וואט דה פאן: אבי אטינגר לראשות הממשלה
זה התחיל כבדיחה גרועה ב"מהדורה מוגבלת" וזה ייגמר כבדיחה גרועה בכנסת: אבי אטינגר ומפלגת "בכיף" רוצים את ראשות הממשלה (או סתם תה חלש בלי סוכר). ראיון א-פוליטי נוקב עם האיש שיכול היה להוביל את הצבעת המחאה בבחירות הקרובות, אבל ממש אין לו כוח
גם אני, כשקיבלתי באימייל את תשדיר הבחירות לכנסת של אבי אטינגר, העברתי אותו מהאינבוקס לתיקיית הגיחי גיחי, סמוכה ובטוחה שאטינגר הלז סתם משתעשע לו עם תסריטאיו על חשבוני. נו באמת, שהלץ הגמלוני ירוץ לכנסת? הוא יתעלף מחוסר מוטיבציה בעשרת המטרים הראשונים. אך במהלך המפגש עם אטינגר ונדב פרישמן, שעבד איתו ב"מהדורה מוגבלת" וכעת משמש גם כיועצו הפוליטי, אני מתחילה לנוע בזהירות על הסקאלה מ"מה לעזאזל...?!" לכיוון ה"טוב, למה לא", בואכה "בוא'נה".
"זה הולך לקרות וכבר גייסנו בביפ את הכסף להריץ אותו לכנסת", מבטיח לי פרישמן. "נכון שזה נשמע בהתחלה כמו דאחקה, אבל בזמן האחרון אני מגלה שיש עוד ועוד אנשים שאין להם למי להצביע, והם מצביעים כמחאה. יש לי חבר שבכל בחירות שם פתק לבן שכתוב עליו ליאונרד כהן. אנשים רוצים שינוי, אכפת להם, אבל הם רואים שכולם אותו דבר ושאין באמת על מי לסמוך. אז לפחות שיהיה לנו מועמד שהוא בכיף".
"בכיף" הוא שם המפלגה שהקימו אטינגר ועמיתיו, וגם תמצית האג'נדה הפוליטית שלו. כשאני מקשה עם שאלה שמאתגרת מדי את קצב חשיבתו הסבלני, הוא נוהם "טוב, שיהיה בכיף, נו". הוא ופרישמן מדדים אל חדר הראיון, שוקעים בספה והאנרגיות סביבנו צונחות ב-20 מעלות.
אני שואלת אותם אם הם מעדיפים לעבור על השאלות לפני, ואטינגר מהמהם "לא, אין לנו כוח". כשהוא רוצה לדבר, הוא אומר: "כן...", שוקע בהרהורים אטיים למשך דקה או שתיים, ואז ממשיך. שניהם מנומנמים וטובי רוח כאילו זה עתה הקיצו מחלום נפלא על וודקה.
נעימות יגעה רובצת על כולנו, משהו בנוכחות שלהם משרה דכדוך והתלהבות, וקשה להחליט אם מתחשק לי להתאבד או לזלול קרמבו. "בתוך תוכי אני אדם שלא מכייף", מסכים אטינגר כשהוא מקיץ משרעפיו כעבור כמה דקות. "אנחנו נביא את הכיף לאנשים, אבל לנו לא יהיה כיף, זה הקורבן שלנו".
פרישמן: "לאבי אטינגר כבר לא יהיה כיף בחיים, אבל דווקא בגלל זה הוא יעשה הכל כדי שלאזרחי המדינה יהיה כיף. הוא עצמו יסבול לחסוך את הסבל מאחרים".
אטינגר: "אני כמו ישו בעצם".
