במיטה עם פרינס
המחיר: הקשבה לנאומיו של הגאון האקסצנטרי בדבר חשיבותם של עדי יהוה המסקנה: הנסיך נשאר חרמן
באותו בוקר קיבלתי אי-מייל שהזמין אותי להקשיב למוזיקה החדשה של פרינס באחוזתו בבברלי פארק. ההזמנה לא הייתה לגמרי מפתיעה. ב-18 החודשים האחרונים עסק פרינס בהתייעצויות עם בכירים בתעשייה ובאנשי תקשורת, במסגרת ניסיונו לזכות בשליטה מלאה על היצירה המוזיקלית שלו.
המנטרה החדשה שלו: "חייבים להחליף את שומרי הסף".
מאז עזב את המערב התיכון לטובת החוף המערבי, היה פרינס האמן המרכזי בפסטיבל קוצ'לה ואלי למוזיקה ואמנות, והופיע במחצית של משחק הסופרבול. כל הכרטיסים ל-21 הערבים שבהם הופיע באו-2 ארנה בלונדון נמכרו מראש, והוא גם הספיק להוציא אלבום, ספר צילומים ובושם חדש.
באחרונה עורר את תיאבונם של המעריצים בהצצות לשירים מתוך שלושה אלבומים שיצאו בקרוב.
גל הפעילויות הזה מאופיין במה שניתן לכנות "ספונטניות שיטתית". נדמה שהאישיות של פרינס נשלטת על ידי שני דחפים מנוגדים: הרעב ליצור והשאיפה לשלוט. אחרים אולי לא יידעו לצפות את המהלך הבא שלו, אבל מבחינתו הכול חלק ממשחק שחמט מתוחכם.
לפני יותר מעשור החל פרינס לערוך ניסויים בשיטות חדשות להפצת מוזיקה. כעת הוא עומד לשחרר לא אלבום אחד אלא שלושה, ללא השתייכות ללייבל גדול. השיחות עם העיתונאים הן חלק מהשיווק העצמי. בבית שלו, שניחן בשפע המזכיר ספא יוקרתי, הוא ממהר להתחיל בעבודה. "בואי נלך למכונית שלי", אומר פרינס. "נאזין שם לאלבום הראשון".
הוא מוביל אותי למכונית הספורט השחורה שלו. אני חוגרת חגורה, אבל לא נסענו לשום מקום. במקום זאת, הוא נעשה רציני מאוד. פרינס, שהפך לעד יהוה ב-2001, מביט על הכול מבעד לעדשת הדת שלו. אין נושא - מיניות, זכויות אדם, פופ התאגידים - שבו הדת לא משחקת תפקיד.
ההצהרות של פרינס עלולות להישמע קיצוניות למאזין חילוני. יש מי שהאשימו אותו בהסתרת עמדותיו כדי שלא לגרום לניכור מצד מעריצים שאינם מאמינים (ובמיוחד הומוסקסואלים). אך נדמה שהשאיפה שלו להיות סובלני היא כנה.
האמונה של פרינס ממלאת את הכמיהה שביטאו שיריו זמן רב לפני שהפך לדתי: חיפוש אחר תאוריה שתסביר את הצער והאלימות שמשתלבים בשמחת החיים. שיריו, כבר ב"קונטרוברסי" ב-1981, התמקדו בחיפוש אחר אלוהים. בדת החדשה שלו הוא מצא קוד. מה שמוביל אותנו ל"MPLSound", אלבום שפרינס הקליט כמעט לבד ב-2008.
"אנשים שואלים אותי 'למה אתה לא נשמע כמו פעם?'", הוא אומר. "אבל למוזיקה הזו לא הייתה אנרגיה גלית. היא מתאימה למסיבה, אבל זה לא מה שאני עושה כאן".
