מדף הספרים של שלומי שבן
ההתגלות שעבר בעקבות המונולוגים של הנרי מילר, ההערצה לרומנטיקה החדה והרגישה של אבידן וההתאהבות המאוחרת בזך. המוזיקאי שלומי שבן בוחר את הספרים האהובים עליו ביותר
כשהייתי בן 12 המורה שלי לפסנתר דאז המליצה לי לקרוא את האוטוביוגרפיה של רובינשטיין, אותו הערצתי מאוד כפסנתרן. התחלתי בחוסר חשק מסוים, ומהר מאוד נשאבתי אל עולמו הסוער, ואל יכולת הסיפור החד-פעמית שלו. רובינשטיין נולד בין שתי המאות הקודמות והסיפור שלו חולש על שתי מלחמות עולם, עלייתו המטאורית כפסנתרן מבצע, חברויות אמיצות עם אמנים כמו פיקאסו, סטרווינסקי ודביוסי, רומנים עם רוזנות ונסיכות, מגורים בפריז, אמריקה ואיטליה וסיבובי קונצרטים סביב העולם. אבל מעל להכל, זהו שיר הלל ארוך ומשכנע לאהבת החיים ללא תנאי. הדמות שלו, כפי שהוא מצייר אותה, נחקקה אצלי עמוק בתור מופת להרפתקנות, הומור, יצירתיות ואנושיות.
דוד אבידן\ משהו בשביל מישהו
כשחושבים על אבידן, חלק מן האסוציאציות המיידיות הן: מגלומניה, עתידנות, וירטואוזיות לשונית, ת"א, חדשנות, הומור. אני מסכים עם כל אלה, אבל בשבילי יותר מהכל, אבידן הוא גם הרומנטיקן החד והרגיש ביותר מבין המשוררים הכותבים בעברית. משלל הלהטוטים, והניסיונות, והנפילות המפוארות, השורות שאני לוקח ממנו הן אלה מתוך "הרי את מותרת לכל אדם", או "ערב פתאומי" או "בעיות אישיות". שירים כואבים על גירושין, זיקנה ואהבה מוחמצת בעיר הגדולה. בחרתי ב"משהו בשביל מישהו" גם בגלל שהוא מקיף וכולל את מיטבו של אבידן, וגם בגלל שבעיניי זה אחד השמות הכי יפים וממצים ליצירת אמנות כלשהי.
ז'אן פול סארטר\ ארבעה מאמרים
כשהייתי בן 18 התאהבתי ברומאנים של סארטר וגיליתי עולם חדש של אבחנות ורעיונות. התחלתי עם "אינטימיות", עברתי ל"הבחילה" ואז ל"המלים", אותו זכיתי לקרוא מתוך עותק חתום בכתב ידו של סארטר. כל אחד מאלה אהובים עלי במיוחד. בחרתי בארבעת המאמרים על אמנות פלסטית, כיוון שיחסיי עם אותה אמנות נחלקים ללפני ואחרי שקראתי אותם. מאז ומתמיד מצאתי את עצמי קצת חסר- אונים מול אמנות מופשטת שאינה מוסיקאלית או מילולית, והמאמרים האלו (במיוחד זה על ג'יאקומטי), פתחו לי דלת שהייתה סגורה בפני.
פרננדו פסואה\ כל חלומות העולם
פסואה הוא משורר, סופר והוגה דעות פורטוגאלי. בתהליך מודע הוא יצר מעצמו מערכת שלמה של משוררים בעלי רקע, סגנון, ביוגרפיה ושמות שונים. בימיי חייו זכה להערכה מקומית וחלקית, ורק כאשר נפטר נחשפה יצירתו במלוא מורכבותה (הוא כתב תחת כ-70 "הטרונימים" - יוצרים בעלי סגנון כתיבה וזהות שונים לחלוטין). הספר הזה הוא אוסף של שלושה מאותם הטרונימים, והוא כולל את השיר האהוב עלי פרי עטו - "חנות הטבק". השיר הארוך והיפה נפתח בשורות:
"אני לא- כלום.
תמיד אהיה לא-כלום.
אני לא יכול לרצות להיות כלום.
חוץ מזה מצויים בי כל חלומות העולם."
