פאניקה ברחובות תל אביב
לכבוד הופעתו ההיסטורית של מוריסי בארץ מחר (ג') מגישה דנה קסלר קורס מזורז על פועלו של האיש ועולמו הרוחני. כי יש אור שלעולם אינו כבה
אוסקר וויילד. המשורר, הסופר והמחזאי האירי הנערץ על מוריסי, שממנו למד את שנינותו. וויילד הורשע ב-1895 ב"מעשי סדום והפקרות רבתי" ונשפט לשנתיים של עבודות פרך בבית הסוהר. את שנותיו האחרונות העביר בעוני בגלות מרצון.
איאן בריידי ומיירה הינדלי. בתחילת שנות השישים רצחו בני הזוג בריידי והינדלי חמישה ילדים אחרי שהתעללו בהם והטמינו אותם באזור הביצות שמחוץ למנצ'סטר. פרשת הרצח הזו, הידועה בשם ה- Moors Murders, השפיעה קשות על כל מי שהיה ילד במנצ'סטר בשנות השישים, כולל מוריסי, שכתב על המקרה את "Suffer Little Children" של הסמיתס.
איחוד של הסמיתס. בחיים לא יקרה. כנראה.
אירוויזיון. בשנה שעברה היו דיבורים על כך שמוריסי ייצג את אנגליה באירוויזיון, אבל לא יצא מזה כלום.
אנדי וורהול. שניים מכוכבי ה"פקטורי", הסטודיו המיתולוגי של וורהול, מתנוססים על עטיפות של הסמיתס: הטרנסקסואל קנדי דרלינג מופיע על עטיפת הסינגל "Sheila Take a Bow", וסמל הסקס של קולנוע האנדרגראונד האמריקאי ג'ו דלסנדרו, בפריים הלקוח מסרטו של וורהול "Flesh" שבו הוא מגלם זונה ממין זכר, מופיע על עטיפת אלבום הבכורה של הסמיתס.
אנדי רורק. הבסיסט של הסמיתס. רורק היה שותף לתביעה של המתופף מייק ג'ויס נגד מוריסי וג'וני מאר בנוגע לזכויות על שירי הסמיתס, אך הגיע לפשרה מחוץ לבית המשפט והצהיר על פשיטת רגל. כיום הוא שדרן רדיו, מנגן עם איאן בראון וחבר ב- Freebass - סופרגרופ של שלושה בסיסטים מנצ'סטריים אגדיים, הכוללת גם את פיטר הוק מניו אורדר/ג'וי דיוויז'ן ואת מאני מהסטון רוזס/פריימל סקרים.
ב
ביווס ובאטהד. לא ממש מעריצים. כשהצמד ראה את הקליפ של "November Spawned a Monster", שבו מוריסי רוקד (כלומר מתפתל) במדבר נבאדה, ביווס ירק את הקולה שלו מרוב זעזוע ובאטהד זעק: "תפסיק להתבכיין, יא נקבה!".
ביוגרפיות. בתחילת שנות השמונים התפרנס מוריסי מכתיבת ביוגרפיות. הוא פרסם שני ספרים: אחד על הניו יורק דולז ואחד על ג'יימס דין. ספר שלישי, על כוכבי בי-מוביז, נדחה בזמנו על ידי ההוצאה ופורסם רק כעבור שנים, אחרי שמוריסי התפרסם.
בילי פיורי (Billy Fury). כוכב טין-פופ בריטי מהסיקסטיז, שאותו לא רק נערות צעירות אהבו אלא גם מוריסי. מוריסי דיבר רבות על אהבתו לפיורי ודמותו מופיעה על עטיפת הסינגל "Last Night I Dreamt Somebody Loved Me " של הסמיתס.
ג
ג'ובריאת (Jobriath). כוכב גלאם מתחילת הסבנטיז שמוריסי העריץ. ב-92' ניסה מוריסי לגייס את ג'ובריאת לחמם את סיבוב ההופעות של אלבומו "Your Arsenal", אך לצערו גילה שהאיש מת מאיידס כעשור לפני כן. מוריסי עשה עמו חסד ב-2004 כשדאג לכך ששיריו של האליל ייצאו מחדש על גבי דיסק.
