה עם צוות, מטען ושירותים תפוסים, אלא יותר תעופה של המוח. בתום כל פיסקה שקראתי ניקרו במוחי שתי שאלות לגבי המחבר - מה הוא לקח ובאיזה מינון? מנגד, הבנתי שיש תמורה בעד הגלולה! לספר יש המשכים אותם לא קראתי בגלל חשש מתופעות לוואי.
מרד הנפילים - איין ראנד
אם אפשר היה לתמצת בטוקבק מה המסר של הספר ועוד מפי המחברת המיליטנטית בעצמה, זה בטח היה נראה כך: קפיטליזם לפנים. קפיטליזם זה סקסי. קפיטליזם שולטטטטטט1111.
איין ראנד סלדה מפוליטקלי קורקט, מאידיאליזם של הכלל ושאפה להציג בספר עד כמה חשוב וכדאי להסתכל למציאות בלבן של העין.
תורתה על רגל אחת - קודם אני. השאר - א. על
עולם רדוף שדים - קארל סייגן
זהו עוד ספר מכריע בתהליכי הפיכחון האישי שלי והפעם מהצד הפנטסטי. אם בצעירותי חיפשתי את התשובות לשאלות קיומיות דרך חיטוטים פופולאריים בתחומי מה שמכונה העידן החדש ובנוסף התלהבתי קשות מקונספירציות ממשלתיות, הרי שקארל סייגן, אסטרופיסיקאי מהחשובים שידעה הפלנטה, עשה לי את הסדר בראש במקביל ללימודי הפילוסופיה (או שמא כקונטרה?).
הבורות היא אם כל חטאת ואנחנו מתבשמים בה. הרבה אנרגייה של מוחות נפלאים מתועלת לשום דבר במקרה הטוב. בספר המצויין והסוחף הזה, המגולל גם היסטורייה רחבת יריעה של העולם דרך המתח שבין רגש ורציונאל, יש נורת אזהרה מלחיצה - אנחנו בוחרים בטיפשות אך מזהים אותה כחוכמה גדולה. חיים בסרט.
אחרי כל הטפת הרציונאליות בספרים דלעיל, יתכן ובחירה זו תראה תמוהה כי בכל זאת מדובר באיש שכתב את "האלכימאי" . אבל למעשה, אין שום קונפליקט. לוחם האור מעודד את הרציונאל שברוח האדם: לנוע קדימה תמיד,ללמוד ללא הרף מהרגע בפרט כשהוא קשה, להתפתח מעבר לפחדים. אז מה אם זה כתוב כמו "שיר השירים" ?
רודף העפיפונים - חאלד חוסייני
במילה אחת - פרופורציות.
נא להמתין לטעינת התגובות
