ג'ייגנטיק: ראיון עם קים דיל
קים דיל לא מרגישה כמו הבחורה הכי מגניבה בעולם, להפך. בייחוד מאז שהפסיקה לשתות. היא חזרה לגור עם ההורים באוהיו, החיים לא קלים וגם הרוקנ'רול כבר לא מה שהיה פעם. אבל דנה קסלר, שהתחילה לנגן בס בגלל הבסיסטית/זמרת של הפיקסיז והרימה לה טלפון לכבוד ההגעה לישראל של פרויקט הצד הנצחי של דיל, הברידרז, עדיין מאמינה
הברידרס -קנון בול
גדלתי על המיתוס שקים דיל - הבסיסטית/זמרת של הפיקסיז ומנהיגת הברידרז - היא הבחורה הכי מגניבה בעולם. ראיונות מצולמים או כתובים איתה תמיד תמכו בשמועה. עכשיו גיליתי מעל לכל ספק שזה נכון. והיא גם הבחורה הכי נחמדה בעולם.
הכבוד ניתן לי לאור הופעותיהם הקרובות של הברידרז בארץ (ב-21 וב-22 באוגוסט במועדון הגולדסטאר זאפה שברמת החי"ל). הפיקסיז מעולם לא הגיעו אלינו - לא בימים ההם ולא בסיבוב השני - אבל קים דיל תבוא, עם אחותה התאומה חובבת הסריגה, קלי, ועם להקתן הברידרז, שכוללת בשני האלבומים האחרונים גם את המתופף חוזה מדלס ואת הבסיסט מנדו לופז. אחרי האיחוד של הפיקסיז חזר בלאק פרנסיס לקריירת הסולו שלו, ואילו קים דיל חזרה לפרויקט הצד הנצחי שלה, הברידרז, שאיכשהו הפך בינתיים ללהקה המרכזית שלה.
אחרי שני אלבומים בתחילת הניינטיז - "Pod" ו"Last Splash" - הברידרז נעלמו. תשע שנים אחרי השפריץ האחרון הם חזרו במפתיע ב-2002 עם אלבום שברירי בשם "Title TK". מאז עברו עוד שש שנים עד אלבום נוסף. הפעם זה היה קצת פחות מפתיע, אבל לא פחות משמח. "Mountain Battles " (BNE) המעולה יצא באביב השנה, וכמו האלבומים הקודמים של הברידרז (חוץ מ"Last Splash"), הוא הופק על ידי סטיב אלביני, המפיק הכוכב של הרוק האלטרנטיבי האמריקאי וטהרן ידוע של שיטות הקלטה אנלוגיות.
כשצלצלתי למלון בספרד שבו הלהקה השתכנה לכמה ימים באמצע יולי, ענה לי האיש (המשופם, אני מנחשת) בקבלה בדקלום די ארוך וקצת מבהיל בספרדית. אני מספרת על זה לדיל והיא צוחקת. זה לא היה כל כך מצחיק, אבל קים אוהבת לצחוק.
"הגענו אתמול למדריד", היא מספרת. "אנחנו מופיעים כאן בעוד שלושה ימים ואחר כך בברצלונה ובעוד כמה מקומות ואז ממשיכים הלאה, לאנגליה, יפן ואוסטרליה".
אלינו הברידרז יגיעו באמצע עונת הפסטיבלים. אני מתעניינת באיזה פסטיבלים הם צפויים לנגן, אבל היא לא בטוחה: "יש לנו ברשימה כל מיני פסטיבלים עם שמות מוזרים. היחידי הנורמלי שאני זוכרת זה Pukkelpop בבלגיה. את היתר אני פשוט לא מכירה. אבל Pukkelpop זה פסטיבל נורמלי, לא?".
כן, זה פסטיבל גדול.
"פסטיבלים זה נורא לא רוקי בעיניי".
הברידרס- סיינטס
מה, כי מופיעים בשעות היום?
