סאבלימינל ושבעת הגמדים
שמונה שנים אחרי שנוסדה, "משפחת תאקט" נותרה אלמונית, בשעה שאבי המשפחה, קובי שמעוני, רק עולה ופורח אמנים החתומים בלייבל, כולל הצל, ידידו הטוב של שמעוני, ממורמרים שניים מהם אפילו עזבו הוא מצדו טוען שבלי הכספים שהוא מרוויח לא הייתה להם בכלל קריירה ובמילותיו: "אני הזונה של משפחת תאקט, ואני גם נהנה מזה. למה לא? אני אוהב סקס"
כפי ששמתם לב, זה לא הלך. כנראה צלן של התקריות האלימות שבהן הגאגסטה - ראפר הזה היה מעורב העיב על המו"מ. או שזה סתם לא התאים להם. גם את הגבעטרון, אגב, ניסה הסאב לטענתו - לשכנע שיאפשרו לצל להשתלב בקאבר ההוא ל"בת 60". גם הם, כמו קופרמן, סירבו להצעה בנימוס.
"בוא נחשוב רגע למה הגבעטרון לא רצו לשיר עם הצל", הוא אומר. "באמת מעניין מאוד למה. אולי בגלל שלאלבום שלו קוראים 'לא שם זין'? לא, לא יכול להיות. תאמין לי, אח'שלי, שאני מנסה לדחוף את הצל לכל מקום אפשרי - אבל מה לעשות שאנשים שמזמינים הופעות מבקשים, קודם כול, לוודא שהוא לא יגיע? הנה, עכשיו סגרתי בר מצווה לבנאדם מאוד-מאוד מוכר, ומיד אחר כך התקשרה אליי האישה כדי לוודא שאין סיכוי בעולם שהצל יחשוב במקרה להגיע. הסברתי לה שכשהוא איתי הוא לא מקלל, אבל לא, אין עם מי לדבר".
אליאסי, מצד שני, מרגיש קצת מחוץ לעניינים בתקופה האחרונה. ודאי בהשוואה למצב שבו היה לפני שבע שנים, כשותף כמעט מלא של סאבלימינל בהצלחת האלבום "האור והצל", שמכר כ-80 אלף עותקים, לווה בסיבוב הופעות היסטרי, והעביר את ההיפ-הופ הציוני לקדמת הגלגלצ. אבל הצל של היום הוא הצל של מי שהיה אז. ולא, הוא לא תולה את זה רק בקללות שבאלבום הבכורה שלו.
"אין מה לעשות", הוא אומר, "לבנאדם יש שמונה אמנים על הראש - בעצם, אני כבר לא זוכר כמה יש היום - והוא צריך לטפל בכולם, לאסוף להם חומרים ולהוציא להם אלבומים, וזה לא קל".
הוא משקיע באמנים שלו את אותה אנרגיה ואותם כספים שהוא משקיע בפרויקטים שחתומים על שמו?
"אה... תשמע, אני חושב שבנאדם צריך קודם כול לדאוג לעצמו. קובי, בכלל, צריך לדאוג לעצמו כדי להביא כסף ללייבל. תאקט זה לא קומונה. שום דבר פה לא שווה בשווה. אם יש מישהו שהוא יותר גבוה ממך בהיררכיה - מה לעשות, אתה צריך להתחשב בזה".
הבנתי שרצית למשל להוציא את הסינגל השלישי שלך, "צל המוות", הרבה לפני המועד שבו הוא יצא בפועל, בסמוך ליציאת "בת 60" של סאבלימינל והגבעטרון.
"אני לא יודע בקשר לזה, כי הייתה שם החלטה שלא אני לקחתי, אבל סך הכול תאקט זו עדיין משפחה, אחי. זה שהוא החליט לקחת את המושכות שלה ואני החלטתי ללכת לאנדרגראונד - אני לא יכול להגיד לך שאני שלם עם ההחלטה הזאת במיליון אחוז. זו החלטה שעשיתי בתור אמן צעיר יותר שלא מכיר את המשחק".
נראה לך שהיית יכול להגיע רחוק יותר אם לא היית מחובר עכשיו לסאבלימינל?
"יש מצב, אחי".
וואלה.
"אבל תאמין לי, קובי יודע מה הוא עושה. אי אפשר לנצח סוחר פרסי. עובדה שהוא אחד האמנים שעושים היום הכי הרבה כסף בארץ. אתה יודע, אמנים ישראלים אוהבים להגיד'אין לנו כסף, אנחנו נוסעים באוטובוס' וכאלה, אבל אני לא אומר ככה. אני נוסע בהאמר חדשה, גם בתוך תל אביב, וברוך השם, אני עדיין עושה מספיק כסף מהופעות, למרות שהאלבום שלי לא מושמע ברדיו".
הגרסה של סאבלימינל בנוגע למקור ההאמר שונה במקצת. "אבא של הצל מנהל בשבילו את העניינים הכספיים", הוא אומר, "ולא פעם הלוויתי לו כסף, למרות שבפעם האחרונה שהוא ביקש, לא נתתי לו כי בפעם הקודמת הוא אמר לי שזה בשביל משהו שקשור לבריאות של אמא שלו, ובסוף זה היה להאמר".
הצל בתגובה: "נראה לך שיש לו סכום כזה? זה בחיים לא היה ולא נברא. מעולם לא לוויתי מקובי כסף".
הוא טוען שאבא שלך לווה ממנו.
"העסקים של אבא שלי זה העסקים של אבא שלי, אבל תאמין לי שקובי לא קנה לי שום האמר".
קובי, יואב טוען שאתה משקיע בעיקר בעצמך.
"כן, גם לי הוא אומר את זה, אבל איך אני דואג לעצמי הכי טוב, אם עד שהוא יכסה את מאות אלפי השקלים שהשקעתי בו, אני לא יודע כמה זמן יעבור? בכלל, כל הופעה שהצל עשה בשנה האחרונה זו הופעה של סאבלימינל. הוא לא מכר הופעה אחת בזכות עצמו בשנה האחרונה. כל מועדון שביקש את סאבלימינל, קיבל תשובה של'אם תקנה הופעה של הצל, תקבל את סאבלימינל ברבע מחיר'.
בוא נגיד את זה ככה: היחסים בינינו מצוינים בתור חברים - יואב הוא כמו אחי הקטן, למרות שהוא יותר גדול ממני-אבל מבחינה מוזיקלית-עסקית אני הכי כועס עליו בעולם. הבנאדם פשוט לא עושה כלום. אני סוגר לו הופעות, והוא אפילו לא יודע את המילים לשירים שלו. הוא פשוט יודע שיש לו את סאבלימינל שיסדר לו את הדברים ויהיה בסדר. נניח שיש לו עשר הופעות בחודש - ויש חודשים שיש לו פחות - זה אומר שיש לו 20 ימי חופש. אתה יודע מה אני עושה עכשיו אם אתה אומר לי שיש לי 20 ימי חופש? אני רץ הביתה עירום".
לתחושתי הוא בכל זאת מתלונן.
"אתה יודע למה? כי הוא באמת לא מבין. אז נכון, הוא סלב והכול, אבל זו בדיוק הבעיה שלו, אחי. לא מתעניינים במוזיקה שלו, וזה הכול באשמתו. כל יום הוא מתקשר לעיתונאים, ואז כתוב לך בעיתון'הצל פתח אתר אינטרנט, מועדון, קיוסק'. את מי זה מעניין? אני מנסה להסביר לו שזה פחות חשוב מאשר שמישהו יכתוב פעם על איך הוא כותב, מלחין, מופיע - ולדעתי הבנאדם גאון מוזיקלי.
אני חושב שממש מפספסים אותו ברמה האמנותית. אבל הוא רואה את הדברים אחרת. מה אני יכול לעשות שרוב המופעים בארץ כיום הם מופעים של מוסדות, ושעיריית ראשון לציון, לדוגמה, לא תמהר להזמין מופע בשם 'לא שם זין'? עכשיו, שתבין: אני הפקתי לו את האלבום הגאוני הזה שלו, ויותר מזה - אני עזבתי בשבילו את הליקון בזמנו, כי הם רצו שם רק אותי, ואני החלטתי להישאר מחויב אליו ואל משפחת תאקט".
