"כמו לראות את מילק קם לתחייה"
הם ליוו את האגדה עוד הרבה לפני שהיתה כזו, ואחראים למהפכה בחיי ההומואים לא פחות ממנו. לרגל יציאת הסרט המצליח על חייו ומותו של הארווי מילק, יצאנו למסע בעקבות האנשים שהיו שם לצידו ועומדים גם במרכז הסרט. הם מתארים מהפכן חדור אמונה, אבל גם נער יהודי עצוב ובודד. "עשינו היסטוריה", הם אומרים
אבל גיבור הסרט לא יכול לראות את כל זה. האיש שהפך את החיים בעיר הזאת לאפשריים גם לאוכלוסיות פחות מקובלות, נרצח ב-1978 על ידי פוליטיקאי מתוסכל, שקינא בו על הישגיו הפוליטיים. מילק, ההומוסקסואל המוצהר הראשון שנבחר לתפקיד רשמי בקליפורניה, התחיל את דרכו הפוליטית מאוחר יחסית, בגיל 40.
עם קסם אישי ועם רצון חזק לנצח הוא גייס למאבק את הצעירים, שבחלקם התאהב, ואחרי כמה ניסיונות הצליח להיבחר. עד מהרה הפכה שכונת מגוריו, קסטרו, לשכונה האולטימטיבית לגייז: חנות הצילום שפתח עם בן זוגו סקוט, הפכה למקום מפגש לגייז ולחדר המבצעים של פעילותו הפוליטית. מילק רצה להפוך את הגייז לקהילה לגיטימית, ותבע מחבריו לצאת מהארון ולהראות לעולם שהם אנשים רגילים לגמרי.
את הקמפיינים הראשונים של מילק ניהל בן זוגו, אך הם היו כושלים למדי. עתידו הפוליטי ניצל בזכות אן קרוננברג, אז בוגרת קולג' טרייה בת 22, שהודיעה לו חד משמעית שהיא יכולה לעשות את זה.
היום מנהלת קרוננברג(50 פלוס) את הרפואה הציבורית של סן פרנסיסקו ממשרד רחב ידיים בבניין העירייה, כשלצדה צילום על קיר שלם של הארווי מילק ("קיבלתי אותו לא מזמן מאחד העובדים שמצא אותו במחלקת הדואר"). כששומעים אותה מדברת בטלפון, ברור שמדובר בפוליטיקאית מלידה.
"באתי אל מילק עם ניסיון פוליטי מסוים מהקולג' ומהתיכון", היא נזכרת. "הייתי חיה פוליטית. בהתחלה החבר'ה לא קיבלו אותי. הם חשבו שמקומי בארגוני הנשים, אבל הארווי מיד עמד לצדי. הוא היה פמיניסט גדול, ולא התעניין רק בזכויות ההומואים".
קרוננברג , שהיתה לסבית בשנות המהפך, אך התחתנה וילדה ילדים עשר שנים אחריו, נותרה דמות בולטת בקהילה, חברה טובה של דמויות ידועות כמו גילברט בייקר, שהמציא את סמל הקהילה, קלייב ג'ונס, דני ניקולטה שניהל
קרוננברג היתה גם זאת שקישרה בין מילק לסקוט, שסיפור האהבה ביניהם זוכה לטיפול קולנועי מרגש לא פחות מב"הר ברוקבק". "זה היה סיפור אהבה גדול מאוד, אבל כשמילק התחיל לעבוד קשה ולחזור מאוחר הביתה, סקוט התחיל להרגיש ממורמר", נזכרת קרוננברג. "סקוט היה בחור מקסים, אבל הוא הרגיש שהארווי חומק לו מבין האצבעות".
אחרי סקוט הגיע ג'ק, אלכוהוליסט בן 22 ממשפחה הרוסה. "הארווי רצה להציל אותו, התאהב בו והכניס אותו הביתה. אני חששתי ממנו מאוד", מספרת קרוננברג. "הוא היה מגיע לכנסים ומחולל מהומות. בסופו של דבר ג'ק התאבד, כי הוא הרגיש שהוא לא מקבל מהארווי מספיק תשומת לב. זה היה נורא. הארווי בכה במשך ימים".
הסרט השפיע איכשהו על חייכם?
"אנשים ניגשים אלי ושואלים איך בעלי הגיב לסרט, הם מוטרדים מזה נורא. זה מצחיק אותנו. אפשר לחשוב שיש משהו שהוא לא ידע קודם. הוא אומר להם שהוא אוהב אותם דווקא בגלל העבר שלי.
"זה היה תענוג לייעץ לגאס ון סנט ולראות את הדמות שלי קורמת עור וגידים. לראות את שון פן מגלם את התפקיד בצורה מדויקת כל כך, זה כמו לראות את הארווי מתעורר לחיים.
"גאס רצה לצלם את הסרט בדיוק מירבי. שחזרתי איתו את הפרטים הכי קטנים, וזה היה כמו סגירת מעגל. אחרי הרצח של הארווי כולנו התפרקנו, ובעצם לא החלמנו עד היום, אבל הצילומים וההצלחה של הסרט ממלאים אותנו בתחושה שעשינו היסטוריה".
לקלייב ג'ונס שהיה אנרכיסט פרוע ומוכה, לא היה קל ללמוד לבטוח במילק. "הוא לא היה קדוש ולא היה גאון", מתעקש ג'ונס. "הארווי היה בעצם איש פשוט מאוד ולגמרי לא מושלם. חייו היו מורכבים מהשפלות רבות, והן שהובילו אותו לעשייה. הארווי תמיד התאהב באנשים חלשים - אלכוהוליסטים, עניים ומתוסבכים, כי הוא תמיד האמין שיוכל להציל אותם, לרפא את הכנף השבורה שלהם.
"הוא היה בעצם איש עצוב מאוד, וזה קשור לכך שהיה יהודי. הוא הבין לחלוטין עד כמה רע יכול העולם להיות. הארווי היה ילד מתבגר בניו יורק, ועיצב את הזהות שלו בזמן השואה. הפחד והמורא הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלו, ועם השנים הם הפכו אותו מחויב לרעיון של שינוי. הוא היה אובססיבי בעניין. זה היה בשבילו חיים או מוות".
איך היתה התקופה ההיא בשבילך?
"הייתי אנרכיסט באותן שנים, רציתי מהפכה. היה לי פחד נורא מהטרוסקסואלים, לא רציתי שום קשר איתם. הם היכו והשפילו אותי יותר מדי פעמים. הארווי לימד אותי לאט לאט איך להיות חלק מהעולם".
ג'ונס המשיך להיות אקטיביסט כל חייו. הוא המשיך להיות פעיל בקהילה וגם איש הסברה פופולרי בענייני איידס. הוא זה שיזם את פרויקט שמיכות הטלאים של נפטרי האיידס. "אחרי שהארווי מת זה נראה כמו הסוף, אבל זאת היתה בעצם ההתחלה".
איך נולד הרעיון של הסרט?
"נפגשתי עם גאס ון סנט לפני 17 שנה, אבל פשוט לא הצלחנו למצוא את התסריט הנכון. קראתי 40 תסריטים, ואף אחד מהם לא היה מדויק. בשלב מסוים פגשתי את לאנס בלאק שכתב את התסריט, ומאז זה קרה מהר. הפגשתי אותו עם גאס, ושנתיים אחר כך כבר היה סרט מוכן".
בניגוד לג'ונס, דני ניקולטה הצטרף לחייו הפוליטיים של מילק כבר בהתחלה כנער מתבגר, בתור שוליית צלם בחנות הצילום. הוא בילה בחנות ימים שלמים, והיה עד לרוב התהליכים המשמעותיים שהתרחשו בה. "הייתי בסך הכל פועל. פתחתי, סגרתי, שירתתי לקוחות. אבל שם גם למדתי כל מה שאני יודע", הוא נזכר.
היום ניקולטה הוא צלם סטילס של אירועי גייז ומנהל את המורשת של מילק. בסוג של סגירת מעגל, בחר בו גאס להיות חלק מצוות הצילום של הסרט. "מילק הוא פרויקט חיים שלי", אומר ניקולטה. "הוא מה שמגדיר אותי. היה מדהים להיות בצוות הצילום של הסרט. גאס הצליח ליצור דרמה אנושית חד פעמית שנוגעת בלב של כל כך הרבה אנשים, ועכשיו אין אף אחד שלא יידע מיהו. זה סיפוק עצום. תרופה לנשמה".
ון סנט מטפל בסרט ביחס של תושבי קסטרו המקוריים לכניסת ההומואים לשכונה. "שכונות עוברות שינויים", מסבירה קרוננברג. "היתה יציאה של משפחות מהשכונה, אבל זה היה תהליך טבעי. הצעירים עזבו את ההורים ולא חזרו. חייבים להבין שלהומואים פשוט לא היתה ברירה. היה חייב להיות מקום שבו הם יוכלו לחיות בחופשיות. גם היום, הומוסקסואלים יכולים לחיות בכבוד רק בחוף המזרחי או המערבי. במרכז ארצות הברית אנשים עדיין מתייחסים אליהם בצורה משפילה".
"אני אוהב מאוד את הסרט", מסכם קלייב ג'ונס. "הוא מצליח לשחזר בדייקנות וברגישות את המציאות, שבאמת היתה הרואית כמו בסרט. אני ממש יכול לשמוע את הארווי מדבר דרך התפקיד המדהים שנתפר למשחק המדהים של שון פן, שגם זכה עליו באוסקר. אני שמח שהתעקשנו על הצד הפוליטי של הסרט, על אף שהוליווד העדיפה להתרכז בחייו האישיים, כי הפוליטיקה והמאבק שלו היו חלק בלתי נפרד ממנו.
"מילק לא אהב לדבר על העבר שלו ועל הדברים הקשים שהוא עבר ובאיזשהו מקום הצליח גאס להעביר את התחושה הזאת של כוח אדיר והרבה אופטימיות שמכסים על כאב גדול. הכרתי את מילק אישית, ואני יודע איך הכאב והצלקות שלו היו קשים יותר משל כולנו. למזלנו הוא תרגם את זה למשהו מעורר השראה כל כך".
נא להמתין לטעינת התגובות