ג'וני מאר. הגיטריסט והמלחין של הסמיתס. אחרי הסמיתס הקים מאר יחד עם ברנרד סאמנר מניו אורדר את הסופרגרופ אלקטרוניק, ניגן עם הפריטנדרס, The The, מודסט מאוס והקריבס, וגם הקים להקה משל עצמו בשם ג'וני מאר אנד דה הילרז.
ג'ורג' וו. בוש. מוריסי יצא נגד בוש בהזדמנויות רבות. בהופעה בדבלין שהתקיימה ב-5 ביוני 2004, ביום שבו רונלד רייגן מת, הודיע מוריסי על הבמה כי רייגן מת והוסיף שהוא היה מעדיף אם ג'ורג' בוש היה מת במקום.
ג'יימס דין. כגיי אייקון בעל מיניות לא ברורה וסמל לאאוטסיידריות, ג'יימס דין הוא גיבורו הגדול ביותר של מוריסי. מוריסי כתב על אלילו ספר בשם "James Dean Is Not Dead"; בקליפ של סינגל הסולו הראשון שלו, "Suedehead", ביקר מוריסי בעיירה שבה דין גדל, פיירמאונט, אינדיאנה, ואף עלה לקברו; ודמותו של דין מתנוססת על עטיפת הסינגל "Bigmouth Strikes Again" של הסמיתס.
"Girlfriend in a Coma". סינגל של הסמיתס שהעניק את שמו לאחד מספריו של דגלאס קופלנד.
גלדיולות (סייפנים בעברית). לא רק דיים עדנה חובבת את הפרח. מאז שהסמיתס ביצעו את "This Charming Man " ב"טופ אוף דה פופס" ומוריסי נופף בזר גלדיולות, הפך הפרח לסימן ההיכר שלו.
ד
דיאנה דורס (Diana Dors). המקבילה הבריטית למרילין מונרו. תמונתה מתנוססת על עטיפת אוסף הסינגלים של הסמיתס מ-95' ושיר שלה מופיע באוסף "Under the Influence", שמוריסי ערך.
דרק ג'רמן. במאי קולנוע בריטי שמת ב-94' מאיידס. ג'רמן ביים סרט קצר בשם "The Queen Is Dead", המשלב את שירם של הסמיתס בעל אותו השם וגם את "Panic" ו"There is a Light that Never Goes Down". החלק של " Panic" מאותו סרט הפך לקליפ הרשמי של השיר, וג'רמן ביים גם את הקליפ של הסמיתס ל"Ask".
ה
"Hand in Glove". הסינגל הראשון של הסמיתס שיצא במאי 83'. על עטיפת הסינגל מתנוססת עבודה של הצלם האמריקאי ג'ים פרנץ' שבה רואים בחור עירום המצולם מאחור.
ו
"Viva Hate". אלבום הסולו הראשון של מוריסי, שיצא ב-88' והגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, הישג שעליו חזר מוריסי פעמיים מאז: ב"Vauxhall and I" מ-94' ובאלבומו האחרון, "Ringleader of the Tprmentors " מ-2006. אלבומו של מוריסי שהכי הצליח באמריקה היה דווקא "You are the Quarry" מ-2004, שהגיע למקום ה-11 במצעד האלבומים האמריקאי אך נתקע במקום השני באנגליה.
ז
זהות מינית. על אף הרמיזות ההומוסקסואליות בטקסטים ובאיקונוגרפיה של הסמיתס, הערצתו הגלויה של מוריסי לאוסקר וויילד וההתנהגות ה"נשית" שלו, מוריסי הצהיר פעמים רבות שהוא א-מיני או לפחות מתנזר ממין. כעבור שנים הוא אמר שבינתיים היו לו כמה חוויות מיניות - גם עם גברים וגם עם נשים - אבל שזה קרה מעט מאוד ולא היה מי יודע מה. בכל מקרה, מוריסי ידוע כזאב בודד ועד היום לא היה לו אף סיפור אהבה גלוי ומתוקשר.
ח
"חיי עם מוריסי" ("My Life with Morrissey").