זה התחיל כבדיחה. במהלך אחת התוכניות של "מהדורה מוגבלת", תוכנית הפאנל הסאטירית של ביפ, התבקשו הצופים בבית להצביע באינטרנט מי מבין הפאנליסטים הוא המועמד המועדף עליהם לראשות הממשלה. "אבי בכלל לא היה שם כי הוא לא השתתף באותה תוכנית", מדגיש פרישמן. "הוא פשוט התפרץ פנימה באמצע התוכנית ודרש להיות מועמד עם כולם. ואז, כשנערך הסקר בין הצופים באתר של ביפ זה היה מדהים, מאות גולשים הצביעו לאטינגר. הבנו שעלינו על משהו".
כדור ה"מה לעזאזל" החל מתגלגל. פרישמן, תסריטאי ועורך ב"מהדורה מוגבלת", התנדב לשמש כיועץ מדיני. כשאילון זרמון ממשרד הפרסום זרמון גולדמן התגייס באמונה שלמה לטובת הקמפיין המשונה, רטטו גבולות הסאטירה על מקומם והחלו מתמוססים. "התגובה שלי לעניין היתה ללכת על הסיפור הזה בכיף, והצוות אצלי במשרד נענה בכיף לעשות את זה", מספר זרמון. "הסיפור הזה עשוי לצאת מגבולות ערוץ ביפ ולהפוך לבאזז בעיר, כי זה עומד להיות מאוד מצחיק ומאוד נועז וחתרני. והכל בחיוך אחד גדול".
מפלגת בכיף, הדוגלת בכך שיהיה כיף לאנשים, נוסדה. דגלים החלו להתנופף מעל הבריקדות בנפנוף אטי ומסטולי. "חשבנו וחשבנו על אג'נדה מתאימה, והגענו למסקנה שלהמציא אג'נדה זה לא כיף", מסביר פרישמן. "צריך שיהיה כיף. זה מה שכל בנאדם במדינה הרי רוצה, שיהיה לו כיף. לא רוצה מלחמות ועניינים, רוצה שיהיה כיף לו ולילדים שלו".
מה סדר הגודל של המפלגה?
"כרגע, לפי סקרים שערכנו, יש לנו תשעה מנדטים, תשעה מקומות ריאליים. אנחנו נעשה את זה בצורה של הגרלה. כי הפריימריז מזמנים שחיתויות, ושיטה של הגרלה היא הכי הוגנת והכי בכיף. יש כל מיני אנשים שמצטרפים עכשיו למפלגה - שחר חסון, עידו רוזנבלום, אנשים טובים כבר מביעים עניין להצטרף, אבל בראש המפלגה צריך אדם כמו אטינגר".
למה דווקא אטינגר?
אטינגר: "אני רווק בן 40, ערירי, אכזבתי את הוריי. אולי זה סוג של משבר גיל, סוג של הופכים תקליט, אבל אני עדיין אשרת את המדינה ככה. אין לי שום דבר משלי, נכשלתי בכל, כך שאוכל להקדיש את כל כולי למדינה".
פרישמן: "כרגע האנשים שבפוליטיקה הם מצליחנים עם ביטחון עצמי. אבל כשאנשים יסתכלו על אבי, כראש ממשלה בלי ביטחון עצמי ובלי הרבה הצלחה, זה יכניס אותם לפרופורציה. הם ירגישו טוב עם עצמם כשיראו שגם לו אין הרבה בחיים".
אילו עוד תכונות אופי שלך עשויות לעזור לך כראש ממשלה?
אטינגר: "אני קמצן מאוד. מתלהב מדברים שהם בהנחה, נוסע רק באוטובוס ומתלהב מזה. זה עולה 5.30, אז אני נותן לנהג 10.30 והוא מחזיר לי עודף 5. זה גורם לי אושר, הדברים הקטנים האלה. אני ממעט לקנות בגדים. את כל הבגדים שלי אני יורש מאחי ומאבא שלי. אני גם פחדן, תמיד פוחד להיתפס ושיצעקו עליי".
פרישמן: "אלה שתי תכונות מעולות לראש ממשלה - קמצן ופחדן. זה מבטיח שהוא ימשיך לשמור על החוק ולא ייגרר לשחיתויות. כל הזמן אומרים שצריך ראש ממשלה אמיץ. אבל מישהו אמיץ עלול גם להיות מסוכן בהחלטות שלו. אני לא צריך מנהיג אמיץ. אנחנו צריכים מישהו כמו אטינגר, שהוא פחדן ומחושב".
אטינגר: "זהו, אני מודה שאני לא באמת אדם מוסרי, אני עושה הכל מפחד. אני
כשאני גולש באתרי פורנו יש לי בעיה עם אתרי אינטרנט של בחורות צעירות כי זה לא חוקי, לא כי אני רואה בזה בעיה. אני גם נשבר בחקירות מאוד מהר. אפילו בחקירה של קרן, הפקידה משמיים (שמיים הפקות, שמפיקים את "מהדורה מוגבלת" - ר.ר) אני נשבר מאוד מהר כשהיא שואלת 'מי שטף את הכוס הזאת'. אני מפחד, אני נורא בלחץ. לכן, אם אחקר בענייני שחיתות, אני ישר אשבר ואבכה ואשתף פעולה וזה לא ייגרר לחקירות של שנים".
אתה חושב שתהיה לאנשים בעיה עם ראש ממשלה רווק?
"כולנו רואים מה ילדים עושים לאנשים. אני בנאדם שלא צריך לקום בלילה, אני מקדיש את עצמי למדינה. בלי ילדים, בלי אישה שתאכל לי את הראש".
פרישמן: "מה, את חושבת שאשתו של ביבי לא אומרת לו 'די, מספיק, בוא לישון, תמשיך מחר'? מה זה מחר? זה ראש ממשלה, זה אדם שצריך כל הזמן להיות שם בשביל התפקיד. אטינגר לא רק יישאר המון במשרד, הוא גם ייחפש תירוצים וסיבות להישאר שם עוד ולא לחזור הביתה".
אטינגר: "כן, לא כיף לי בדירה. יש לי גם דירה לא משהו. לכן כראש ממשלה, יש לי את הדירה הזאת בבלפור, נכון? מגורי ראש הממשלה? ביררתי, יש שם דוד שמש, זה מספיק לי".
אתה צנוע מאוד בדרישות שלך.
"אני כמו בגין בסוף כהונתו, כשהוא הסתגר וגמר וידיאומטים שלמים. אני אתחיל את הכהונה שלי ככה, ברגוע כזה. אני אהיה הרבה בבית, אני אוהב לעבוד מהבית, לא אסע הרבה לחו"ל. כולם יבואו אליי. כמו אסד - את יודעת מה האגדה מספרת עליו? שהוא יכול היה לא להשתין איזה שבע שעות.
כשהוא היה עושה משא ומתן הוא היה מחלק לאנשים שתייה והם היו מתים להשתין והוא לא היה נותן להם, והם היו נשברים ומתפשרים רק כדי שייתן להם לסיים וללכת להשתין. אני אהיה ההפך מזה, כי יש לי שלפוחית רגיזה. במשא ומתן אני כל הזמן אצא ואחזור, אצא ואחזור. זה יבלבל אותם".
זה לא פשוט לראיין פוליטיקאי שאין לו מצע. האג'נדה הכללית קיימת ("שיהיה כיף, נו, נסתדר, אין לי כוח לזה עכשיו"), אך מצע של ממש, תוכניות פעולה, פתרונות כלכליים או ביטחוניים, אמירות משמעותיות - עדיין אין. אטינגר חושב שזה דווקא כתוב לו בדפים שהוא השאיר בבית, פרישמן לא בטוח שלזה התכוונתי וכך אנו נותרים נטולי מצע של ממש. לא שחלילה התכוונתי לרמוז שלציפי לבני או לביבי נתניהו יש מצע של ממש, עם תוכניות פעולה ופתרונות וכולי. ולזה בעצם אטינגר מתכוון: כולם מעורפלים - אז אם כבר להיות בערפל, לפחות שיהיה בכיף.
אז אין מצע כרגע, אבל בכל זאת - מה אתם מתכוונים לעשות כדי שיהיה לכולם בכיף?
"יש כל מיני דברים שהם בכיף. פצפצים זה בכיף. למשל".
פרישמן: "בדיוק. לא כיף לך לפצפץ ככה פצפצים?".
אטינגר: "זה יכול גם להקטין אלימות בבתי הסוהר, ואפשר גם לחלק פצפצים ברצועה. יש פצפצים ויש שקדי מרק, למי שמעדיף כריכה קשה. אה, נזכרתי, היום אכלתי בחוץ ושאלתי אם יש להם שקדי מרק ולא היה. אמרתי להם שנייה, קפצתי ל- AM:PM, קניתי שקדי מרק וחזרתי.
הם היו בהלם מהחדשנות. את מבינה? אדם כזה ראוי להוביל את המדינה, כי הוא חושב מחוץ לקופסה, שואל אם יש שקדי מרק ואם אין, קם ומביא. חשיבה סינרגטית. בסוף נשארו לי שקדי מרק מיותרים והתחלתי לפצפץ אותם. הם ממש כמו פצפצים, רק למתקדמים".
מה אתם מתכוונים לעשות במישור הביטחוני?
"נלך על הפתרון לפי תחושת הבטן, מה שירגיש לנו בכיף נעשה אותו. יש לי גם יכולת הרתעה, אני יודע לעשות חיקוי של הרוצח מ'המסור' וזה מאוד מפחיד".
מה העמדה שלך בסוגיית החזרת שטחים, למשל?
"אני לא אוהב רעש, אם זה אוטובוסים או דחפורים. אעדיף להימנע מזה. ועם הערבים צריך להסתדר איכשהו. אני ותרן באופיי, בעד שהכל יהיה בכיף. חוץ מזה, גם לערבים יהיה כיף במסגרת המדיניות שלי, כי הם ישנו את הגישה ויבינו שאולי לא כל כך רע להם בשטחים שלהם, לא תמיד צריך ביוב.
תראי, אני נורא חמוד וזה יכול לעבוד על מגזרים שונים, החמידות הזאת, כי אז הם מרגישים שאם הם לוקחים מאיתנו את ירושלים זה כמו לקחת סוכרייה מתינוק, כמו לזרוק אבנים על חתול נכה. אני ותרן, אבל לאנשים לא יהיה נעים ממני. אני אשב ואגיד 'אתה רוצה תיקח, תעשה מה שאתה רוצה, רק שתדע שזה לא נעים לי'. אני יודע שאני יכול לעורר חמלה, אני עושה פרצוף כזה מסכן. אם אסד יגיד שאין על מה לדבר, אני אעשה את הפרצוף הזה, ואיך אפשר לעמוד בפניו?"
פרישמן: "ככה הוא גם התקבל ל'מהדורה מוגבלת', אני חושב".
אטינגר: "נכון, רחמים הם רגש חשוב".
פרישמן: "בכלל, היהודים עשו את זה תמיד. אנחנו צריכים לחזור להיות היהודי שסובל ושמרחמים עליו, ככה הוא משיג את מה שהוא רוצה. הקונספציה של לשדר ביטחון לא הוכיחה את עצמה. עכשיו צריך לשדר חוסר ביטחון".
אטינגר: "נרפות. צריך לשדר נרפות. אני חושב שאם אחמדינג'אד יפגיז את מגדל העמק לצורך העניין, אנחנו נשדר מיד חמלה ומסכנות. בהאג יבכו. מה, אם היינו עושים את זה בשואה זה היה נגמר ב-12 הרוגים, כלום, תאונת שרשרת".
ומה לגבי המשבר הכלכלי?
"אני חושב שצריך להפסיק אותו".
פרישמן: "אבל שוב, זה הכל עניין של החלטה. אפשר להיבהל מהמשבר הכלכלי ואפשר לקחת אותו בכיף. זה לא קל להחליט, אבל אם הצבעת לאבי אטינגר זה יעזור לך להתמודד עם זה, גם אם אין לך כסף. את תראי אותו בכנסת, תרגישי יותר טוב עם עצמך והכי חשוב - לזכור את המילה 'בכיף'".
אטינגר: "אני חי חיים צנועים, אני אשמש דוגמה".
פרישמן: "ואגב, בעניין האיום האיראני, הם מפחדים מאיתנו כמו שאנחנו מהם, כך שתארי לעצמך שהאיראנים יגלו שנבחרה בישראל מפלגה שהאג'נדה שלה זה שהכל בכיף. הם יכתבו על זה בעיתון איזו אנקדוטה לקראת הבחירות בישראל, משהו ישתנה אצלם. אתה לא יכול לכעוס על בנאדם שבא בכיף".
אטינגר: "צריך גם להתכונן לזה שתיפול כאן לפחות פצצת אטום אחת. וזה לא כזה נורא".
יש באטינגר משהו מאוד נוגע ללב, גם כשהוא לא משרבב שפתיים ועושה את הפרצוף מעורר החמלה שלו. הוא קצת מזכיר ילד חולה ומטושטש שנשאר לראות טלוויזיה בבית. אומלל, שמח וגלמוד הוא מדמדם להנאתו באטיות תחת שמיכת הפוך. הוא חושש מאנשים, פוחד מהמוות ("אני הולך לישון נורא מאוחר כי אני מפחד למות בשנתי") ומאמין בשקט ובשגרה.
והכל יהיה בכיף, אם רק לא תצעקו עליו חזק מדי. הוא מבקש ממני רק מים חמים, ובסוף מתפשר על תה חלש בלי ממתיק. דכדוך זקן אופף אותו, אף שהוא רק בן 39, וכבר אין לו ציפיות מעצמו או מחייו האפרוריים, חוץ מהרצון לשמח את אמא בכך שירוץ לכנסת וילבש חליפה ועניבה במקום הסווטשירט המהוה הרגיל שלו.
"הייתי עסוק ב-40 השנים האחרונות בתהליך אטי של למות מבפנים", הוא מסביר לי, מצטנף לתוך התה המר. "עסקתי בעיקר בלקחת דברים כמו חברות ואהבה ולרוקן אותם מתוכן. הרגשות שלי קהים ככל שהזמן עובר".
מה תעשה אם תיבחר?
"אני חושב שאת השנה הראשונה בכנסת אני אקדיש רק לאוריינטציה בכנסת. להסתדר, להכיר את הכיסא, את הלחצנים שלו, איפה נמצא כל חדר. אני לא איזום חוקים, לפחות לא בשלוש השנים הראשונות. בהתחלה אני רק אצביע, או בעיקר אמנע. אחר כך אצביע בעד או נגד כדי להרגיש איך זה".
שרירותית?
"זה נראה לי הכי נכון מדעית, הכי אובייקטיבי. שלא יהיה השיקול של האינטרס. זה יהיה הכי הוגן. אולי בהתחלה אני אשב שם עם אייפוד, כי הדיבורים מפריעים לי".
ולמי נראה לך שתתחבר יותר בכנסת?
"אני לא טיפוס מתחבר".
פרישמן: "לכן הוא גם יהיה ענייני יותר בהחלטות שלו, כי הוא לא יתחבר לכל מיני קליקות".
מה, תשב לבד בקפטריה של הכנסת?
אטינגר: "אני אשב עם אנשים אבל לא ארגיש בנוח. אני לא מאמין בחברות, אני מאמין שיש אנשים שיש לך איתם אינטרסים משותפים לפרק זמן מסוים, ויש קרובי משפחה שלא נעים לך מהם".
אז תסכים למשל לשבת ולדבר עם אחמדינג'אד?
"כל עוד הוא יבוא אליי ולא אני אליו. אני אהיה תמיד בבית. יש לי היסטוריה רפואית, אני לא יוצא הרבה מהבית. לא הייתי בטיולים שנתיים בבית הספר, וגם כשהייתי לא נהניתי".
יש לך מודל לחיקוי?
"לא".
מה עם אובמה? גם הוא היה אנדרדוג שהתחיל כקוריוז ובסוף הצליח. אתה מזדהה איתו?
"הוא קצת אנרגטי מדי לטעמי. אני לא אביא את האנרגיות האלה".
תן לי להכיר אותך קצת. יש לך שלדים בארון? משהו שכדאי שנדע כבר עכשיו?
"היתה תקופה שעקבתי אחרי אילנה ברקוביץ'. זה היה בוסרי, נערי וחסר סיכוי. אבל היא כבר יודעת על זה, סיפרתי לה כשהיא באה פעם להתארח אצלנו בתוכנית. מעבר לזה, אין לי שלדים בארון כי בשביל זה צריך חיים מעניינים והחיים שלי די אפרוריים".
מה אתה עושה בשעות הפנאי?
"אני בעיקר רואה טלוויזיה. אני רואה עכשיו 'אבודים'. אני לא רואה חדשות. עיתונים אני קורא בעיקר בשירותים, עיתוני בידור ותרבות".
טוב. יש עוד משהו שהיית משנה במדינה?
"המנון המדינה מדכא מדי לטעמי. לדעתי צריך שיהיו כמה המנונים, לפי מצב הרוח הלאומי, כי הנוכחי באמת מתאים ליום הזיכרון. שיהיה דיסק, 12 המנונים. מה זה, הלצפון קוריאה היינו? המנון אחד? מי שמע על דבר כזה? וגם דגל המדינה, הייתי רוצה לשנות אותו. אני אוהב את התמונות האלה בתלת-ממד, וכדאי שהדגל יהיה ככה. אתה מסתכל ופתאום רואה בתלת ממד תמונה של משהו ישראלי שהוא בכיף - אבטיח למשל, או נחליאלי. נחליאלי זה בכיף".
פרישמן: "נכון פעם היה כיף? בשנות השמונים היה כיף והיום לא. צריך להקים ועדת חקירה שתבדוק למה כבר לא כיף, נשקיע משאבים במחקר הזה. אחוזים בודדים מהמדינה מודים שכיף להם - צריך לשאוף לפחות ל-50 אחוז שיהיה להם כיף, זה עניין של גישה. אולי זה קשור גם למצב הביטחוני, אבל זה בעיקר קשור לתפיסה. אם נגיד להם מספיק פעמים שכיף, זה יתחיל לחלחל".
וברגע האמת, אנשים באמת יצביעו לאג'נדה הזאת?
"ההצבעה לאטינגר היא הצבעת מחאה. אנשים יודעים שאין למי להצביע כי כולם אותו דבר וכולם מושחתים, אז הם מצביעים לעלה ירוק או לגמלאים. הגמלאים קיבלו חמישה מנדטים של מחאה, ראינו לאן זה יכול להגיע, ואף אחד לא הכיר אפילו את הגמלאים. אז אנחנו אומרים אם כבר הצבעת מחאה, אז להצביע לאבי אטינגר, כי הוא משהו אחר.
הוא בן אדם שאפשר לסמוך עליו, כי הוא קמצן, פחדן וחסר כישורים חברתיים. תראי מה קרה עכשיו בארה"ב - אם לפני עשור היית אומרת לאנשים שיהיה להם נשיא כושי הם לא היו מאמינים. גם עכשיו, אנשים יקראו את הכתבה הזאת ויחשבו שזה סתם עוד קוריוז, שזה לא יכול להיות, אבל מי יודע".
אטינגר: "תנסו, מה קרה? מה אכפת לכם להצביע לי, מה יהיה רע? למה מה קרה, דרסתי לכם את הילד עם משאית?".
נא להמתין לטעינת התגובות
