ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

אודי וחמודי כובשים את התיאטרון

הם דביקים, מעריצים זה את זה ויחד אחראיים לכמה מהשלאגרים הגדולים בתיאטרון של השנים האחרונות. הבמאי אודי בן משה והמוזיקאית קרן פלס כובשים את הבמה, ובדרך לא פוסחים על שום מחמאה. ולחשוב שכל זה התחיל מתחמון של פלס

אם תשאלו את אודי בן משה, במאי התיאטרון הכי חם בהקאמרי פינת החאן, איך הצטלבה דרכו האמנותית עם קרן פלס הוא ימלמל משהו על מפגש מקרי לפני כשש שנים, כשחיפש קוראת תווים מוכשרת.

"באותה התקופה ביימתי את 'שיץ' של חנוך לוין בבית ספר של יורם לוינשטיין והייתי צריך קוראת תווים שתפענח את המוזיקה המקורית שכתב אלכס קגן ללוין. פניתי למורה לפיתוח קול, רחל הוכמן, והיא המליצה על קרן".

"אז הייתי סתם 'קרן'. בלי דיסק ובלי הופעה. אפילו המשפחה שלי בקושי ידעה מי אני", מתפרצת פלס. "נכון", הוא מאשר בקולו השקול. "קרן עשתה עבודה נהדרת. היא הקשיבה לשירים המקוריים, הציעה הצעות ייעול, במקומות החלשים היא הוסיפה קצת תווים משלה. גיליתי בחורה עם נהר עצום של קשב. מישהי שמספיק שאני מזמזם לה תו אחד והיא מיד תהפוך את זה למנגינה. היה בינינו חיבור מהרגע הראשון".

דביק? עוד לא שמעתם כלום. הוא: "היא לא רק מוזיקאית מחוננת, היא גם חברה". היא: "לראות אותו בתהליך עבודה זאת חוויה מרתקת, ועוד לא אמרתי מילה על כך שהוא שחקן אדיר. למרות שהוא לא משחק כבר כמה שנים, כולם מדברים עליו בתור אבידה לתיאטרון". ואז, אחרי שהם מסיימים לשפוך אחד על השני סופרלטיבים, פלס עוצרת את השיחה ומבקשת להתוודות.

"האמת היא שעשיתי עלייך מניפולציה קטנה. כל כך רציתי להידחף לתיאטרון ולהלחין שם, שבחלק מהשירים המקוריים פשוט קשקשתי את המוזיקה של קגן ואמרתי לך 'זה חלש ולא עובד'. האמת שגם לא כל כך הצלחתי לקרוא את כל התווים, כי אני דיסלקטית ודיסקגרפית למרות שלמדתי את זה ברימון. בכל אופן, רציתי שתחשוב שזה לא טוב ודאגתי להביא לך פתרונות ושירים אחרים שכתבתי. אפשר לומר שתמרנתי אותך".

"את רצינית?".
"לגמרי!", היא מסמיקה. הוא שותק ומדליק עוד סיגריה בשרשרת אינסופית של סיגריות. לחץ של במאי ערב בכורת הצגתו החדשה. "נו, מה זה משנה. עשית עבודה מצוינת ב'שיץ' ומאז בכל אחת מההפקות שעשינו יחד".

לצד הדביקות, יש משהו מקסים בצפייה בצמד בן משה את פלס בפעולה. הם משמשים לא רק כיוצרים?שותפים מפרים כבר כמה שנים, אלא בעיקר כמשתיקי אגו אחד של השני. כשהוא מדבר, היא שותקת. היא נתקעת, הוא משלים. הוא נואם, היא בוהה בהערצה ולהפך. מזכירים זה לזה פרטים ששכחו, סובלים מאותם פחדים שאופפים יוצרים מצליחים ("אתה אף פעם לא יודע מתי זה ייגמר"), מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם המבקרים ובאופן כללי מתנהגים כמו שני מתבגרים מאוהבים.

אודי בן משה (42) החל את דרכו בעולם התיאטרון כשחקן לאחר שסיים את לימודי המשחק בסטודיו של ניסן נתיב. לאחר שמונה שנים של עבודה בתיאטרון חיפה ובתיאטרון הילדים והנוער, הוא החליט לעבור למרכז וגילה שהוא מחוסר עבודה. אחרי שנת טלמרקטינג החליט לביים אצל ניסן נתיב, עבר לתיכון לאמנויות בתל אביב, אומץ בידי מיקי גורביץ', מנהל

החאן, ומשם התגלגל ופרח.

בינתיים, ביקום המוזיקלי המקביל, פילסה פלס את דרכה לפסגה, הוציאה שני תקליטים מוצלחים, זכתה למחמאות המבקרים והפכה במקביל ליקירי מדורי הרכילות. שניהם עשו דרך כמעט מקבילה בדרך לפסגה. דרך ארוכה וללא קיצור דרך. עבדו יחד בקבוצות תיאטרון חובבניות, בבתי ספר למשחק, בתיכונים.

ההצגה הראשונה שבה שיתפו השניים פעולה בתיאטרון הרפרטוארי היא "הרטיטי את לבי" שעלתה לפני כשנה וחצי בקאמרי. ההצגה גרפה שישה פרסים בטקס התיאטרון האחרון, כולל בן משה על הבימוי ופלס על המוזיקה. בטקס הקרוב, מועמדת ההפקה "הנפש הטובה מסצ'ואן" לעשרה פרסים.

גם בן משה ופלס במועמדים. בתחילת השבוע, השניים השיקו את שיתוף הפעולה השלישי שלהם על במת התיאטרון הרפטוארי עם ההצגה "הנסיכה האמריקאית", שכתב נסים אלוני ועולה בתיאטרון החאן.

 "בוא אני אספר לך סיפור שמתמצת את מערכת היחסים שלנו", מציעה פלס. "לפני שבועיים אודי שכח את יום ההולדת שלי".
"אוי, היום הולדת שלך...", הוא מאדים.
פלס: "לא סתם, יום הולדת 30!!!".

בן משה: "זה בגלל שאני לא ישן כל כך בתקופה האחרונה. אני קצת מנותק מהמציאות".
פ
לס : "ציפיתי מאודי לאיזה פתק, ד"ש, הודעת טקסט, זרד. משהו. אבל כלום. המשכתי לצפות לזה ובלילה קיבלתי הודעה דרך הפלאפון של החבר שלי. הוא הקליט לי שם ברכה".

ואיך זה קשור ליחסי העבודה שלכם?
"סלחתי לו על זה. יש לי קשר נטול אגו עם אודי. אני אישה עם רגישויות של אישה, אבל עם אודי אין לי את זה. הוא האמן הכי טוטאלי שאני מכירה ואני מבינה שנשמטים לו דברים שלא קשורים להצגה שהוא עובד עליה".

בן משה: "אין ספק שהיעדר החיים הפרטיים זה המחיר שאני משלם על העבודה שלי".
פלס: "הוא פשוט טוטאלי ברמות שלא ראיתי. ספר לו על היום שקמנו בשמונה בבוקר לחזרות, חזרנו הביתה ב-23:00 והמשכנו לעבוד עד ארבע בבוקר. אני לא מבינה מאיפה יש לו בטריות. הוא יכול לעבוד איתי עד ארבע בבוקר ואז לקום בשמונה ליום חזרות כאילו כלום. בחיים שלי לא ראיתי אותו עייף. הוא אף פעם לא בדיכאון. תמיד בשיא הטורבו".

בן משה: "אני יכול להיות לפעמים בלי חשק ועם מצב רוח דיכאוני, אבל דקה לפני החזרות משהו קורה לי. אני כאילו מנהל רומן עם הטקסט והשחקנים ושם הכול בצד".

ב"הנפש הטובה מסצ'ואן", הסיבוב הקודם של השניים, הם נסגרו בחדרי החזרות לארבעה חודשים. "זאת הייתה תקופה אינטנסיבית מאוד", מפרשן בן משה, "בעיקר כי קרן יצרה למחזה של ברכט 15 שירים חדשים. המוזיקה שלה בהצגה מאוד מאוד דומיננטית. לא פחות מהשחקנים ומהטקסטים".

ומה קורה כשאת רואה שהנגנים או השחקנים מפשלים? את נובחת מאחורי הקלעים או שאת מרימה טלפון לבמאי?
פלס: "במקרה כזה הפסנתרן של ההצגה שומע ממני. הפסנתרן שלי רק רואה אותי יושבת בקהל והוא מיד בורח". אודי פורץ בצחוק רועם. פלס: "למה אתה צוחק?".

בן משה: "היה איזה פסנתרן אחד שהיא פשוט ישבה לו על הראש עד שהיא השיגה את מה שהיא רוצה. היא טוטאלית לא פחות ממני".

פלס: "ועם זאת, ברור לי מאוד המקום שלי במערכת היחסים המקצועית שלנו. אודי הוא הבמאי והמילה האחרונה היא שלו. אני יכולה בהחלט להעביר לו מסרים או להביע את דעתי. בסך הכול מה אני כבר מבינה בתיאטרון? אני גרגר לעומת אודי. לא הגענו למצב של צעקות, אם לשם אתה חותר".

בן משה: "יש לנו מערכת יחסים מאוד עדינה. גם בגלל החברות שלנו. בהפקה הנוק כחית היה לי רגע אחד של קושי. אחרי שעק שינו שתי הפקות שבהן המוזיקה של קרן הייתה מאוד דומיננטית, החלטתי ללכת על משהו אחר. סולידי מבחינת המוזיקה. הטקסט של נסים אלוני הוא שירה ויותר מדי מוזיקה יכולה להפריע לו. הייתי צריך להודיע לקרן שהפעם המוזיקה תהיה מאוד מינורית".

 

פלס: "בהתחלה זה היה מאוד קשה. דיברתי עם אודי ואמרתי לו 'שמע, זה המקצוע שלי. אני אעשה את מה שצריך'. כלומר, כיוונתי לזה שאני אעשה את המוזיקה כמו שאני חושבת שצריך לעשות. אבל אז אודי אמר לי 'תקראי את הטקסט של אלוני, הוא גאון. הוא כותב מילה ואז שלוש נקודות. אני רוצה שתהיי השלוש נקודות הללו".

בסוף הם מצאו את האמצע ויצרו יחד הצגה אינטימית. כזאת שדורשת הקשבה לא רק למוזיקה אלא גם למילים. בן משה ביים את אודי רוטשילד ואריה צ'רנר במשחק קטן אך מלא רבדים ועומקים על מערכת יחסים טעונה שבין אב לבנו, ופלס יצרה את אחת היצירות המוזיקליות היותר עדינות שלה.

נדמה שהעבודה בתיאטרון מוציאה ממך הרבה מאוד רכות במוזיקה. הדיסק הבא שלך יהיה מושפע משלוש הנקודות של אלוני?
"גם מהשלוש הנקודות של נסים אלוני, גם מהטקסטים של ברכט וגם מחנוך לוין. זכינו לעבוד עם הטקסטים של המחזאים הכי הכי".

אודי, כשייבאת את קרן לתיאטרון הרימו גבה על כך שההיא מהרדיו מגיעה?
"אני לא זוכר שהיה איזה אישו סביב העניין. די סמכו עליי".

פלס: "אני מרגישה שאני צריכה בכל פעם לרכוש ההערכה מחדש בתיאטרון. בקאמרי קצת פחות, אבל הרגשתי את זה מחדש בחאן". בן משה: "את מרגישה שבודקים אותך?".

פלס: "לפעמים. גיליתי שהקהל שמכיר אותי מהמוזיקה ברדיו הוא לא תמיד הקהל שמגיע לתיאטרון ולהפך. הקרדיט שיש לי במוזיקה לא תמיד קיים בתיאטרון. ואתם יודעים מה? זה עצוב קצת. חבל לי שמדובר באוכלוסיות שונות. אחרי הכול, תרבות זה תרבות. אין סיבה שנוער לא יגיע לתיאטרון ואין סיבה שקהל מבוגר יותר לא יהיה פתוח למוזיקה צעירה".

מפתיע לשמוע שאחרי כל השבחים את עדיין קצת חסרת ביטחון בעולם התיאטרון.
בן משה: "חוסר הביטחון אופף אותנו תמיד במקצוע הזה".
פלס: "זה כמו ששמעתי את אודי בשיא חוצפתו אומר לא מזמן באחת החזרות: 'יש מוזיקה, יש תפאורה, יש שחקנים אבל אין במאי'. אתה מבין את החומרה? במאי גאון שעושה עבודה מדהימה יכול לבטל את עצמו פתאום ברגע של חולשה".

בן משה: "אז טוב שיש לי אותך בשביל להזכיר לי שאני בסדר".

פלס: "בסדר? גאון! ".

חברים, אפשר להרגיע עם הדביקות?
בן משה: "אתה חייב לשמוע את הגרסה הסופית של המוזיקה להצגה. לבכות".
פלס: "נכון לבכות? הצ'לו. הצ'לו פתר הכול. לבכות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...