סרט אינדי אמריקאי מחופף מ-2003 על מעריצה מחורפנת של מוריסי שצורחת "הו כן, מוריסי! כן, שם, מוריסי! יותר חזק, מוריסי!" כשהיא מענגת את עצמה עם ויברטור.
ט
טאטו. צמד העלק-לסביות הרוסיות שעשו קאבר ל"?How Soon Is Now?" של הסמיתס. העובדה שטאטו היא להקת בית חרושת גרמה להרבה אנשים להתייחס לזה כאל ניצול ציני של נוער בודד ומיוסר למטרות רווח, אבל הקאבר היה כל כך מקסים ומרגש שהוא לגמרי ביטל את הטענה הזאת.
י
"Years of Refusal". אלבומו הבא של מוריסי, התשיעי במספר, המתוכנן לצאת בספטמבר הקרוב.
כ
כרבולת. מה שיש למוריסי על הראש.
ל
לאומנות. מוריסי הואשם לא פעם בלאומנות. ב-86' היו כאלה שראו בקריאה לשרוף את הדיסקוטק ולתלות את הדי.ג'יי בשיר "Panic " כמשפט גזעני. הצרות המשיכו עם השיר "Bengali in Platforms" מאלבומו הראשון, שמדבר על התבוללות של בני מהגרים הודים באנגליה, ואחר כך עם "Asian Rut" מאלבומו השני.
באלבומו השלישי היו שני שירים שנחשבו לגזעניים: "We'll Let You Know", שטוען שחוליגני הכדורגל הם "האנשים הבריטים האמיתיים האחרונים" (שזה לא היה כל כך בעייתי אם רבים מהם לא היו מזוהים עם הימין הקיצוני), וכמובן "The National Front Disco".
ההאשמות הללו התפוצצו לכדי שערוריית ענק ב-92' כשמוריסי הופיע בפסטיבל מאדסטוק - הפסטיבל של להקת מאדנס, שידוע בקהל הסקינהדז שהוא מושך - ונופף על הבמה בדגל אנגליה. זה קרה בתקופה שבה הגזענות שוב הרימה את ראשה באנגליה, וכמה דקות לפני עליית הבריטפופ, שהפך את היוניון ג'ק לאביזר אופנה לגיטימי.
העיתונות הבריטית הוקיעה את מוריסי בעקבות האקט, אך בסיכומו של דבר ניתן לפרש את הטקסטים שלו לשני צדדים (לפחות), ונראה שלא מדובר ביותר מפרובוקציות ואיזה פטיש הומו-אירוטי שמוריסי פיתח לאיקונוגרפיה של הימין הקיצוני. כמו שטוני פרסנוס כתב על מוריסי בגיליון אפריל 93' של מגזין המוזיקה "Vox": "הוא היה יכול לפלוש לפולין ועדיין לא הייתי מאמין שהוא נאצי".
לוס אנג'לס. היה קשה שלא להיבהל כשמוריסי עזב את אנגליה בניינטיז, קנה לעצמו את הבית הישן של קלארק גייבל בלוס אנג'לס ועבר לגור בו, אך דאגנו לשווא. מוריסי לא מתערבב עם האוכלוסייה המקומית.
מ
מארק רונסון. בשנה שעברה מצא "Stop Me If You Think You've Heard this One Before" של הסמיתס חיים חדשים, כשהמפיק החם מארק רונסון הפך אותו ללהיט המצעדים "Stop Me", בתוספת קטע מ"You Keep Me Hangin' On" של הסופרימז וקולו של זמר בשם דניאל מריוות'ר.
מייק ג'ויס. המתופף של הסמיתס. באמצע שנות התשעים הוא תבע את מוריסי ואת מאר על הזכויות לשירי הסמיתס וזכה במשפט. בסרט הדוקומנטרי
"The Importance of Being Morrissey" איחל מוריסי לג'ויס "רק רע למשך שארית חייו".
מייקל סטייפ. בין מוריסי לסולן אר.אי.אם התפתחה ידידות שנרמז עליה שהיא יותר מאפלטונית. מוריסי, בכל אופן, אמר שהחברות ביניהם התאפשרה כי הם מעולם לא דיברו על מוזיקה.