בוב דילן\ מילים
התלבטתי ארוכות אם לבחור באוטוביוגרפיה הנהדרת שלו או באוסף השירים, ולבסוף בחרתי בשני. הספר הזה מונח על שולחן הכתיבה שלי דרך קבע והוא מהווה בשבילי מצפן אמנותי, אהוב ואימתני. בוויכוח הנצחי
מאיר שלו\ כימים אחדים
אני בוחר בספר הזה כי הוא כולל את הדמות הספרותית שאני הכי מרבה להיזכר בה - אדם שיכול לבצע כל משימה בעולם על דרך החיקוי. ברגע שהוא רואה מישהו עושה משהו, הוא יכול גם. בשלב מסוים בספר הוא רואה אדם מרים סלע כבד במיוחד, ואז גם הוא מרים אותו. אני לא יודע למה אני כ"כ מרבה להיזכר בו, אבל אין שבוע שאני לא חושב עליו.
דורי מנור\ בריטון
הכרתי את דורי דרך התרגומים שלו לבודלר ודרך ספרו הראשון "מיעוט". יום אחד במסיבת יום הולדת, חבר שלי קרא שיר שנקרא: "פרימה". התרגשתי מהשיר הזה מאוד והלחנתי אותו מיד, דבר שלא קרה לי לפני כן. יותר מאוחר פגשתי את דורי עצמו, ניגנתי לו את השיר והפכנו לחברים. השיר נפתח בשורות היפות: "איך יכול אדם לשיר שיר ערש לעצמו?/ איך יכול אדם להאמין שהוא לבד?". אני מקווה להקליט את השיר הזה בקרוב.
הנרי מילר\ dear, dear Brenda
הייתה תקופה שקראתי רק מילר. מונולוגים ארוכים, מלאי דמיון של אדם צעיר ורעב בעיר גדולה. הכתיבה שלו על מין, על החוויה העירונית ועל מוסיקה (זכור לי במיוחד עמוד בו הוא מתאר ארוכות את חווית ההאזנה לדביוסי על קיבה ריקה ומקרקרת) הייתה בשבילי התגלות. הספר הזה הוא חליפת מכתבים בין שחקנית צעירה, יפה ושאפתנית לבין מילר הזקן. מכל ספריו האוטוביוגרפיים זה הספר החושפני, האישי והמלמד ביותר על מילר האדם. הספר הזה לא תורגם לעברית. אם מישהו קורא את שורות אלה, ומוכן להרים את הכפפה, אני יותר מאשמח.
נתן זך\ שירים שונים
במשך שנים לא הצלחתי באמת לאהוב את זך. אולי הייתי שבוי לחלוטין בקסמו של אבידן, וזך נראה לי גלותי מדי, או שכלתני מדי. לא מזמן, בעבודה על פרויקט ספרותי, קיבלתי במתנה את "שירים שונים" והתאהבתי כמו שלא התאהבתי שנים. השיר "רגע אחד" שהיווה רגע מכונן לדור שלם של כותבים, הגיע אליי רק עכשיו. הוא פותח את הספר במשפט: "רגע אחד. שקט בבקשה. אנא. אני רוצה לומר דבר-מה". הבקשה הזאת לאתנחתא. לרגע של שקט. להקשבה. נשמעת לי כמו האמירה הכי רלוונטית ועכשווית שיכולה להיות. היום יותר מאז. אני קורא בספר הזה שוב ושוב, ומוצא את עצמי מלחין יותר ויותר שירים מתוכו. המוסיקה פשוט נמצאת בו. מוזיקה שונה, קולאז'ית, מוכרת, חדשה.
גלן גולד\ מכתבים
הצצה מאלפת אל מוחו של גאון אמיתי. גלן גולד מתכתב עם כל העולם. מוסיקאים, חברים, מעריצים, פקידיי עירייה, אנשי רדיו, אנשי עסקים. באובססיביות, בפרטנות, בדיוק מעורר קנאה. מדהים לקרוא את הספר הזה ולגלות כמה הכתיבה שלו דומה לנגינה שלו וכמה שתיהן לא דומות לשום דבר אחר.
שלומי שבן יגיש מופע מיוחד עם אנסמבל "מיתר" בפסטיבל "צלילים במדבר", שמתחיל מחר בקיבוץ שדה בוקר, ויימשך שלושה ימים
נא להמתין לטעינת התגובות