השירים האלה באמת נשמעים חדשים: מבוססי אלקטרוניקה, עתידניים, משפיעים בעדינות על המוח. הם גם מזכירים את פרינס המוקדם, כולל את "כשהיונים בוכות" ואת "האלבום השחור". אחדים , כמו השיר על "עדת מתפללים בקצב הפאנקי", בהחלט מתאימים
המפתח ליקום השמיעתי הזה הוא פלטפורמת המחשב פרו טולס. פרינס נמנע שנים משימוש במערכת הזו. הוא מתנגד מאוד להגברת הקול באמצעים מלאכותיים שמבצעים אמנים בינוניים, שלדעתו דרדרו את פופ המיינסטרים והפכו אותו ל"דיאטה עלובה" של זבל מתקתק. אולם בסוף הוא הסכים להשתמש במערכת. תוך שהוא משתמש בציוד אנלוגי ובטכנולוגיה דיגיטלית, התקרב פרינס למוזיקה משנת הגוף שהוא שואף ליצור.
"אני מתעניין בדרך שבה המוזיקה פועלת, בהשפעה שלה על הגוף", הוא מסביר. "אני מנסה להבין מדוע אנו מגיבים בדרך שונה למקצבים".
שותפו לשעבר, המפיק טרי לואיס, סייע לו להבין שהוא יכול להפיק תועלת מפרו טולס. "טרי ניסה לשכנע אותי. הוא אמר'אל תתייחס לזה כאל מכונה דיגיטלית'", אומר פרינס."' אל תשחק לפי הכללים שלה'. אז פשוט התחלתי לשחק בה".
ובעוד המוזיקה במכונית הספורט שלו מתנגנת, פרינס מסביר קצת על המילים. "השירים שאנו שרים מרימים אותנו לשמים", הוא אומר כשברקע מתנגן שיר התומך ב"דרכים שמרניות". "השיר הזה הוא על טריקים בבליים". ואז, כיאה, המוזיקה מסתיימת ואנחנו עוברים לחדר השינה של פרינס.
אף אחד בעולם הפופ לא כתב בצורה חזקה יותר מפרינס על עוצמת השינוי בסקס. סיפוריו, לעתים סוטים, לרוב הומוריסטיים, פתחו עולמות של עונג ואפשרויות בפני מאזיניו. אבל לאחר שגילה את יהוה, המעריצים חששו שהוא יוקיע את הנושא הפורה ביותר שלו.
"למדתי באחרונה על שלמה ועל דוד", אומר פרינס. "בימי התנ"ך, הסקס תמיד היה יפה. אתה מבין את זה, ואז מנסה למצוא אישה שיכולה לחוות זאת איתך".
שירים בכל שלושת הפרויקטים החדשים של פרינס חוגגים את תענוגות הבשרים, אבל האלבום שהוא השמיע לי בחדר השינה שלו, המכוסה שטיחים לבנים, חוקר את הנושא מהתחלה עד הסוף. האלבום נקרא "אליקסיר" ומביא את הופעת הבכורה של בריה ולנטה, בת חסותו האחרונה של פרינס. ולנטה גדלה במיניאפוליס, אבל הרדאר של פרינס קלט אותה בלוס אנג'לס.
"היא יודעת כיצד להשתמש בנשימתה כמו שאני עושה בפלסטו שלי, לגרום לו לרחף מעל השיר", הוא אומר. ולנטה משתפת פעולה עם פרינס ועם הקלידן מוריס הייז, בהחייאתו של קול הסערה השקט.
"זה אולי הקטע האהוב עליי ביותר", הוא אומר ומשמיע בלדה לוהטת. "זוכרת את תקליטי בארי ווייט הישנים? הרבה נשים ייכנסו להיריון כשהן יקשיבו לזה! אני חייב להתקשר אליה".
הוא יצא, נשארתי לבד וחשבתי על שיריה של ולנטה, על המראה בצורת לב התלויה מעל מיטתו העגולה של פרינס ועל התנ"ך המונח על השידה. לא היה לי ברור אם ולנטה היא שותפה של פרינס רק בתחום האמנותי. לנשים יפות תמיד הייתה חשיבות בחייו, גם כשותפות מוזיקליות וגם כבנות זוג. הוא התחתן פעמיים, ומאשתו השנייה מנואלה טסטוליני נפרד ב-2006. פעמים רבות דיבר על יפהפיות מפורסמות כידידות קרובות, אך מעולם לא הזכיר כיבוש מיני.
נראה שפרינס זקוק למוזה. הפרויקט של ולנטה אפשר לו ליצור מוזיקה חושנית יותר מכל מה שהפיק בתקופה האחרונה. הוא אפילו צילם בעצמו את התמונות בסגנון אופנת צמרת, המקשטות את החוברת המצורפת לדיסק.
לעת עתה, ולנטה היא הצינור להעברת האנרגיה הנקבית של פרינס. המוזיקה שלה נשמעת עכשווית, אבל מתחברת לבני חסות מוקדמים יותר שלו, כמו פאמילי וטא ג'ה סבל. "אני חולק כבוד רב לאמנות יצירת האלבומים", הוא אומר מאוחר יותר. "אבל רומסים אותה לטובת המסחור".
ואז פרינס מוביל אותי החוצה מחדר השינה. "בואי נלך ללימוזינה להאזין לאחרון", הוא אומר.
כשהוא מורה לנהג לקחת אותנו לסיבוב, מסביר פרינס ש"Lotus Flow3r" צמח בעת החזרות לאלבומו מ-2006, "3121".
הוא בחר את המיטב לאלבום הזה מתוך היצירה המאסיבית שלו ודחה את סיומו עד שהיה משוכנע שכל האלמנטים מתחברים. מעריציו של פרינס ודאי יראו ב"Lotus Flow3r" תוצר מרכזי של הגל היצירתי האחרון שלו.
זה אלבום עם תזמורת מלאה, המתאפיין בצליל שנע בין קוקטיל ג'אז לרוק כבד. "מה שמאחד את השירים האלה זו הגיטרה", הוא אומר. הוא התאהב שוב בכלי הנגינה הזה בסיבוב ההופעות ב-2006. פרינס מציין את הסולו ב"לאב לייק ג'אז" שנוצר בהשראת הסמבה. "כאשר אנחנו מנגנים את השיר הזה בהופעה זה יכול להימשך לנצח", הוא אומר.
להגדיר את "Lotus Flow3r" כאלבום רוק יהיה צעד שיווקי ערמומי, בהתחשב בהתמקדות הרדיו האורבני במקצבי היפ-הופ. המוזיקה הזאת נשמעת אורגנית יותר, והיא נועדה לנגינה בהופעה. פרינס בוחן נגנים ללהקה חדשה, כאלה שיוכלו לתפוס את השינויים הלא קלים בשיריו החדשים. הוא מקבל החלטות, הוא אומר, על ידי "האזנה ליקום. אם אומרים לי שם אחד שלוש פעמים, אני יודע שאני צריך לבדוק אותו".
הלהקה שירכיב תצטרך להיות מסוגלת לקפוץ מהפאנק בשיר ששמו בפשטות "$" - על אודות "הילדה הכי פופולרית בכל העולם"-לג'אז הנשמה של "77 בברלי פלייס", ולר?עם ההבי מטאל של שיר הנושא, שיר המזכיר גם את קרלוס סנטנה וגם את ג'ימי הנדריקס. כשהוא נשאל על השפעת הנדריקס, אלוהי הרוק, פרינס נרתע. "אני אוהב לנגן בגיטרה כמו זמרים שאני אוהב", הוא אומר בלקוניות.
ככל שהלילה מתקרב לקצו, השיחה הופכת זורמת וחופשית יותר, ונוגעת בנושאים שנעו מאדי סדג'וויק (הוא ראה את הסרט שלה, "פקטורי גירל" ), לאני דיפרנקו (הוא אוהב אותה) ולגיטרה האהובה עליו (הסטרטוקסטר הכחולה?לבנה שאיתה ניגן בגמר הסופרבול, ששמה "סוני", על שם מורה רוחני מתחילת דרכו).
וכשהלימוזינה חנתה בחניה של האחוזה, פרינס חיבק אותי, איחל לי לילה טוב, ונסעתי משם כשאני שואלת את עצמי "כל זה באמת קרה?".
הרבה מאוד רגעים נשמעים דמיוניים מדי כשמספרים עליהם. אבל אז הבנתי עד כמה התנהל הביקור בצורה מוקפדת. כל "סביבת האזנה" הייתה אידאלית: הדחיסות במכונית הספורט בשביל האינטנסיביות של "MPLSound", חדר השינה בשביל "אלי-קסיר", והנסיעה בלימוזינה בשביל "Flow3r Lotus". זה היה כמו חלום - חלום שפרינס עיצב במיוחד למעני. וזה בעצם מה שהוא עושה למען מעריציו כבר 30 שנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
