ערן צור בניתוח נשמה פתוח לקהל
במופע ראווה של ליבידו ויצרים, מושך ערן צור את כל מי שסביב להציץ פנימה. כשכל האפלוליות, המין והדחף מסודרים כל כך יפה במילים ובלחן, האופציה לא להסתקרן, להצטמרר או להתענג, פשוט לא קיימת
ערן צור צילום: טל קירשנבאום
היכולות האלו שלו הוכיחו את עצמן כבר מהשיר הראשון של ההופעה; קהל שעומד מרוחק, נצמד לקירות, מחפש את עצמו ומישהו להיות איתו, מתמגנט לבמה ברגע שצור פותח ב"קיץ". במנועים מלאים, מוכן להמראה, בביצוע שלא חס, בלי משחק מקדים ובלי חיזור נוסח "יש-לך-משהו-עצוב-בעיניים", הוא נוסק לשיא. מכאן צריך רק לשמור על הרמה האנרגטית-רוקיסטית ולזכור להביא אותנו לידי דמעות כשהכל נרגע. משימה לא פשוטה, אבל מי כצור יכול לה.
לכאורה, ההסבר פשוט – אמן מוכשר להפליא, אינטיליגנט להרשים, כותב שירה, אמן מלחין אותה ביכולות נדירות, אמן כריזמתי מופיע על הבמה וקיבלנו ריגוש. ובכל זאת, נראה שצור מהפנט גם, לא רק, באופן אחר. באגרסיביות, המיניות, התאווה, התשוקה (הגאווה?), במופע הראווה של ליבידו ויצרים, הוא מושך את כל מי שסביב להציץ פנימה.
כמו בניתוח נשמה פתוח, עומד הקהל בחדר הקטן ולא-בהכרח-מאד-סטרילי מתבונן ומקשיב איך פועל אותו חלק יצרי בנפש, הבסיסי ביותר (פרויד קרא לזה פעם "איד"). איך מילים ריקות
שמקומן באקדמיה כמו "עקרון העונג", מקבלות משמעות, הרי צור כותב שירה על היצר הזה. הו, כל היצר הזה.
פעם הוא "אנס בחצרות בחושך", פעם הוא פרוורט שרוצה "לשטוף לה ת'רגליים ולשתות את המים" ולפעמים מוצא את עצמו ב"קרבות תרנגולים" (והיא קורצת לו בעין). האופציה לא להסתקרן, להתחרמן, להתבונן - כמעט שלא קיימת בחלל, כשכל האפלוליות, המין והדחף מסודרים כל כך יפה במילים ובלחן. לפרקים מצמרר, לפרקים מענג.
עוד מעט תגיע 2011, עוד מעט יסגרו מאחורי "כרמלה, גרוס ווגנר" האלמותי שני עשורים של יגון ואושר, וצור במיטבו, מכה ללא רחם על הבמה, בליווי מסור של רם אוריון, אושיה מוסיקלית לכשעצמו. במימיקה מקסימלית ובתנועות גוף מינימליסטיות – הרי ה"בפנים" נותן את הטון – הוא איש משפחה מיושב, ועדיין רוקיסט בכל רמ"ח.
יותר מזה, כשצור מבצע ברצף אחד את "כרמלה גרוס ווגנר", "הוא והיא" ומקנח ב"בחוץ" (שיר חדש מהדיסק שיגיע) – אנחנו מקבלים הזדמנות לחזות בהתפתחות של אמן. יצירתיות שלא דעכה או נכנעה לזמן וטקסטים שבגרו ולמדו לבעוט בעיטות מהזן המאופק, כזה שלא מאבד את האפקט.
ועוד לא דובר ב"נערת רוק" שזכה בהופעה לעדנה מחודשת. מדי פעם מילה מחליפה מילה, ואין ספק, מתקבלת הנערה בגרסתה הלא מכובסת. ככה ערן צור עושה דברים. ככה זה.
ערן צור, לבונטין 7, 27.3.09
נא להמתין לטעינת התגובות
