"הילד" קורע את המסכות
רועי אסף לקח מחזה צרפתי על ילד שאיבד את התמימות ונטע אותו בהקשרים מקומיים. "הילד" עלתה בתיאטרונטו וזיכתה אותו בפרס התיאטרון הישראלי כשחקן המבטיח של השנה. בקרוב ישחק בהצגה על עזה ובסרט של קרן ידעיה. "אני לא מאמין בטייפ קאסט", הוא אומר
רועי אסף, שקטף את פרס השחקן המבטיח לשנת 2008, מגלם מפקד בעמדת ע' 17. אסף (30) מריץ בשנתיים האחרונות את הצגת היחיד "הילד", המבוססת על מחזה צרפתי, שאומצה על ידי תיאטרון הקאמרי. "כשעיבדתי את המחזה", אומר אסף, "חשבתי להפוך אותו לילד במחנה פליטים. כמעט הלכתי על זה, אבל פחדתי שזה יהיה מתנשא. בהמשך דווקא העלו גרסא ערבית בפסטיבל מסרחיד".
העיבוד שעשה אסף למחזה, בעזרתו של יענק'לה יעקובסון, שתל את הילד בעיירה שכוחת אל בדרום הארץ, והלחים לתוך המחזה הצרפתי זיכרונות ילדות של אסף עצמו. הכומר הופך לרב העיירה, החבר הטוב מרסל נעשה לקובי וסצנה של שחיטת כבשה, לה היה אסף עד כילד, נכנסת למחזה. "אילו יצחק קדמן היה מבקר בילדות הזו, הייתה לו הרבה ביקורת", הוא אומר.
למה בחרת לעסוק בתקופת הילדות?
"התאהבתי במחזה, כי הרגשתי שהוא מדבר מתוכי, יש בו ילד שזועק איזו זעקה שלא העזתי שנים לזעוק, והרגשתי שאני חייב שמישהו ישמע את המילים האלה. זה מחזה לא קל, שמורכב מתמונות של התבגרות במהלכן נתקל הילד קטן בצד אחר של החיים שחושף אותו לעולם המבוגרים המפוכח. יש משהו נורא אכזרי בישירות
אסף ביקש לקרב את המחזה לקהל הישראלי ועבד עם מקורות השראה מקומיים. "לסבתא שלי הייתה בעתלית חצר ענקית מלאה בהפתעות. לפעמים הייתה קשורה שם עז, פתאום הופיע חמור, פעם אחרת צצו חתולים או נדנדות עם חבלים. כשהתחלתי לעבוד על ההצגה, חזרתי לתקופה שבה הייתי ילד".
מדוע החלטת למקם את המחזה דווקא בדרום?
"עסקתי רבות בשאלה הזו. רציתי מקום פריפריאלי, כי אני מכיר את ההוויה הפריפריאלית מהילדות שלי. אני גדלתי בראשון-לציון, שהיא דווקא מקום של אמצע, אבל פריפריאליות היא לאו דווקא גיאוגרפית. זה יכול להיות בכל מקום, שהרי שם המקום לא מוזכר בהצגה".
אבל אתה מתעקש על השוליים.
"כן, כדי להראות את היתרונות של זה וכמובן גם את החסרונות של מקום שסובל מהזנחה, מתקיעות מסוימת, מאדישות. המקומות המוזנחים האלה קיימים לא רק בישראל".
מה היה קורה אילו הילד הזה היה גדל ברמת אביב ג'?
"הילד שגדל בדרום היה בטח עובר לתל אביב כנער. כל היופי שלו הוא שלמרות החיים המאוד קשים שהוא חווה כתוצאה מהמקום בו הוא נולד, הוא נהנה מהשלכות תרבותיות חיוביות, למשל המוזיקה.
"המוזיקה משמשת בהצגה כתפאורה. פניתי למוזיקאי בשם איציק שושן, שנולד בבית שאן, הצליח להיחלץ ממקום מאוד קשה ומלחין מוזיקה לסרטים ולהצגות. הוא כתב מוזיקה מרוקאית מקורית למחזה עם עוּד, שמיד מחברת למקום. כשמאזינים למוזיקה היפהפייה של שושן, לא בהכרח מבינים, אבל חווים אותה עמוקות באופן רגשי".
המחזה, לדברי אסף, לא שופט את תושבי המקום או את הממסד. "מדובר בסיפור מאד אנושי, לכאורה קטן, אבל עם עומק שמראה על התמונה החברתית הגדולה. הילד לא מאשים את תושבי המקום, אבל עוזר לחשוף מצב תרבותי-עדתי". הזיקה שלו למצבים האלה, לדבריו, נובעת מקירבה גדולה לשוליים. "גדלתי ברחוב", הוא אומר ומכריז שהיה "מעדיף לגדול במקום כזה ולא בראשון".
אסף החל ללמוד משחק בגיל 16 בסדנא בצוותא אצל הבמאית דבורה מילר. "נשאבתי לתיאטרון, והשקעתי בו את כל האנרגיות". בצבא שירת בתיאטרון צה"ל ועם השחרור התייצב אצל ניסן נתיב. "הוא היה מורה רוחני אמיתי, עם ערכים שקשה למצוא היום. אתה נושם אצלו תרבות. הוא פתח לי את הראש ואת הלב.
"הילד" המקורי מציג על ספסל, ואילו אסף, בהשראת חצר הסבתא בעתלית, הפך את הספסל לחבל. הקונספט הבימויי החדש גבה ממנו לימודי לוליינות של שמונה חודשים בקרקס. "קצת לפני הבכורה נפלתי בחזרה ונפתחו לי כל הפנים. הופעתי בבכורה עם פצעים, אבל חשבו שזה איפור, שאפילו הוסיף למהימנות של הדמות".
"המחזה לא מספק אתר התרחשות ברור, והחבל הפך להיות עבורי כל כך הרבה דברים – תפאורה, אביזר שאני מאניש ובעיקר דימוי מרכזי של המחזה, שמדבר על מוות מוסרי, על מות הבתולים".
איך זה לשחק ילד?
"אני לא משחק ילד ולא מתחפש לילד. עיצבתי את 'הילד' כשובב, כערמומי אבל גם מאד תמים,
מישהו שאתה מסתכל לו בעיניים, ויודע שהוא רואה דברים שאנחנו לא רואים. הכי חשוב זה שבאמצעות הדמות הזו אפשר להעביר את הטראומות הנוראיות שקורות לילדים בלי שאנחנו בכלל שמים לב. ומצד שני, כל כך לא פשוט למנוע אותן, כי החיים הם אכזריים במהותם".
באילו תגובות נתקלת עד כה?
"הופעתי עם ההצגה בצפון, בדרום, בקיבוצים, בכל חור. ההצגה הזו עובדת, כי זה ילד שקיים בכל אחד מאיתנו ולא באמת משנה מאיפה אתה. זה החוזק של אמנות בכלל ושל תיאטרון בפרט: אם השחקן מביא את האני האמיתי שלו, הוא מצליח לחצות גבולות של זמן, עדה, מקום".
אסף מבקש להדגיש שהוא לא פוליטי באופן במיוחד ("אני לא אוהב פוליטיקה") אבל תוך כדי שיחה מתברר שלכל ההפקות בהן הוא מעורב בימים אלה יש גוון פוליטי כלשהו. לבד מע' 17 שמציג ביקורת נוקבת על החברה הישראלית, יככב אסף בסרט חדש של קרן ידעיה "כלת הים", לצידם של מוני מושונוב, דאנה איבגי ורונית אלקבץ.
"כלת הים" קו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית בשלבי עריכה סופיים, עוסק בסיפור אהבה בין נערה יהודייה לצעיר ערבי. אסף מגלם בסרט את בנו של בעל מוסך יהודי ביפו, שאחותו (דאנה איבגי) מתאהבת באחד מפועליו. "אני לא מאמין במושג טייפ קאסט, אומר אסף, "אני קצת אולד-פאשן, מאמין בעבודה, בשחקני אופי, בדמות. נורא שמחתי שקרן לקחה אותי לסרט, למרות שנאלצתי לעלות במשקל ולהסתובב כמה חודשים עם כרס. זה סרט ראשון שלי, ואני לא משחק בו חתיך".
"כל אחת מהיצירות האלה, 'ע' 17', 'הילד' ו'כלת הים'", מסכם אסף, "מתעקשת להראות לצופים צדדים שפחות נעים לראות, מבקשת לחשוף צביעות – חברתית, תרבותית, משפחתית או דתית. אבל בלי שום קשר למימדים הפוליטיים, אני מתעקש על חיבור רגשי בכל דבר שאני עושה".
הילד, בימוי ומשחק: רועי אסף, 23 בפברואר, 21:00 הקאמרי, אולם 4, שדרות שאול המלך, תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם