מתים לחיות בסרט "התנגדות"
אד זוויק, במאי שמעולם לא נרתע מטיפול הוליוודי בנושאים טעונים, רוקח סרט אקשן מהנה מהסיפור הפרטיזני
התנגדות צילום: מתוך הסרט
אד זוויק, במאי הסרט (ויהודי כשר), הוא לא רק אחד הבמאים המוכשרים בהוליווד, הוא גם אחד האמיצים שבהם. על אף שהוא פועל מלב התעשייה, הוא מעולם לא נרתע מתפוחי אדמה לוהטים, כלומר, להתוות לסרטיו קווים אידאולוגיים לא מקובלים ולטעון אותם במסרים חברתיים.
אך בעוד שהוא נוקט בקו אידאולוגי לא הוליוודי בעליל, את משנתו הקולנועית הוא שואב מהוליווד הקלאסית. אין שני לו ביכולתו ליטול חומרים טעונים פוליטית ולארוז אותם בעטיפה נוצצת של אקשן ורומנטיקה. הוא אקטיביסט של קולנוע-אך גם רומנטיקן של קולנוע. לדידו, כך יוצרים קולנוע אפקטיבי: קח מסר, עטוף אותו במעשייה רומנטית, נפח אותו לממדים אפיים ושלח לבתי הקולנוע. כך משווקים תובנות קשות לעיכול בעידן המודרני.
"התנגדות", המגולל את סיפורם של האחים למשפחת ביילסקי ומושבת הפרטיזנים שהקימו ביערות בלארוס, הוא סרט זוויקי קלאסי: יש בו מלחמה (זוויק מטפל בהתמדה בכל מלחמות העידן המודרני); יש בו אקשן; יש בו מסר-לא כל היהודים הובלו כצאן לטבח בזמן השואה; ויש בו אפילו רומנטיקה.
הדעת נותנת שהקולנוע היה אמור להתמסר ביתר קלות לסיפורים כמו זה של האחים ביילסקי. הסיפורים על היהודי בעל העוז, זה הנלחם על נפשו, נדמים הולמים את הרוח ההוליוודית המקובלת. אך במקום זאת שגשג דווקא הנרטיב הקורבני המקובל, זה המכונה במקומותינו בשם הקוד "כצאן לטבח". ואם כבר מובאים סיפורי גבורה, אלה סיפורים אישיים, אנושיים, נטולי "אקשן" ("אדם בן כלב" ו"אביב 41" הן שתי דוגמאות מהעת האחרונה).
דרמת אקשן מצוינת
והנה מרים זוויק את הכפפה. הרי אין מתאים ממנו לתפקיד: מצד אחד יהודי, מצד שני חובב אקשן. מומלץ למהר ולהחתים אותו על הרימייק ההוליוודי ל"בופור". ומי הולם יותר מדניאל קרייג לגלם את מנהיג המרד? האם יש יותר "ג'יימס בונד באזור המסוכן" מהמשימה הניצבת בפניו הפעם? יותר "007 בשירות הקדוש ברוך הוא" ממנו?
כמו שכנם ליער של הביילסקים, קצין הצבא האדום, רבים טועים לחשוב ש"יהודים לא נלחמים", וזוויק כאן כדי להעמיד אותם על טעותם. זוהי התוספת שלו לזיכרון השואה הקולנועי: נוסף ליהודי המחנות, היו גם יהודים שהרימו נשק.
התוצאה היא סרט סוחף במידה שעשויה לעורר בצופים רבים אי נוחות. זוויק הוא במאי מקצועי לעילא, ו"התנגדות"
היא דרמת מלחמה עשויה היטב, מהנה אפילו-ומכאן אי הנוחות. בתחילת "התנגדות" אנו עדים לסצנה שיכולה הייתה במידה רבה להימצא אצל טרנטינו - סצנת נקמה קאמרית, טהורה, אלימה. האם אין בחיבור בין השואה לתרבות פופולרית סכנת הזניה של זיכרונה?
כך או כך, זוויק מציג, ובאופן מרתק, זווית אחרת על השואה, שראוי שתוצג. הוא אף נמנע מאידאליזציה של גיבוריו, מניח להם להזדהם באלימות ובגסות לב, וזורע במחנה שלהם איבה, אנוכיות וכעס. על אף שזו אינה מהטובות שביצירותיו, "התנגדות" עומד בהצלחה בשתי מטרותיו: כדרמת אקשן מצוינת, וכנר זיכרון הכרחי במוזיאון ההנצחה הקולנועי. ואם זהו נר זיכרון, שאנו היהודים אף יכולים להתגאות בו, אין בכך כל רע.
נא להמתין לטעינת התגובות