"כן, גם כי מופיעים ביום וגם כי זה בחוץ. זה לא רוקנ'רול כמו להופיע במועדון. אבל זה כיף בכל זאת. כשמזג האוויר יפה זאת יכולה להיות חוויה נעימה מאוד. והאמת היא שלמרות שחשבתי שפסטיבלים זה לא רוקנ'רול, יצא לי לראות הופעה של איגי פופ בפסטיבל וזה היה הכי רוקנ'רול בעולם! הוא היה פאקינג מסוכן!"
מי יכול להיות מסוכן באמצע שדה בארבע אחר הצהריים?
"איגי פופ! זה בדיוק העניין!"
שמעתי שאמנים כמעט אף פעם לא זוכים לראות את הארצות שהם מופיעים בהן.
"זה נכון! וזה מה זה חרא! כשנוסעים להופעות בעולם רואים בעיקר הרבה שדות תעופה והרבה חדרי מלון. בשביל שתקבל כמה ימים חופשיים כדי שתוכל לראות משהו אתה צריך ממש להתעקש ולהילחם על זה. אני מניחה שיש להקות שמצליחות גם לטייל קצת בכל מיני ארצות, אבל לצערי אף פעם לא הייתי בלהקות האלה. מה שכן, כשאני מגיעה לאירופה אחרי טיסה טרנסאטלנטית אני מתעקשת שייתנו לי לפחות שלושה ימים להתאושש מהג'ט-לג עד ההופעה הראשונה. אני שמחה שיצא שיהיה לנו קצת זמן בישראל. אף פעם לא הייתי שם. תגידי, את חושבת שיבואו אנשים להופעה שלנו בישראל?"
ברור, איזו שאלה!
"אה, יופי".
תנגנו גם שירים ישנים? אני מניחה שאנשים יצפו ל"Cannonball" ול"Safari".
"בטח! אני מתה על השירים האלה! ננגן שירים מכל התקופות. אני אוהבת לבצע בהופעות את השירים שאני הכי אוהבת ואת השירים שנראה לי שהקהל הכי אוהב. הייתי רוצה לעשות את 'The She' מ'Title TK', אבל בשביל זה צריך שתי מערכות תופים, אז אנחנו לא עושים אותו בהופעות".
אני מחכה גם לשמוע את "German Studies" מהתקליט החדש. זה נורא מצחיק לשמוע אותך שרה בגרמנית.
"כן, זה היה קטע קורע! זה התחיל מזה שישבתי עם גיטרה מחוברת לטייפ ארבעה ערוצים, בלי מגבר, בלי כלום. חיברתי את הגיטרה ישר לטייפ וניגנתי איזה ריפ כזה... (היא מזמזמת לי את הריפ במשך שעה ארוכה) שיצא מאוד מעוות, עם המון דיסטורשן. וחשבתי לעצמי, 'אלוהים, זה יהיה מה זה מגניב לשיר על זה בגרמנית!'. אמרתי את זה לקלי והיא אמרה 'רעיון גדול! תשירי בגרמנית!'.
אבל הבעיה היתה שאני לא יודעת גרמנית. אז מצאנו מורה לגרמנית מהאוניברסיטה, קראו לה אלקה, והיא תרגמה לגרמנית את הטקסט שכתבתי ועזרה לי לבטא את המילים. זה לא היה פשוט. רציתי לצעוק בפזמון: 'Stuff! Stuff!', את יודעת, כמו שבהיפ-הופ בכל פעם שמישהו אומר משהו חשוב יש את זה שחוזר על המילה בשביל להדגיש אותה. אז מתברר שאי אפשר לעשות את זה בגרמנית!"
מה זאת אומרת אי אפשר?
"זה מה שאלקה אמרה! שאי אפשר לבודד מילה אחת בגרמנית ולחזור עליה - חייבים את כל המשפט!"
למה, מה קורה אם מבודדים מילה?