מיק רונסון. בשל אהבתו של מוריסי לגלאם-רוק של תחילת הסבנטיז הוא גייס את גיטריסט הגלאם האגדי מיק רונסון, שהיה חלק מלהקת Spiders from Mars של זיגי סטארדאסט (דיוויד בואי), להפיק לו כמה סינגלים.
מכשיר שמיעה. שירם של הסמיתס "Bigmouth Strikes Again" כולל את המשפט "ומכשיר השמיעה שלה החל להימס", שהוא רפרנס למעריצה כבדת שמיעה של הסמיתס. באותה תקופה נהג מוריסי להופיע עם מכשיר שמיעה, כמחווה לאותה מעריצה - אקט שהפך לסוג של טרנד בקרב מעריצי סמיתס
פנאטיים.
מנצ'סטר. המהפכה התעשייתית הפכה את העיירה הקטנה בצפון אנגליה לאימפריית טקסטיל וכותנה. הצמיחה המטאורית של מנ'צסטר וגידול האוכלוסייה המהיר שלה הפכו אותה לדוגמה חיה לפערים מעמדיים הולכים וגדלים, שתועדו בין היתר על ידי פרידריך אנגלס בטקסט ששימש בסיס למניפסט הקומוניסטי.
אך היינו צריכים לחכות למחצית השנייה של המאה ה-20 כדי שהעיר התעשייתית האפורה הזו תקבל את נביאי הדיכאון שלה גם בעולם הפופ. לצד איאן קרטיס מג'וי דיוויז'ן סימל מוריסי את האייטיז מוכות האבטלה במנצ'סטר, שהגיעו לסופן ברגע שהאקסטזי הגיע העירה, מועדון ההסיינדה נפתח וההפי מאנדייז השתלטו, אבל זה כבר סיפור אחר שמוריסי ממש לא התחבר אליו.
מתבכיין. כינוי גנאי שרבים הצמידו למוריסי.
נ
הנוזבלידז (The Nosebleeds). להקת פאנק מנצ'סטרית שמוריסי שימש בתור הסולן שלה לכמה דקות ב-76'. בילי דאפי - שהתפרסם בהמשך בתור הגיטריסט של הקאלט - שכנע אותו לעשות את זה.
הניו יורק דולז. בנעוריו היה מוריסי ראש מועדון המעריצים הבריטי של להקת הניו יורק פאנק החתרנית והסליזית הזו, שחבריה התלבשו כמו דראג קווינז, לקחו את הרוקנ'רול לייפסטייל לקיצוניות (הגיטריסט האגדי שלהם, ג'וני ת'נדרס, מת ממנת יתר) ובלי להתכוון המציאו את הפאנק - קצת אחרי הסטוג'ס וקצת לפני הראמונז.
מוריסי הוא גם זה שאחראי לקאמבק שלהם, שהתחיל בקיץ 2004, כששלושת חברי הלהקה השורדים (אחד מהם מת בינתיים) התאחדו להופעה אחת בפסטיבל מלטדאון שמוריסי אצר באותה שנה. הניו יורק דולז, או מה שנשאר מהם, יחממו את הופעתו של מוריסי בארץ (29 ביולי בגני התערוכה), בנוסף לסוזי.
נרקיסיזם. תכונה בולטת של הפרסונה הציבורית של מוריסי.
ס
"Suedehead". סינגל הסולו הראשון של מוריסי, מאלבום הבכורה שלו "Viva Hate" מ-88'. הסוויידהדז ("ראשי הזמש") היו קבוצה שהתפצלה מתת-תרבות הסקינהדז בשנות השבעים, אבל לשיר אין קשר לזה.
סוזי סו (Siouxsie Sioux). הסולנית של סוזי אנד דה באנשיז, שתחמם את מוריסי בארץ, הקליטה עם האיש את הדואט הרומנטי "Interlude" ב-94'. במקור הופיע השיר בפסקול של סרט הנושא את אותו שם, שיצא ב-68', ושרה אותו אחת הזמרות הנערצות על מוריסי, זמרת הסול האמריקאית הלבנה טימי יורו.
סטיבן סטריט. המפיק הבריטי שהתפרסם מעבודתו עם הסמיתס באייטיז. הוא גם היה שותף מלא ביצירת אלבום הבכורה של מוריסי.
סטיבן פטריק מוריסי. שמו המלא. כשהקים את הסמיתס החליט לוותר על שמו הפרטי.
סלוטר אנד דה דוגס (Slaughter & The Dogs). להקת פאנק מנצ'סטרית שמוריסי שר איתה לזמן קצר ב-78'.
הסמיתס. להקתם של מוריסי (שירה וטקסטים), ג'וני מאר (גיטרה ולחנים) ועוד שניים, שפעלה בין 82' ל-87'. הם הוציאו בסך הכל ארבעה אלבומי אולפן ואלבום אחד בהופעה חיה, כולם מלאים בשירים יפהפיים על ניכור ובדידות. מי שגדל על הסמיתס לעולם לא יאהב אף להקה אחרת כפי שהוא אהב אותם.
סמל סקס. בתור מי שהצטלם טופלס אינספור פעמים וידוע בריקודיו הסוגסטיביים, אין ספק כי מוריסי הוא סמל סקס. והוא הראשון להודות בכך. כשנשאל בראיון ל"אן.אם.אי" ב-89' אם הוא רואה את עצמו ככזה הוא ענה: "אני חושב שכן, בהחלט, לגמרי סמל סקס. במלוא מובן המילה. הרבה גברים והרבה נשים חושבים שאני... חושבים שאני... מושך בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים", והוסיף שזה משעשע אותו.
סנדי שו (Sandie Shaw). בעקבות פנייה נרגשת של מוריסי הקליטה כוכבת הפופ הבריטית מהסיקסטיז קאברים לשלושה שירים של הסמיתס ונתנה הופעה אגדית ב"טופ אוף דה פופס", שבה היא ביצעה את "Hand in Glove" כשהיא מלווה בחברי הסמיתס היחפים (מחווה לגימיק המפורסם שלה לשיר יחפה). ההופעה נגמרה בזה שהיא מתפתלת על הרצפה.
ספארקס (Sparks). צמד הארט-פופ האמריקאי הקאמפי והפסיכי שמוריסי מעריץ. הוא אירח אותם בפסטיבל מלטדאון שהוא אצר, הכניס שיר שלהם לאוסף ה"Under the Influence" שערך, ובעטיפה הפנימית כתב עליהם: "בגיל 14 רציתי לחיות עם האנשים האלה, להימצא - סוף כל סוף - בחברת יצורים מהזן שלי". כל זה לא מנע מהם לכתוב שיר בשם "Lighten Up Morrissey" ולכלול אותו באלבומם האחרון, "Exotic Creatures of the Deep". בדיעבד התברר שהשיר לא באמת צוחק
על מוריסי, אלא על מעריצותיו.
ספר. הרבה ספרים התפרסמו במשך השנים על מוריסי ועל הסמיתס. המפורסם שבהם הוא
"Morrissey & Marr: The Severed Alliance" של ג'וני רוגן, שעליו אמר מוריסי "הכל שקרים".
סקס פיסטולס. האירוע המכונן ביותר שאירע במנצ'סטר עבור כל חובב מוזיקה הוא ההופעה הראשונה של הסקס פיסטולס, שהתקיימה בעיר ב-4 ביוני 76'. בסביבות ארבעים איש נכחו בהופעה הזאת, וכולם החליטו להקים להקה בעקבות החוויה. מוריסי היה אחד מהם.
ע
עטיפות. לכל עטיפות האלבומים והסינגלים של הסמיתס יש סגנון מזוהה והן עוצבו על ידי ג'ו סלי, האחראית על הארט בלייבל ראף טרייד, יחד עם מוריסי. על כולן מתנוססות דמויות אהובות על מוריסי, כמו כוכבי עבר ושחקנים מסרטי קאלט.
פ
פטי סמית. אחת מאלילות נעוריו של מוריסי. הוא הקליט קאבר לשירה "Redondo Beach".
צ
צמחונות. מאז ילדותו היה מוריסי צמחוני גאה ולאלבום השני של הסמיתס הוא קרא "Meat Is Murder" - סלוגן שהפך לגרפיטי פופולרי על אטליזים ברחבי העולם.
