בין גוזיות לקסאמים: הישרדות על אמת
על המסך התנוססה אמש נקודה אדומה, שמאותתת על נפילת קסאמים בדרום, במקביל, באי הבודד של ערוץ 10, ניסתה חבורת שורדים חדשה להקים מחסה. 30 אחוזי רייטינג תקבל בודאי החבורה, אבל בעולם הריאליטי שלנו, המציאות האמיתית נדחקת הצידה
כמה דקות לתוך הפרק שפתח את העונה השנייה של "הישרדות", ובצדו הימני-עליון של המסך הבהב עיגול אדום קטן, פועם כמו לב. עיגול שמודיע, כי רקטות עושות את דרכן מעזה, לישוב או יישובים מחגורת הקסאמים, האיזור שמדינה שלמה אוהבת לחבק ולהדחיק.
עיגול שפעימותיו מזכירות למי שהבחין בו שממש עכשיו, בעודנו מנסים לקבוע מי מהחדשים הוא הדן מנו הבא ומיהו המשה-מלצר, יש בתים שבהם רצים בבהלה אל הממ"ד. אם יש ממ"ד. בסדר, אולי זאת דמגוגיה, לטעון שזה נורא ואיום - אולי אף פסול - שתוכניות ריאליטי משודרות בעוד שילדים לא ישנים בשדרות ובנתיבות ובתקומה. אבל אי אפשר להתעלם מהצימוד הצורם הזה. וקשה להתעלם מהקישור הצורם, המתבקש מאליו, בין מאבק ההישרדות היומיומי של מוכי הרקטות, לבין מאבק ההישרדות הפלסטי של המלוקקים מהטלוויזיה.
בטרם הצלחנו להיפטר משאריותיו הדביקות של "האח הגדול" - והדבר האולי-גדול הבא כבר מנחית על ראשינו חבטה הגונה בחפץ קהה. מישהו פה היסטרי, מישהו פה איבד פרופורציות, מישהו פה הפך לחד ממדי, פחדן וחסר דמיון עד כדי כך, עד שהיצירה הטלוויזיונית כולה מתמצה באותו מחנה גדנ"ע, שבו מסתובבים אותם ילדים מגודלים בתחתוני סליפ שמוטים, ואותן ילדות מגודלות בביקיני רב תכליתי, "גוזיות", קוראים לפריט הלבוש הזה, למדנו אמש - ומישהו כבר יעשה מזה כסף.
המדינה קטנה, הטלוויזיה פעוטה, וזמן ההתאוששות עונה לעונה לא קיים. כך שתכל'ס, פרט למגזינים שימשיכו להתקוטט על מרואייני שער, מי באמת יקבל בהתלהבות, בפה פעור, עוד עונה של "הישרדות". מיצינו הכל עם דן מנו ומשה-מלצר, לא?
תוכנית הפתיחה מאתמול לא הציגה התקדמות
הביץ', איש העסקים, הלא מחוברת, המסוקס, הרוחני, הערבייה וההומו (וואלה חידוש מסעיר, באמת) וכו' וכו'. היו בגדים רטובים, היו בובז מתעופפים, ואנשים שברגעי הלחץ הגדולים מתנתקים והופכים לנשמות אבודות, והיו גם החיכוכים הרגילים שמתרחשים כאשר נותנים לכמה בני אדם זרים זה לזה יריעת ברזנט, סנדות וחבלים - מה שידוע יותר בשם "הקומדיה האנושית הקטנה של הקמת מחסה". ובסוף , כרגיל, זחלו מתחת למוטות במבוק, התלכלכו בחול, השמן בקושי גרר את עצמו, ואחת הקבוצות הפסידה בגלל הערבייה.
מאז שהתחילו לקנות פה פורמטים כדת וכדין, כבר אין מה להרחיב את הדיבור על סטנדרט הצילום, על ההשקעה ועל המניפולציות המרושעות אך משובחות בעריכה. הכל מצוין, בדיוק כשם שהכל מונוטוני עד פיהוק. ביץ', חתיך , השמן הדביל, הומו, ערבייה, תככים, משימה, ריצה, רגליים יחפות, חזה גברי מרוט, בובז מתעופפים, גלים, ים, דביל מנסה לדוג, תככים, הדחה, רייטינג. רייטינג שוודאי ישיק ל-30 אם לא בפרק הזה, אז באח חד מפרקי השיא.
מאז שהתחילו לקנות פה פורמטים כדת וכדין, השתלטה במהירות תרבות מק-טלוויזיה. מעכשיו, נגרור את עצמנו שוב ושוב בחזרה לריאליטי התורן כמו תייר שגורר את עצמו מבלי משים לתוך מזללת המבורגרים רק כי הלוגו המוכר קרץ לו, ואין לו כוח, והוא מעדיף לקבל את אותה קציצה אפורה ובינונית. קציצה של 30 ומשהו אחוזי רייטינג.
נא להמתין לטעינת התגובות
