פערים מאויירים: אורי פינק ושי צ'רקה הפכים
אורי פינק ושי צ'רקה הם ציירי קומיקס מפורסמים שהחליטו להביע בספריהם החדשים את עמדותיהם הפוליטיות. אבל כאן נגמר הדמיון: פינק שמאלני ואתאיסט, צ'רקה ימני, דתי ומתנחל. בראיון משותף הם מצליחים להסכים רק על דבר אחד - הקומיקס טרם זכה למעמד ראוי בארץ וגם חושפים קריקטורות על המבצע בעזה שהכינו במיוחד למעריב
אורי פינק ושי צ'רקה צילום: אריק סולטן
"אבל הרובה הפוך", מעיר צ'רקה. פינק, שביקש להעביר מסר על השימוש שעושה החמאס באזרחים ובילדים פלסטינים כמגן אנושי במלחמתו נגד ישראל, נבוך. "לא שמתי לב", הוא ממלמל. "הרובה באמת הפוך".
זו תהיה הפעם היחידה בה השניים מסכימים שקנה הרובה היה אמור להיות מכוון קדימה. פינק, 44, נשוי ואב לשתי בנות - הוא שמאלן. צ'רקה, 41, נשוי ואב לארבעה ילדים - הוא ימני. פינק אתאיסט, צ'רקה חובש כיפה. פינק עדיין מתלבט אם לתמוך בקדימה, במרצ או בעבודה. צ'רקה כבר יודע - הוא ישלשל בבחירות את הפתק של הבית היהודי. בהתאם לעמדותיהם, פינק מתגורר ברמת השרון ואילו צ'רקה - בהתנחלות צופים שבשומרון.
כל אחד מהם הוציא לאחרונה ספר קומיקס, המתאר חוויות המושפעות בעיקר מאירועים פוליטיים שאירעו במדינת ישראל. בספרו של צ'רקה, "מעבר לקו", שזורים אלמנטים אוטוביוגרפיים, והוא מתאר באופן סאטירי - מנקודת מבט של איש ימין - את קורותיהם של צ'ארטר, קריקטוריסט המתגורר ביישוב בשומרון, ומשפחתו.
ספרו האוטוביוגרפי של פינק, "הארץ שלנו" ראה אור גם בצרפת, ובו מתוארים מנקודת מבט שמאלנית האירועים הפוליטיים שפקדו את המדינה במהלך 40 השנים האחרונות. לרגל צאת הספרים, שיושקו מחר במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון השניים נפגשים לשיחה על הפערים הפוליטיים, הדתיים וגם האמנותיים.
טרגדיה מול אוטופיה
צ'ארטר, גיבור ספרו של צ'רקה, קיבל צו מילואים ונשלח לאבטח את התנחלות "מעלה נפצוצים". בשיחה המתנהלת על גבי הספר עם חברו למשימה, מילואימניק יאפי, מסנן האחרון: "המתנחלים האלה, לקחו לנו שלושה שבועות בשביל לשמור עליהם. יש לך מושג איך מגיעים לשם? ", וצ'ארטר משיב: "כן, בטח, אני גר שם". מיותר לציין שצ'רקה חווה זאת על בשרו.
ההתנחלויות מככבות גם בספרו של פינק. הוא מתאר את רמת השרון השוממה, במהלך מרס 2002, שנודע בכינוי "מרס השחור", עקב מספר האבדות הגבוה שספגה ישראל כתוצאה מפיגועי טרור. בספר משפחת פינק הרעבה יוצאת למסעדה ומגלה כי הרחובות שוממים ובתי העסק סגורים.
הקריקטורה של אורי פינק צילום: מתוך האוסף
לבסוף היא מתיישבת לאכול במסעדת שווארמה ברחוב סוקולוב בעיר, ובו בזמן מתרחש פיגוע בשווארמה ברחוב סוקולוב בהרצליה. משפחת פינק מבועתת. בשובה הביתה היא מבחינה במפגינים בצומת. "מעניין מאיזה צד הם", מהרהר פינק במכוניתו. "אלה שדורשים שניכנס בפלסטינים, או אלה שדורשים פירוק מיידי של התנחלויות ונסיגה חד-צדדית? אני לא יודע את מי אני מעדיף עכשיו".
זו הייתה, ככל הנראה, התלבטות רגעית, בצל הפיגוע שחווה פינק אותו ערב, כי היום, כמו תמיד, ברור לו לחלוטין לאיזה צד הוא שייך - לזה שתמך בהתנתקות. כצפוי, עבור צ'רקה ההתנתקות הייתה אירוע טראומטי.
"ציירתי קריקטורה של אריק שרון כבולדוזר שמוביל אנשים, ואז הבולדוזר הזה מסתובב ודורס אותם. הוא הוביל את המתיישבים ואז פינה אותם", מסביר צ'רקה. "ההתנתקות חיזקה אצלי את השבטיות. ראיתי איך הישראליות מתייחסת לבני השבט שלי, וזה יצר אצלי המון נאמנות שבטית שאני לא מת עליה. המצב המועדף הוא נאמנות כללית, כי אני קודם כל ישראלי-יהודי. בהתנתקות אף אחד לא שם לב לקורבן האמיתי. התקשורת לא הצביעה על המתנחלים כקורבן. הראו רק את המתנחלים המפונים צועקים על החיילים 'נאצים'". פינק קובל: "אתה לא יכול לנתק את זה מכל הסיפור. יש סיפור שלם של מה שקרה עד אז".
ובכל זאת, למרות ההתנתקות, צה"ל שוב נאלץ להיכנס לעזה.
פינק: "כרגע אין ממש עם מי לדבר. הפלסטינים במין קריזה כזו. הייתה להם תקופה טובה, ועבר להם".