"היא כאילו משנה את המשמעות שלה. וזה נשמע לי לא הגיוני. אם אני אומרת רק 'זאכן', שזה 'סטאף' בגרמנית, זה עדיין סטאף, לא? אז היא אמרה לי: 'כן, אבל לא בדיוק, ואת לא יכולה לעשות את זה'. נראה לי שהגרמנים האלה סתם קנאים בקשר לשפה שלהם".
להתבגר זה נורא מוזר
לסיכומו של עניין הסברתי לה הכל על מוסד ה"אלטע זאכן" - "old stuff" ביידיש - והיא מצפה בכליון עיניים לחזות בתופעה במו עיניה כשתגיע לארץ. אבל קודם כל היא רוצה לים המלח: "שמעתי שזה מקום ממש מגניב!", היא קוראת בהתלהבות, ואז מבררת אם שמעה נכון. אני מאשרת למרות שאני לא מצליחה להיזכר בפעם האחרונה שהייתי בים המלח.
הברידרס
זה לא מוזר שהברידרז, שהתחילו בתור פרויקט צד, שרדו הרבה אחרי הפיקסיז?
"כן, זה מוזר, אבל אני כבר רגילה לזה. הפיקסיז לא פועלים כבר ממש מזמן ובסך הכל הייתי הרבה יותר שנים בברידרז מאשר בפיקסיז, כך שבשבילי זה כבר לא כל כך מוזר. זה כמו שאנשים תופסים אותי בתור בסיסטית כי בפיקסיז ניגנתי בס, אבל אני בכלל גיטריסטית. למדתי לנגן על גיטרה בגיל 13".
דיל צודקת בכך שהיא לנצח תיזכר כבסיסטית. ויחד עם הקים השנייה - קים גורדון מסוניק יות' - היא נתפסת כגיבורת הבס הגדולה של עולם האינדי. דור שלם של נערות אינדי התחילו לנגן בס בהשפעת שתי הקימיות. גם אני.
"זה נחמד שיש הרבה בסיסטיות", היא אומרת, "ובכלל שיש הרבה נגניות, לא משנה במה הן מנגנות. אני תמיד מתלהבת לראות בנות מנגנות בלהקות, בדיוק כמו שאני מתלהבת לראות בנות בסרטי פעולה ודברים כאלה. כשאני רואה בנות בלהקות או בסרטים אני ישר מזדהה איתן.
אולי בגלל זה בנים אוהבים לראות סרטים על בנים, כי הם מזדהים עם הגיבורים. כשאני גדלתי לא היו לי מודלים לחיקוי שהן רוקריות. אף פעם לא אמרתי דברים כמו 'אני אוהבת את כריסי היינד אז אני רוצה להיות כמוה'. את הדרך המוזיקלית ואת האישיות שלי גיבשתי בעיקר על דרך השלילה: לא חשבתי כמו מי אני רוצה להיות אלא כמו מי אני לא רוצה להיות. היו הרבה יותר נגנים שבאופן מכוון רציתי לא להיות כמוהם".
איך זה להתבגר בעולם הרוק? הצעירים מתייחסים אלייך כאל דמות אם או משהו?
"להתבגר זה נורא מוזר בכל מקרה, גם בלי קשר לעולם הרוק, ועולם הרוק כמובן מדגיש את זה, כי רוק נחשב לתרבות נעורים. בסך הכל תמיד הרגשתי הכי מבוגרת מכולם ורוב הזמן באמת הייתי הכי מבוגרת. בפיקסיז הייתי הכי מבוגרת. אני מבוגרת מצ'רלס (פרנק בלאק) ומג'ואי (סנטיאגו) בארבע שנים ואני קצת יותר גדולה מדיוויד (לאברינג).
ארבע שנים זה אמנם לא הבדל גדול, אבל כשאתה בן 24 ואתה מנגן עם אנשים בני עשרים, זה מרגיש כמו הבדל עצום. מה שבטוח זה שאף אחד מעולם לא התייחס אליי כמו לדמות אם. אולי זה כי אין לי ילדים משל עצמי אז אני לא אימהית במיוחד. מתייחסים אליי יותר כמו אל הדודה המבוגרת המשוגעת. דווקא רציתי ילדים, אבל זה פשוט לא יצא. לא מצאתי את בן הזוג הנכון לעשות את זה איתו ולא נכנסתי להיריון, אז זה פשוט לא קרה. זה די מבאס".
קסטות זה אדיר!
עוד תוכנית שלה שננטשה בדרך היא להפוך לביולוגית. "למדתי ביולוגיה בקולג' ואחר כך עבדתי במעבדה. עסקתי בביולוגיה של התא וממש אהבתי את זה! זה היה מרתק לעבוד במעבדה. נורא אהבתי להסתכל דרך המיקרוסקופ ואהבתי מבנים של תאים. זה עולם אחר - כמו מדע בדיוני!"
הברידרס - ספארי
היית רוצה לחזור לזה?
"בשביל לחזור לזה הייתי צריכה לחזור ללימודים, ונראה לי שהיו מעיפים אותי מהר מאוד".
כן, קשה לדמיין את מי שנחשבת לבחורה הכי קולית בעולם חוזרת ללימודים.
"אני יודעת שאומרים עליי דברים כאלה וזה נחמד, אבל אני לא מרגישה ככה. אני לא מרגישה כמו הבחורה הכי קולית. רוב הזמן אני מרגישה כמו אידיוטית גדולה".
באמת? למה?
"כי כל החיים אני מדשדשת מחוויה כואבת אחת לשנייה כמו איזה טמבלית. לא כאב פיזי, חלילה, אבל את מבינה למה אני מתכוונת".
את מרגישה שהחיים כואבים?
"לפעמים".
זה קשור לזה שהפסקת לשתות?
"ברור. מהרגע שהפסקתי לשתות החיים פתאום נהיו הרבה יותר אינטנסיביים. האמת היא שזה הרבה יותר מעניין. הייתי מסטולה כל כך הרבה שנים, שלהיות פיכחת פתאום זה מרתק. החיים הרבה יותר חזקים ככה, כי מרגישים דברים יותר. זה מוזר בשבילי להרגיש את החיים בעוצמה כזאת ולא להיות מטושטשת כל הזמן. זה מרתק, אבל גם יותר קשה. גם בתקופות שהייתי מסטולה כל הזמן אף פעם לא הופעתי מסטולה, כי לשיר כשאתה על משהו באמת נראה לי מוזר. אולי פשוט התרגלתי ככה. אז בהופעות עצמן אין הבדל, ההבדל הוא ביומיום".
אפרופו יומיום, איזו מוזיקה את שומעת?
"הזמן היחיד שבו אני ממש שומעת מוזיקה זה באוטו, ובאוטו יש לי קסטות. יש לי חבר שיכול להעביר מדיסקים לקסטות, אז הוא עשה לי כמה קסטות וזה כל מה שאני שומעת. יש שם קסטה של 'Harvest' של ניל יאנג ואחת של אמן בלוגראס בשם ראלף סטנלי".
אני מתה על קסטות, זה הפורמט האהוב עליי. חבל שהמקום היחיד שאפשר בימינו לשמוע קסטות זה באוטו.
"גם אני מתה על קסטות! קסטות זה אדיר! אני הכי שונאת לשמוע מוזיקה בקבצים - אני שונאת את זה שהכל מכווץ לקובץ קטן ואז מסתובבים עם אייפוד קטנטן והאוזניות הלבנות הקטנות האלה באוזניים. אני לא יכולה לסבול את המראה הזה!".
תגידי, התעשרת ממוזיקה?
"אני מתפרנסת ממוזיקה, שזה הישג. לא כולם מצליחים. נגיד קלי לא מתפרנסת ממוזיקה. עכשיו היא מרוויחה מההופעות שאנחנו עושים, אבל חוץ מזה לא. וחוזה ומנדו מחפשים עבודה. מנדו עבד במשהו עם מצלמות, וחוזה עבד בחנות תופים וגם כנגן אולפן".
הברידרס - אובר גלייזד
חשבתי שאמריקה מספיק גדולה כך שגם להקות אינדי מצליחות לחיות ממוזיקה.
"פעם זה באמת היה ככה, אבל היום כבר לא, בגלל שכל המוזיקה בחינם. הפרנסה מגיעה בעיקר מהופעות. זאת גם הסיבה שעשינו את האיחוד של הפיקסיז. נראה לי שהאיחוד היה הרעיון של צ'רלס, אבל אני לא בטוחה. מי שהתקשר אליי והציע שנעשה איחוד היה ג'ואי. אמרתי לו: 'השתגעת??? מה זה הרעיון המוזר הזה??'.
זה נראה לי כמו רעיון ממש מוזר, בייחוד עכשיו כשאני פיכחת והכל נראה לי מוזר. סתם לחיות נראה לי מוזר, אז לאחד את הפיקסיז זה כבר ממש טירוף! אבל ג'ואי הסביר לי שהוא ממש צריך את הכסף, ושזה נורא חשוב בשבילו כדי לשלוח את הילדים שלו לבית ספר טוב יותר. כשהבנתי שזה ממש חשוב לו הסכמתי לנסות. אמרתי שאני מוכנה לנסות לנגן את השירים יחד ולראות איך זה יישמע, ושאם זה נשמע מטומטם לא נעשה את זה.
אז מה שעשינו זה שאני וג'ואי נסענו ללוס אנג'לס, לחדר החזרות של הברידרז. צ'רלס היה באותו זמן בסיבוב הופעות באירופה. אני נהגתי בוולבו שלי כל הדרך מדייטון, אוהיו, ללוס אנג'לס, ושמענו פיקסיז באוטו".
חזרת לגור בדייטון?
"כן. לאמא שלי יש אלצהיימר, וב-2003 חזרתי לגור עם ההורים שלי כדי לעזור לטפל בה. אבא שלי דואג לכלכלת הבית ואני עוזרת לאמא שלי. קלי ובעלה גרים במרחק מייל וחצי מאיתנו, והיא באה לבקר המון. יותר מדי. לא, סתם. בכל מקרה, נכנסנו לחדר החזרות של הברידרז וניגנו כמה שירים, ולמרבה ההפתעה זה נשמע בדיוק אותו הדבר כמו פעם.
כלום לא השתנה! את קולטת? זה היה כל כך מוזר, ואפילו לא ידענו אם זה טוב או רע. כאילו - מה הקטע? אף אחד מאיתנו לא התפתח מבחינה מוזיקלית מאז? זה היה ממש מוזר, אבל בסוף החלטנו שזה טוב כי זה ממילא מה שהקהל רוצה לשמוע. הם לא רוצים שנתקע להם איזה סולו קלידים באמצע רק בשם ההתפתחות המוזיקלית, זה הכי מעצבן. אז לא היתה סכנה שנעשה דבר כזה".
ואיך את מסכמת את האיחוד?
"היה ממש כיף! טוב, לא היו לי בכלל ציפיות כי מלכתחילה לא רציתי לעשות את זה, אבל בסוף היה ממש כיף".
בסרט שמתעד את האיחוד, "loudQuietloud: A Film about the Pixies", זה לא נראה כל כך כיף.
"אני יודעת! יש המון סצנות שאנחנו סתם מחכים לעלות לבמה ולא עושים שום דבר. אמרנו ליוצרי הסרט שזה ייצא נורא משעמם, כי חוץ מההופעה עצמה - שזה החלק הכיפי - כל היתר נורא משעמם. אבל להיות על הבמה שוב עם הפיקסיז היה כיף".
הברידרס יופיעו ב- 21-22 באוגוסט במועדון הזאפה בתל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
