בסדר, אני אשמור: בייביסיטינג בביאנלה בליברפול
האמנית רינת קוטלר זכתה בפרס האמנות New contemporaries לשנת 2008, וסרטה "Babysitting" יוקרן במסגרת התערוכה הנודדת בלונדון ובביאנלה ליברפול. קוטלר סיימה לאחרונה את לימודי התואר השני בבית הספר לאמנות בלונדון, הסלייד
בת: הכלה פתחה את הדלת, הם היו נשואים כמה ימים, בבית עוד היה בלגן אני זוכרת ועטיפה של מתנות וצ'קים פזורים בכל מקום.
אם: בעודנו מדברים מתקרב אלינו איש מוזר אני לא לגמרי מכירה אותו. הוא ביקש מאיתנו לשמור לו על הילד.
סבתא: "תיקחי פה אני צריך ללכת לסדר כמה עניינים. תעשי לי טובה ותיקחי את הבן שלי, תשמרי על הבן שלי". אמרתי לו: "בסדר, אני אשמור".
אם: חשבתי לעצמי באותו רגע: אני אוהבת ילדים, אני לא אוהבת ילדים. אז בחנתי את עצמי, אמרתי: "טוב, תשאיר. אבל תחזור מהר". (מתוך תמליל הסרט)
וידאו : רינת קוטלר בייבי סיטינג
כל אחד מארבעת בני המשפחה המצולמים, הסבתא, האם, האב והבת, מספר את הגרסא שלו לאירוע הביש של הבייביסיטינג, והעריכה מציגה את עדויות הדוברים כשהן משתלבות זו בזו לכדי מארג רב קולי מטריד של סיפור עוועים.
קוטלר, שסיימה השנה את לימודי התואר השני בבית הספר לאמנות סלייד, זכתה בפרס מטעם תחרות ה-New Contemporaries (אמנים בני זמננו) ויצירתה תזכה לחשיפה גדולה בביאנלה בליברפול ובתערוכה בלונדון. במסגרת התחרות היוקרתית נבחרים מדי שנה אמנים צעירים ומבטיחים על ידי שלושה אמנים מבוססים משלושה תחומים שונים. השנה מנה פאנל שופטי התחרות את האמנים ריצ'ארד בילינגהאם, קן לום וסיל פלוייר.
לפני שהחלה קוטלר בלימודי האמנות בלונדון, עסקה בעיקר בצילום, והציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, בין היתר בגלריה נגא בתל אביב, בסדנאות האמנים בתל אביב ובגלריות שונות בהולנד. הסרט "בייביסיטינג" הוצג בפסטיבלי אמנות חזותית ברחבי העולם, ביניהם פסטיבל המדיה באוסנברוק בגרמניה ובתערוכה קליפסו בביבלאו, ספרד.
"בייביסיטינג" מצולם בטכניקה של ראשים מדברים, ועל כן הוא משחק על הגבול שבין קולנוע תיעודי לעלילתי. "האבחנות האלה קורצות לי, אומרת קוטלר", ואכן הטשטוש בין הז'אנרים יוצר פער נוסף שמקשה על מלאכת הפרשנות של הצופה.
בתחילת הסרט קשה להבין האם הדמויות באמת מתוודות על אירוע אמיתי שהתחולל. "העמדה שלי כצלמת בסרט היא כמעט עמדת שימוע או חקירה, כאשר אני מציבה מצלמה ומתעדת את הגרסאות השונות לאירוע", מסבירה קוטלר.
פריים מתוך בייביסיטינג, רינת קוטלר צילום: רינת קוטלר
"מתוך העניין הגדול שלי במיתולוגיות והסקרנות שלי לגבי נרטיבים. בשנתיים האחרונות התחלתי לעשות גם וידאו, ואני מנסה לבחון הבנייה של נרטיבים וייצוג שלהם באמצעות עבודות וידאו".
מה מתרחש בסרט? על מה מדברות הדמויות למצלמה?
"נתתי למצולמים בסרט פסקה שמספרת סיפור וביקשתי מהם להתחבר לאחת מן הדמויות בסיפור, ולספר אותו בגוף ראשון. שיטת העבודה הזו סיפקה לי אפשרות לבדוק מה אנשים מוסיפים לנרטיב. מה שמעניין אותי במיוחד הוא איך אנשים מגיבים לטקסט או מפרשים אירוע, מתוך המטען התרבותי שלהם".
קוטלר
מספרת, שהחומרים שאיתם היא מעדיפה לעבוד קשורים למקומות האפלים ביותר של ההוויה האנושית, אבל ייצוג בוטה של קניבליזם לכשעצמו, למשל, פחות מעניין אותה. "מה שמעניין אותי הוא לחדור אל הבנק התרבותי שכל אחד מסתובב איתו ובאמצעותו הוא מפענח את התכנים האלה".
אז "בייביסיטינג" מציג ארבעה בנקים תרבותיים כאלה.
"כן. שיטת העבודה הזו סיפקה לי אפשרות לבדוק מה בוחרים אנשים להוסיף לנרטיב. מאחר שנתתי להם פסקה מאוד קצרה ותמציתית, כל הצבע שהם הוסיפו לדמות ופיתולי העלילה שהם מתארים קשורים קשר הדוק לאופן שבו כל אחד מהם מגיב לטקסט או מפרש את האירועים שמתוארים בו, מתוך המטען התרבותי החד פעמי שלו".
מה החשיבות של קשרי המשפחה בסרט?
"העובדה שהסרט מראה שלושה דורות במקביל – סבתא, הורים ובת – מעניקה לו מימד נוסף של מורכבות, משום שסיפור הרי משתנה בכל פעם שמספרים אותו וגם עובר טרנספורמציות במעברים הבין דוריים".
האם העובדה שמדובר בדמויות הקשורות זו לזו בקשרי דם כמו גם ריבוי הנרטיבים, שלא בהכרח מתיישבים זה עם זה, מרמזים משהו על התפרקות ממה שמכונה ערכי משפחה?
"הסרט הזה נולד בקיץ שעבר, בו אחותי מאוד רצתה להיכנס להריון והיו במשפחה שלי ובסביבתי הקרובה רחשים וגעשים בנושא. כל הזמן שאלו אותי מה עם חתונה ומתי אכנס להריון. הסרט הזה במידה רבה הוא תגובה לתפיסה הקונבנציונאליות של המשפחתית הישראלית. הוא כמעט מבטא מחאה כנגד הלחץ הקונפורמיסטי שיש פה להתחתן כדת משה וישראל ולעשות ילדים".
פריים מתוך ''בייביסיטר'', רינת קוטלר צילום:רינת קוטלר
"את הפער הלשוני הרגשתי בעיקר בעבודות אחרות שהצגתי בחו"ל, והוא בלט גם מהכיוון ההפוך בעבודות שעשיתי באנגלית בלונדון והבאתי לארץ. ב"בייביסיטינג" העברית דווקא לא היוותה קושי. היא רק מיקם את העבודה בקונטקסט הישראלי".
אילו תגובות קיבלת עד כה?
"התעניינות נורא גדולה בכל מה שקורה בארץ. מבחינת קהלים זרים זו הזדמנות להציץ לפה. שאלו אותי אם זו עבודה פוליטית".
זו עבודה פוליטית?
"יש כאלה שמפרשים את העבודה הזו כפוליטית, ויש כאלה שמתפלאים שזו עבודה מישראל ואין בה בכלל עיסוק בפוליטיקה. שני הקצוות מאוד מעניינים אותי, וקיימים שם אלמנטים מאוד עדינים, ככה שכל אחד יכול לקרוא את זה איך שהוא רוצה".
מה התפקיד של המראה בסרט?
"זה כמו מאג-שוט, צילומי הנאשמים של המשטרה, שבהם יש צילום פרופיל וצילום חזיתי. המראה אפשרה לי ללכוד את שתי הזוויות גם יחד בצילומי הסבתא, האב, האם והבת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם