גאטר טווינז הצליחו בזכות הקהל
לאנגן הוא וירטואוז ודולי עושה הכל בלי לעשות כלום אבל הגאטר טווינז נחו כנראה על זרי הדפנה של ההופעה המצויינת ההיא מלפני שנתיים. היה חם בבארבי בעיקר בזכות הקהל הנאמן
הקהל הזה היה יכול להתלהט בקלות, אבל, איך שלא יהיה, גם אם הגאטר טווינס לא יתנו מעצמם הכל, הוא יקבל אותם בחיבוק גדול, מעט סלחני. אחרי הכל, מדובר בלהקהשסיפקה לנו הופעה בלתי נשכחת בביקורם הקודם כאן, לפני שנתיים.
הגאטר טווינס הוא פרוייקט משותף של גרג דולי ("אפגן וינגז" "טוויליז סינגרז") ומרק לאנגן ("סקרימינג טריז", "קווינז אוף דה סטון אייג'"), שני כוכבי רוק ששוב משתפים פעולה, הפעם בהרכב המשובח הזה שנולד ב-2003.
הערב נפתח עם הופעה מעולה של אסף אבידן, שבעזרת גיטרה, כובע סבא וקול שממריא לגבהים ונוחת, מצליח להקסים את כולם. הוא מצדו, מתנצל על כך שאין תופים, על כך שהוא מעכב את ההופעה של אלו שבאמת רצינו לראות. לקהל זה לא אכפת. כשנותנים הופעה כזו, אין צורך להתנצל. מחיאות הכפיים ממלאות את האולם עד שנדמה שלרגע שכחנו לכבוד מי באנו.
אבל אז הם מגיעים. הגאטר טווינס הם לא רק מרק לאנגן וגרג דולי, הם גם ארבעת הנגנים המצוינים שלהם (קלידים - ג'ף קליין; תופים - קולי סיימינגטון; גיטרה בס - סקוט פורד; גיטרה חשמלית - דייב רוסר) שמצמררים את הנקודות הנכונות בגוף.
צלילי הגיטרות והאורגן המתמשכים, מסרבים להרפות גם בלכתם. סיימינגטון מכתיב את הקצב שבעזרתו כולנו זזים יחד, כמו גוף אחד ששוכח לכמה רגעים ששנות התשעים חלפו. ידיים מונפות באוויר, סיגריות מודלקות בזו אחר זו ובשורה הראשונה מתכננים כבר איך לקחת את רשימת השירים מהבמה.
ולאנגן ודולי? דולי מג'גלג על הבמה
כל הזמן הזה לאנגן נשאר קפוא במקומו ונותן הופעה סקסית בעזרת קולו בלבד. עם מבט אדיש ושירה של בחור שכרגע התעורר משינה הוא מלטף מכולנו עצבות, מרתק את הגוף לבמה. בלי לעשות הרבה, הוא עושה המון.
הם שרים טוב ביחד, את זה אפשר לראות כבר באלבום, היחיד שהוציאו עד כה (מלבד EP אינטרנטי), "סאטורנליה". החילופים בתפקידי השירה מועברים מאחד לשני בצורה חלקה, נעימה לאוזן ומכאיבה בחזה.
אבל מה שעובד באלבום, עובד פחות טוב כאן, החיבור האנושי של לאנגן ודולי לא משלים זה את זה, להפך, נדמה שעובר ביניהם קו שיכול היה ליצור שתי תמונות נפרדות. דולי הוא איש הרוקנרול בצמד. לאנגן אחראי על הצד האפל. ביחד, הרוקנרול לא מספיק נותן בראש והגותיות לא מספיק חשוכה.
ה"גאטר טווינז" הם חיבור מרגש, אלבומם מצליח לבקע את לב השומעים. ואולי דווקא בגלל זה, יהיה נכון לומר שבהופעה הזו, הלהט לא התרחש, הקהל הביא אותו מהבית.
נא להמתין לטעינת התגובות