ק
קאברים. אינספור אמנים ביצעו שירים של הסמיתס/מוריסי, ביניהם דיוויד בואי, הפריטנדרס, Death Cab for Cutie, 10,000 מניאקים, מריאן פיית'פול, מיי כמיקל רומאנס, ננסי סינטרה, בילי בראג, יוריתמיקס, The Divine Comedy, גרוב ארמדה, ג'ף באקלי, בל אנד סבסטיאן, ג'יי מאסקיס מדינוזאור ג'וניור, פלסיבו וה- Psychedelic Furs. כמו כן יש המון גרסאות משונות בכל מיני שפות וסגנונות - גרסאות מטאל, גרסאות אינסטרומנטליות קלאסיות, גרסאות אלקטרוניות ומה לא.
"Coronation Street". אופרת הסבון המתרחשת במנצ'סטר השפיעה על מוריסי הצעיר. בייחוד הוא אהב את דמותה של אלזי טאנר, הגרושה הג'ינג'ית הסקסית, שאותה גילמה פאט פיניקס, המתנוססת על הסינגל "Shakespeare's Sister" של הסמיתס (שמאוחר יותר העניק לצמד הנשי שייקספיר'ס סיסטר את שמו).
קיי.די לאנג. עטיפת אלבומה של לאנג "Ingeune" מזכירה באופן חשוד את עטיפת תקליטו הראשון של מוריסי, "Viva Hate", וזאת אחרי שלאנג גנבה למוריסי את התספורת!
קירסטי מקול. הזמרת המנוחה הנפלאה תרמה הרבה קולות רקע לסמיתס ולמוריסי. בעלה הראשון, המפיק סטיב ליליווייט, גם הפיק כמה מאלבומיו של מוריסי.
הקראמפס. מוריסי העריץ את להקת הסייקובילי הקליפורנית והקים עם לינדזי האטון את מועדון המעריצים הבריטי של הקראמפס, Legion of the Cramped, אך עזב כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלו.
ר
רוקאבילי. אחד מסוגי הרוקנ'רול המוקדמים ביותר, שצמח מהקאנטרי, היה פופולרי בפיפטיז ועד היום מונה המוני חסידים המתאגדים בתת-תרבות של חובבי פיפטיז. מוריסי, שתמיד אהב את הלוק (בייחוד את התספורת), בחר לעבוד בקריירת הסולו שלו עם שני גיטריסטים/כותבי שירים מסצנת הרוקאבילי - בוז בורר ואלן ווייט - וגם הקליט כמה שירים המושפעים מהסגנון, כמו "Pregnant for the Last Time".
ש
שילה דלייני (Shelagh Delaney). מוריסי הושפע מדרמות הקיטשן-סינק הבריטיות בכלל ומהסרט "קורטוב של דבש" ("A Taste of Honey") מ-61' בפרט. את תסריטו כתבה נערת וורקינג-קלאס בשם שילה דלייני, בהתבסס על מחזה שהיא עצמה כתבה בגיל 18. כתביה של דלייני השפיעו על הרבה טקסטים של מוריסי, משפטים שלה צוטטו בשיריו ופניה התנוססו על האוסף של הסמיתס "Louder than Bombs" וגם על עטיפת הסינגל "Girlfriend in a Coma".
ת
תאומי קריי. התאומים רוני ורג'י קריי שלטו במאפיה של מזרח לונדון בשנות החמישים והשישים והונצחו בשירו של מוריסי "The Last of the Famous International Playboys". ב-95' דווח כי מוריסי שלח זר פרחים להלווייתו של רוני קריי.
תאצ'ריזם. המדיניות הכלכלית שהפעילה ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, וכללה הפרטה אגרסיבית שפגעה בשכבות החלשות והחריפה את האבטלה. הרבה אמנים יצאו נגד מדיניותה של תאצ'ר, אך אף אחד לא גילם את הרוח האנטי-תאצ'ריסטית בגופו כמו מוריסי. אחד השיאים היה הקריאה למותה בשיר "Margaret on the Guillotine", שמופיע באלבום הבכורה שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
