יוסף סידר: הדלתות נפתחות בפניך
פחות מיממה לפני טקס האוסקר, והפעם עם במאי הסרט "בופור". לפני שנה בדיוק היה יוסף סידר בשיא התקשורתי של הקריירה שלו. "רק היום אני מבין כמה זה מהותי"
יוסף סידר צילום: איי. פי
"אני חושב שאלו יצירות מאוד שונות, למרות שהן מייצרות אצל הצופה איזו מועקה", מסביר יוסף סידר, שהיה מועמד עם סרטו "בופור" בשנה שעברה, "בכל מקרה, כשק מגיעים לאוסקר כדאי לתת למועקה הזו לנוח. אחרי הכל, צריך לדעת גם ליהנות".
סידר, שהביא את "בופור" עד למסדרונות האקדמיה בהוליווד, לא ממעיט ולו לרגע בגדולתו של הרגע ההוא. "עכשיו, כשאני מסתכל על הדרך שבה מתייחסים לנושא הזה, אני מבין עד כמה זה מהותי", הוא אומר, "אני לא הייתי באותו מצב של ארי. על פי דעת המומחים הוא הולך לזכות בפרס ואצלנו
זה לא היה ככה".
כאשר סידר נשאל אם המועמדות ההיא פתחה עבורו דלתות מעבר לים, הוא מתלבט. "אחרי הטקס התחילו לזרום הרבה מאוד הצעות", הוא מספר, "אבל זה לא משנה את העובדה שאתה צריך לבחור אם לספר את הסיפורים האלו שמגיעים אליך ולהצדיק את כל הדלתות האלו שנפתחות בפניך - וזה לא תמיד קל. הרבה אנשים נוטים לראות את האוסקר כאיזה טקס מעט טיפשי, אבל בסופו של דבר הוא מהווה מעין מדד של הלך הרוח בעולם.
"כשמיליארד איש רואים טקס כזה, שבוחר להראות נקודות מסוימות בעולם, יש לזה המון השפעה. אני זוכר שכשהסתכלו בשנה שעברה על חמשת המועמדים אז דיברו על זה שהעולם קצת בדיכאון. זו תובנה שמעניין לבחון אותה כי זה נוגע באופן הכי רלוונטי לחיים שלנו וזה דבר אדיר. בוא נגיד שאני לא רואה את האלמנטים האלו באולימפיאדה או במונדיאל".
עד כמה היית מתוח כשישבת שם בתוך האולם?
"מראש ידעתי שהסיכויים שלי לזכות הם ממש קטנים, לכן הגעתי לשם רגוע ויכולתי ליהנות מכל הבלגן. גם אחרי זה, כשהאירוע הסתיים, נהנינו מאוד כי היתה ארוחת ערב מטורפת של דוגמניות ושחקנים שלא אכלו חודש והרשו לעצמם לפתוח כפתור ולהתחיל לזלול. היה בזה משהו מאוד מהנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
