הגנים לאמנות רצים בשושלת אבו-שקרה
צילום של עסאם אבו-שקרה, שנפטר ב-1990, מהווה בסיס לסדרת הציורים המרכזית בתערוכה של אחיינו, כרים אבו-שקרה. בציוריו של כרים מופיעה דמות גבר שרגליו משוכלות, וידיו על ברכיו. הוא מצויר בשפות ציוריות שונות, כאילו הצייר הצעיר בודק באמצעות הצילום אפשרויות סגנון או מייצר מעין קטלוג של שפות ציור
כרים אבו-שקרה, דיוקן עצמי צילום: מתוך הבלוג ''הצופה''
על שער קטלוג התערוכה מופיע צילום שחור-לבן שצלם בזמנו איתן הלל את עאסם אבו שקרה, צילום שהופיע בקטלוג התערוכה שהתקיימה במוזיאון תל אביב ב- 1994, ארבע שנים לאחר מותו - הוא יושב שם על קובייה ברגליים משוכלות, ידיו על הברכיים, עיניו עצומות, ראשו מגולח. קו צל עובר לאורך פניו. צילום נפלא ועצוב
של איש צעיר, זמן קצר לפני שהמחלה תכריע אותו.
הצילום הזה מהווה בסיס לסדרת הציורים המרכזית בתערוכה של כרים - בכולם מופיעה דמות גבר שרגליו משוכלות, וידיו על ברכיו. הוא מצויר בשפות ציוריות שונות, כאילו הצייר הצעיר בודק באמצעות הצילום אפשרויות סגנון, או מייצר לו מעין קטלוג של שפות ציור. חלק מהציורים קרובים לסגנון הציור של עסאם, חלקם ממש לא.
הציורים בעקבות הצילום הם נקודת המוצא של התערוכה, ממש כפי שציוריו של עסאם אבו שקרה, וכנראה גם דמותו, עומדים בבסיס הדחף היצירתי של כרים אבו שקרה הצעיר, אמנותית ופסיכולוגית. זוהי הסדרה שדרכה הוא מגדיר את זהותו, שייכותו ומקומו בעולם הציור.
כרים אבו-שקרה, נעליים צילום: מתוך הבלוג ''הצופה''
הסדרה המבוססת על הצילום של עאסם היא לא רק המהותית ביותר מבחינת תוכן, אלא גם המעניינת ביותר מבחינה ציורית. כרים אבו שקרה מצטייר כרגע שאמן שכולו רגש ואינטואיציה, נדרש סוג של צינון כדי להעביר את הציור שלו שלב נוסף קדימה - ומקור צילומי מצליח קצת לעשות את זה.
שם התערוכה בודאי לא מוסיף תיחכום ("מאוהב בצבע ובמכחול"), הסגנון הציורי עדיין לא מגובש, אבל הכישרון הציורי הטבעי ניכר. הציורים הם משנת 2000 ועד 2008, והתערוכה כולה מרגשת ומעניינת מכמה היבטים. כשחושבים על דודו, עסאם אבו שקרה, ובכלל – על גנים אמנותיים משפחתיים.
כרים אבו-שקרה, מאוהב בצבע ובמכחול, הגלריה העירונית בתמרה
נא להמתין לטעינת התגובות
