הישרדות על המסך: טוב לחלום על "קליפורניקיישן"
ההחלטה להניח בצד את "הישרדות" ולתת לחברת החדשות להשתלט על המסך אינה החלטה פטריוטית, אלא כזו שבאה מחשיבה עסקית מפותלת. וגם: דיוויד דוכובני נותן בקלות ב"קליפורניקיישן"
דחיית הישרדות, ערוץ 10
עוד מעט, עניין של שבוע-שבועיים, כולנו נפסיק לדבר על "לקחי לבנון" ונתחיל לטחון את "לקחי עזה". עושה רושם שיש אוכלוסייה אחת, קטנה אך מובחרת, שהזדרזה להפיק את הלקחים האלה. אוכלוסייה שעבורה המלחמה שימשה כרגע אמיתי של הארה. אני מדבר על הקודקודים של ערוץ 2 וערוץ 10.
קשה להאמין שממש לפני פרוץ הלחימה ברצועה התלהט המאבק בין היוצרים לקברניטי הערוצים. איפה הדרמה, זעקו היוצרים, איפה הסדרות? הכל ריאליטי פה, תראו מה עשיתם. באה המלחמה, ועכשיו לא חסר הרבה שלתסריטאים והבימאים יצטרף איגוד פליטי הריאליטי או משהו כזה.
תראו את "מלחמת העולמות" המסכנה, שרק רצתה לעשות לנו קצת שמח בעיניים, ולא שרדה פרק. תראו את העונה השנייה של "הישרדות", שיכלה ליתושים ולנחשים הארסיים - ולא יכלה לגראדים.
זו תהיה תמימות לחשוב שהגניזה הזמנית של "הישרדות", עליה
זה בעיקר עניין של עלות-תועלת. "קשת", "רשת" וערוץ 10 גילו את האור: תנו לעם אולפן, עם אלוף במיל', וחוליית פרשנים, ושדרן במעיל וככפות שעומד בשטח, ואולי כמה סרטי סנאף של בתים מתעופפים באוויר באדיבות דו"צ - והצופים מבסוטים. הרייטינג מתייצב סביב ה-20 ,20 ומשהו, ויחסית זה עולה פרוטות, משום שמעשית, תקציב הביטחון מסבסד את השידורים.
כן, כרגע יש את הבעיה הקטנה הזאת של אפס פרסומות. אבל העם והמפרסמים יעכלו את הרעיון, והמצב ישתנה לבסוף. הרי בסוף כולם יתרגלו ולא ירצו שהמלחמה הנפלאה הזו תיגמר: מכרז על הפעלת ערוץ חדשות עזה-לייב, זה מה שהיינו צריכים.
קליפורניקיישן, ערוץ הוט 3
בראשית עידן הטלוויזיה הרב-ערוצית בארץ, נהג ערוץ 3 הצעיר לשבץ לקראת חצות את סדרת הסיפורים הגסים-לייט "יומני הנעל האדומה". באותה הפקת פורנו רך מצחיקה של זלמן קינג גילם אחד, דיוויד דוכובני, תפקיד קטן אך משמעותי: בתחילתו של כל פרק נראה השחקן האנונימי כשהוא קורא בעניין רב מכתבים ששלחו לו נשים, בהם פורטו עלילותיהן המסעירות.
בזה, בעצם, הסתכם שם פועלו של דוכובני. לימים הוא התפרסם ב"תיקים באפלה", והעדיף להדחיק את ההתחלה המביכה של הקריירה שלו. עכשיו, במעין סגירת מעגל שכזאת, חוזר דוכובני לערוץ 3 עם סדרה שגם היא נהנית להיות גסה-לייט.
כמו בעונה הראשונה, גם בעונתה השנייה, שהחלה אצלנו אמש, "קליפורניקיישן" סובלת ונהניתמאותה תסמונת: למעשה, זאת סדרה של פרק אחד. לא משנה מתי תיכנסו אליה, תמצאו את אותו סיפור מסגרת: האנק הסופר המושבת יצירתית מתייסר מול מבול הנשים האטרקטיביות שנושרות עליו מהעצים. מתלבט בין הניסיון לחיות שוב כבורגני קטן עם האקסית והבת, לבין חיי ההרס העצמי שבהם הוא כל-כך מצטיין ועוד מילים שמתחרזות. נאבק בהרגלים רעים - עישון, סמים, חוסר תפקוד כהורה, מסתבך ברגע אחד של מבוכה נוראית - ולבסוף מתרסק מול ההכרה שהוא או-טו-טו זקן פתאטי, ושהגיע הזמן להתבגר. זה גם השלב, בכל פרק, שבו הוא נזכר שבתו הרוקיסטית העגומה היא הדבר הכי טוב שהוא עשה בחיים.
המוזר הוא, שהשבלוניות הזאת היא דבר לא רע, ממש לא רע. כי המשמעות היא שאפשר לתייק את "קליפורניקיישן" בראש כסדרה שתמיד כדאי ליפול עליה. לא מוכרחים להתחייב, לא מוכנים להישבע לה אמונים. כמו שהאנק היה רוצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