מבדיקה עם גורמים בהליקון עולה תרחיש
הוא, כשלעצמו, נשמע המום מהטענות של חברו. "זה נשמע לי מאוד מפתיע ומאוד מוזר, מה שאתה מספר לי עכשיו. אני בנאדם שאף פעם לא יוציא את הכביסה המלוכלכת שלו החוצה. מעולם לא אמרתי לקובי שאני רוצה לעשות את 'בת 60' כי ממילא לא הייתי עושה את השיר הזה גם אם היו משלמים לי.
לגבי ההופעות, בשום הופעה שנסגרה לי השנה סאבלימינל לא הופיע. יש בינינו הפרדה טוטאלית. מה שכן, האלבום שהוצאתי הוא לא אלבום מיינסטרים, והגיוני שיהיו מקומות מסוימים שתהיה להם בעיה עם המילים שלו, אבל להגיד שלא מכרתי שום הופעה זו החארטה הכי גדולה ששמעתי בחיים שלי".
הצל הוא רק דוגמה אחת למצבה הנוכחי של המשפחה העונה לשם "תאקט". פעם ,כשההיפ-הופ הציוני, ז'אנר הדגל שלה, היה מעט יותר מאסופה של קאברים פשטניים ללהיטי עבר, וכשהדיבור סביבו התקיים על הבמה המרכזית ולווה במלחמות אג'נדה מול אויבים חזקים מהצד השמאלני של ההייפ (הדג נחש, למשל), תאקט הייתה משפחת מלוכה. אין ראפר בארץ שלא רצה לנהל את ענייניו תחת שרביטם של המלך סאבלימינל ושר החצר שלו, הצל.
היום, כשהשריד היחידי במיינסטרים הישראלי לסצנה הרגעית ההיא הוא סאבלימינל עצמו, המצב במשפחה כבר לא אידילי. אבא סאבלימינל אמנם טוען שהוא עושה הכול כדי להחזיק את חבריו (הצל, שי 360, סיון, בוסקילז, מטרו, איציק שמלי) על כתפיו, ובאחרונה אף הקפיא, לטענתו, יציאה של אלבום כפול שלו כדי להתמקד בענייניהם - אבל לרוב עובר זמן רב עד שאלה זוכים לראות ממנו אלבום משל עצמם, ואז מתאכזבים לגלות שהבייבי שלהם מתקבל באדישות יתרה, ושרק סאבלימינל זוכה בסופו של יום באור הזרקורים, בתגובה לקאבר כזה או אחר.
המספרים היבשים מעידים על חוסר השוויון: "האור מציון", אלבום הבכורה של סאבלימינל, מכרכ?24 אלף עותקים עד היום. "האור והצל", השני שלו, מכר כ-80 אלף עותקים. "בדיוק כשחשבתם שהכול נגמר", אלבומו האחרון, מכר עד כה כ-20 אלף עותקים. "אולסטארז", אלבום שבו נטלו חלק כל אמני משפחת תאקט, מכר כ-40 אלף עותקים. לעומת כל אלה, שנשאו את שמו של הסאב, אלבום הסולו של איציק שמלי, למשל, מכר כ-6,500 עותקים בלבד, אלבום הסולו של שי 360 מכר כ-5,000 עותקים והאלבום של הצל מכר כ-10,000.
סיון הוציאה את אלבום הב?כורה שלה רק בחודש שעבר (שמונה שנים אחרי שהצטרפה למשפחה, ואחרי יציאת כמות גדולה של סינגלים לרדיו), ובוסקילז ומטרו לא הוציאו אלבומים עדיין. ניתן, אם כן, להבין את המרמור שאוחז בשאר האמנים, שנכנסו למשפחה במטרה לפתח קריירה אישית, ומצאו את עצמם עסוקים בעיקר בהפקות "משפחתיות" (במקרה הטוב) ובכאלה של הבוס הגדול (במקרה הפחות טוב).
עושה רושם שהמצב הזה היה מה שהוביל את גבריאל בטלר, למשל, לעזוב את המשפחה, אחרי שנים שבהן הקריירה שלו נתקעה שם. עכשיו הוא נמנע מלהתייחס לנושא, ורק אומר שהוא "בעיצומו של תהליך מול תאקט", וש "יום אחד אני אחשוף הכול, וכולם יידעו מה קורה שם".
גם סיון, מצדה, מקפידה כעת לשמור על רוח פוליטיקלי קורקטית בהתייחס לעיכובים בהוצאת אלבומה. "נכון שרציתי להוציא את האלבום שלי כבר מזמן", היא אומרת, "אבל אני גם מבינה שאני נמצאת במשפחה, ותאמין לי שזה לא פחות כיף להסתובב איתה בטורים בעולם מאשר לעבוד על אלבום - למרות כל הרצונות האישיים שלי. בכל מקרה, עשיתי את הוויתור הזה בכיף, הבנתי שלהקליט אלבום זה תהליך ארוך, ואני חייבת להגיד לך שעכשיו, כשפתאום אני במרכז, אחרי שנים שבהן הייתי הצל של הצל - זה קצת מפחיד. מה אני אגיד לך? נקווה שיהיה טוב".
באמת נקווה, אבל מסקנה עגומה אחת ברורה למדי כבר עכשיו: המשפחה, שהייתה אמורה להיות בית גידול לאמני היפ-הופ ישראלים, הפכה בפועל לבית הקברות שלהם, בשעה שמי שהקים אותה המשיך לעשות עוד ועוד כסף מפזמונים ממוחזרים.
ההתחלה הייתה אידילית: קובי שמעוני הקים את "תאקט" מעט אחרי שהשתחרר מצה"ל. עוד קודם לכן, בגיל 17, החל לכתוב ראפ מחתרתי בעברית, ויזם את הפרויקט "ישראלים עצבניים אחד אחד", שזכה לתגובות נלהבות בסצנה הקטנה דאז.
באותה תקופה הוא גם הכיר את יואב אליאסי, שהצטרף ל"תאקט" מיד עם הקמתה. האידאה שעמדה מאחורי הקמת ה"משפחה" הייתה רצונו של סאבלימינל לבנות בית לאמני ההיפ?הופ המקומיים שהחלו להופיע באותה תקופה באירועים מאולתרים.
ב-2001 הוציא שמעוני אלבום בכורה בשם "האור מציון" בחברת הליקון. באלבום ההוא, שהתקבל באדישות יחסית, השתתפו, בין היתר, הצל, שי חדד (שי 360), מומי לוי והמעבד המוזיקלי אדי סומירן.
ההסתערות על המיינסטרים הישראלי הגיעה שנה אחר כך, באלבום השני ("האור והצל"), שהניב להיטים רבים שאת חלקם כתב אליאסי. באותה תקופה, סאבלימינל גם ניהל ליין מסיבות היפ?הופ במועדון האזימוט בתל אביב, ושם פגש את אילן "בבילון" שושנה וצירף אותו למשפחה. שלוש שנים מאוחר יותר, אותו בבילון עזב את הלייבל, ובהמשך הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד סאבלימינל בסך 300 אלף שקלים.
בכתב התביעה, שהוגש ב-6 בספטמבר 2006, טען שושנה כי סאבלימינל השתמש באופן בלתי חוקי בשני שירים שהוא כתב וכן שלא זכה לתשלום על 130 הופעות חימום שביצע בשביל הראפר המצליח. כתב ההגנה עדיין לא הוגש, לטענתו של סאבלימינל מכיוון ששושנה שב ומגיש תיקונים לכתב התביעה.
"אני מסתובב בעיר עם שם של כוכב, ואין לי איך לשלם שכירות", אומר שושנה. "וזה לא רק אני. כל מי שנמצא שם מרגיש ככה. מי שנכנס למשפחת תאקט, מכניס את עצמו לבור ללא תחתית. הוא פשוט נופל ונופל, עד שבסוף הוא מתייאש. תראה מה קרה לסיון, למשל: מאז שהיא הצטרפה למשפחת תאקט היא השמינה, יש לה שחור מתחת לעיניים, והיא לא מסוגלת לכתוב יותר מארבע שורות לשיר מרוב דיכאון".
סאבלימינל לא מתרגש מהטענות הללו. בכל הנוגע לסיון, למשל, הוא טוען שההפך הוא הנכון. "נכון שבכל יום היא שאלה אותי מה קורה עם האלבום", הוא אומר, "אבל בכל פעם שהיא שאלה, אמרתי לה שהיא צריכה לסיים אותו. זה לא בידיים שלי, אתה יודע. היא הייתה צריכה לרזות איזה 20 קילו, ללמוד לר?קוד, ללמוד להופיע, ללמוד לדבר עם כתבים. ההשקעה שלי על סיון היא לא רק על אלבום. אני משקיע בה אסטרטגית ל-20 שנה קדימה.
למה לי לחכות ארבע שנים כדי להוציא לה אלבום? תכלס, יש לי 300 שירים מוקלטים, יכולתי להביא לה אותם ולא עשיתי את זה, כי היא הייתה נגמרת. היא לא הייתה מוכנה לזה. היא לא הייתה נראית מספיק טוב בשביל זה. היום היא נראית כמו איזו ג'ניפר לופז. מה היה האינטרס שלי לדחות את זה, אחי? האלבום שלה הוא הרי ממילא לא מה שיכסה לי את ההוצאה, רק הופעות או הצלחה אדירה בסלולר. כל עוד לא יוצא האלבום, אין לי הכנסות כי אין לי הופעות, למה לי בעצם לעכב?".
"בבילון" טוען שאתה חייב לו כסף.
"בוא נגיד שאני חייב לו 300 אלף שקל כמו שאתה חייב לי 300 אלף שקל. הבנאדם הזה, אם אתה חייב לו 40 שקל ואתה גר באילת - הוא יבוא לאילת ברגל וידרוש את הכסף הזה. ברור לך שבנאדם כזה, עם עבר כמו שלו, לא שווה התייחסות. אין סיכוי שייצא במשפט שאני חייב לו שקל אחד. אם ייצא - אני עוזב את הארץ".
כשסאבלימינל מדבר על "העבר" של שושנה, הוא מתכוון לתגובה שנמסרה ממשרד יחסי הציבור שלו, בעת שכתב התביעה של שושנה הוגש. "תמוה כי אדם שלא מצליח שלא להסתבך עם החוק", נכתב שם, "בעבירות של סמים, אלימות והטרדה מינית, מאיים בתביעה כנגד סאבלימינל...חשוב לציין שלאור מעלליו, אילן בבילון אינו חלק ממשפחת תאקט כבר יותר משנתיים".
מבדיקה שערכנו עולה כי שושנה נחקר בעבר במשטרה על עבירות רכוש, אלימות וסמים. התיקים נמצאים בשלבים שונים של טיפול. עורך דינו של שושנה, גיל בר זוהר, אומר בתגובה כי כנגד שושנה לא הוגש מעולם כתב אישום.
או קיי, זה לגבי בבילון. ומה הסיפור של גבריאל בטלר, שעזב אתכם באחרונה?
"זה בינו לבין אלוהים. אף אחד לא מצליח להבין למה הוא עזב. בכלל, בוא נגיד שאמן ממוצע מהחבר'ה אצלי, אם אתה אומר לו'שמע, אנחנו הולכים לעשות הופעה, ואתה מקבל מאה אחוז מהרווחים', הוא ישר יגיד לך 'רגע, למה רק מאה?'. הם לא מבינים בזה כלום, אחי. אין להם ניסיון בזה. כל מי שמבין בעסקים ושומע על העסקה בינינו חושב שאני משקר לו, כי זה לא נתפס. אין בנאדם אחד שאני חייב לו גרוש, אחי".
בכל זאת, רק הסינגלים שהוצאת באחרונה בשם "סאבלימינל" היו הצלחה ממשית.
"נכון. גורם ההכנסה העיקרי שמחזיק את כל משפחת תאקט זה האמן סאבלימינל. הם יכולים להודות בזה, להתכחש לזה, להגיד מה שהם רוצים. עם זה, האמן הכי מוזנח בתאקט זה גם האמן סאבלימינל. אני מודה שאני הזונה של משפחת תאקט, ואתה יודע מה? אני גם נהנה מזה. למה לא? אני אוהב סקס. כשמתחיל הקצב של 'בת 60' ו-4,000 איש מתפרקים מולי באוויר, אני מרגיש שניצחתי.
כשכתוב 'סאבלימינל' על הופעה מסוימת, המקום שבור, מרוסק, אין חנייה שני רחובות משם - ואני מבסוט. בינינו, בלי 'בת60' לא היית בכלל מדבר איתי פה עכשיו. תאקט זו משפחה של סאבלימינל, וסאבלימינל תמיד יהיה הכי חזק בתאקט. אני לא מתבייש להגיד את זה.
מצד שני, ברור שאם אמן בא אליי עם שירים טובים, מוכנים - אני ארצה להוציא לו את האלבום מחר. עשיתי אמנם אחלה כסף בחיים שלי, אבל גם השקעתי בהם מיליונים. במקום לקנות אוטו ובית, או לעשות טיול, הוצאתי עליהם את כל הכסף שלי. חמש שנים אני עובד בשבילם 24 שעות ביממה. זה גרם לכך שאני, בתור סאבלימינל, הקינג-קונג של ההיפ-הופ, לא בפרונט עכשיו, ונכנסו במקומי כל מיני מוכשרים אחרים, כמו מסיקה, כהן את מושון וכאלה".
זה עדיין לא מסביר את חוסר ההצלחה של האמנים שלך כבודדים.
"זה לא שעשיתי את זה בכוונה. הרי אם סיון, למשל, מתפוצצת, אני יוצא גאון, ואם היא נכשלת, כנראה אני טוב רק בתור סאבלימינל. יכול להיות שזה נכון, אבל כרגע יש לה כבר שיר שני בפלייליסט. מה לעשות שכרגע סאבלימינל זה מותג הרבה יותר יקר מהיפ-הופ? מה לעשות ש'תיזהר ממנה' יכול לעשות פי מאה אלף יותר כסף מהאלבום של הצל?".
יש משהו בדברים של סאבלימינל. המותג "היפ?הופ" באמת לא שווה כיום הרבה בקרב מקבלי ההחלטות ברחבי המדיה שלנו, מה שאגב עומד בסתירה מוחלטת למצב במועדונים כמו הבלוק והברזילי, הגדושים בנערים ונערות במצחיות ובמכנסיים רחבים, ובאמני שוליים כמו פלד ואורטגה, נעה פארן, פרברים רפיוג'יז, לוקאץ', וולקן , סגול 59, קותימן, סוליקו וכמובן בניה הזוטרים של משפחת תאקט.
לא מן הנמנע, שסאבלימינל יורד עכשיו לאשפתות שאליהן הוא יורד (להלן) רק מכורח הנסיבות האבסורדיות שנוצרו במסגרת האנומליה הזאת. "אני חושב שאני אחד האמנים המבריקים בארץ", הוא טוען. "בלי להתבייש אני אומר לך את זה.
אני נכנס לאולפן, ותוך חצי יום יוצא עם 'תיזהר ממנה' ו'בת 60" באמת, אני אמן מבריק. בוסקילז, למשל, שאל אותי פעם 'איך יכול להיות ש'הרקדן האוטומטי' שלי לא הגיע לרדיו, וכשאתה מוציא משהו זה מיד עושה רעש?'. אמרתי לו 'וואלה, אני סאבלימינל, כפרה. קרעתי את התחת ואת הכוס שלי עשר שנים כדי שזה יקרה'.
הדבר שאני הכי טוב בו בעולם זה מוזיקה, ואני כל כך רעב לזה עכשיו, שאין לך מושג. הבעיה היא שאני לא יכול להגיע עם זה רחוק במציאות שיש היום בתקשורת, שלא קשורה בכלום למה שקורה בשטח, אז אני חייב להיות גם איש עסקים".
ולהימנע מהיפ-הופ רציני, שיש בו נניח מחאה של ממש.
"ברור. מה אתה מצפה שאני אעשה? אתה הרי יודע מה קרה לי בגלל השיר שעשיתי עם יד ושם ("אדון עולם עד מתי" - ר"ב). אמרו לי שאני רוקד על הגופות של השישה מיליון, למרות שהרב לאו אמר שזה טקסט קאנוני שצריך ללמד במשך דורות. הרי בגלל משפט כמו'המדינה מתנדנדת כמו סיגריה בפה של ערפאת' קראו לי פשיסט ונאצי, למרות שאני הכי רחוק מימין קיצוני שיש. יופי. בבקשה מכם, לפחות תדייקו".
נא להמתין לטעינת התגובות