צ'רקה: "פנטזתם שהם היו בתקופה טובה. יכולה להיות לך אמפתיה לאנשים שנשלפו מהחיים שלהם?".
פינק: "זו טרגדיה, אבל רק אילו היו מתפנים בצורה מסודרת...".
צ'רקה: "אהה...הם לא התנהגו יפה. תבדוק את הקריקטורה הישראלית - לעולם לא תראה אמפתיה לאנשים שנזרקו מהבית בגוש קטיף".
פינק: "העיפו אותם לא ביעילות המינהלית הכי טובה, אבל המדינה שפינתה אותם פינקה אותם שנים רבות".
צ'רקה: "הם נזרקו מהבית, לא פיצו אותם, ואין להם לא בית ולא עבודה".
פינק: "זה כל כך קטן ביחס לכל הנזק שהם עשו".
צ'רקה: "למה אתה עושה את ההפרדה בין תל אביב
לגוש קטיף? המון אנשים בעזה מתגעגעים לגוש קטיף. נתנו להם המון מקומות עבודה".
פינק: "צריך לחלק את הארץ - חצי להם וחצי לנו. לשנינו זכויות על הארץ הזו. בוא נחלק אותה".
צ'רקה: "זכויות יש רק לנו על הארץ. להם יש זכות לחיות טוב. מה שמעניין אותם זה רק להשמיד אותנו".
הנושאים האלה מככבים בקריקטורות שלהם. צ'רקה מתייחס למבצע עופרת יצוקה כתוצאה אומללה של ההתנתקות. בציוריו, קני המנורה שנותרו מהריסות בית הכנסת בגוש קטיף משמשים כקני שיגור לקסאמים. פינק, לעומת זאת, מצייר אוטופיה. הכותרת לקריקטורה שלו היא "נפגעי חרטה", ובה מופיעים שני חמאסניקים שמהרהרים בינם לבין עצמם: "אולי לירות קסאמים זה לא היה רעיון כל כך מוצלח".
חולמים על גיבור על
שניהם גדלו בדור בו בזוקה ג'ו היה גיבור הקומיקס הישראלי, שהבטיח לכל לועס: "כשתגדל תגיע לירח". צ'רקה ופינק חולמים להגיע אפילו רחוק יותר - להמציא את גיבור-העל הישראלי בתחום הקומיקס, אם אפשר, אז כזה שישתווה במעמדו למיקי מאוס או לפופאי.
"אבל זה רעיון מטומטם, כי איזה ישראלי ילבש מכנסי טייץ וייצא להילחם בפשע", משרטט פינק קווים לדמותו של גיבור קומיקס. ואכן, בישראל לא צריך להיות סופרמן כדי להצליח. לפי שעה הברווז - גיבור הקומיקס הישראלי של דודו גבע ז"ל - נמצא בראש הדירוג של גיבורי הקומיקס הישראלי, על אף שמעולם לא לבש טייץ.
הרקורד שלהם עשיר. פינק, שהוציא עד כה כ-40 ספרים התפרסם כבר בגיל 15 לאחר שצייר באופן קבע לחוברת "sabra man" שהוציא מו"ל אמריקאי. מדורו "זבנג", במעריב לנוער זכה להצלחה והוליד גם סדרת ספרים הנושאת אותו שם. בנוסף, למרות היותו אתאיסט, צייר קומיקס לעיתון הילדים הדתי "אותיות".
הקריקטורה של שי צ'רקה צילום: מתוך האוסף
גם לצ'רקה קריירה ארוכה ומשגשגת. הוא הוציא לאור תשעה ספרים, משתתף כקריקטוריסט בתוכנית אקטואליה לילדים בערוץ 1, היה מיוצרי ה"חרצופים", יצר את "שקע ותקע", מהפרסומת של חברת החשמל, ובציבור הדתי זוכה הדמות שלו "בבא", להצלחה רבה.
"רוב הקהל שלי זה דתיים", הוא אומר, "אבל ככל שהשנים עוברות יש לי גם קהל חילוני". פינק, לעומתו, בכלל סבור כי "בארץ הקומיקס תמיד היה מזוהה כחלק מתרבות צפונית אשכנזית".
למרות הצלחתם, השניים סבורים שהקומיקס בארץ עדיין לא קיבל את המעמד הראוי לו. את ספרו החדש מצא צ'רקה על מדף הילדים בחנות הספרים. פינק איתר את שלו על מדף הספרות לנוער. הגבולות שלהם ברורים לא רק בתחום הפוליטי. שניהם ויתרו לא אחת על הרבה מאוד כסף, בשל סיבות אמנותיות. צ'רקה, למשל, סירב ליצור את דמות האלוהים ב"החרצופים", ואף דחה הצעה כספית גבוהה ממפיקי סדרה שלא עלתה לבסוף על המסך, שביקשו ממנו לעצב בובות של מלצריות "שהחזה שלהן זה הראש, ולמעשה אין להן ראש בכלל".
גם פינק מתקשה להתמודד עם הדרישות המסחריות כשהוא יוצר דמויות לפרסומות. הוא מעדיף להסתגר בסטודיו שלו ולעבוד על הפרויקט הבא. הוא נוהג להעלות על הכתב רעיונות, בעוד צ'רקה מצייר מיד דמויות שהוא רואה ברחוב. צ'רקה מעדיף להתמקד בטקסט ואילו פינק - באיורים.
איזו תכונה הכרחית לאמן קומיקס?
צ'רקה: "הבערה לספר באופן ויזואלי את מה שמתרחש אצלך בדמיון".
פינק: "אתה צריך להיות קוטר".
נא להמתין לטעינת התגובות
