יו2 משכנעים גם בלי יחסי ציבור
האלבום החדש של הלהקה הותיקה, "No line on the Horizon" מוכיח שבונו, דה אדג', לארי מולן ואדם קלייטון יודעים לעשות מוזיקה שלא משנה באיזו עטיפה ישווקו אותה, עדיין תהיה טובה
חלק גדול מהקלטות "No Line on the Horizon" נעשו במרוקו (מה שרוב הלהקות לא יכולות להרשות לעצמן בעידן שבו חברות התקליטים גוססות). האלבום מזכיר במעט את אלבומם הקודם, “How To Dismantle An Atomic Bomb” (מה הקטע עם טייטלים ארוכים?), אבל עם שירים ארוכים יותר והתנסויות בסאונד. על כן הוא נשמע גם יותר נועז מהקודם. ההפקה של לנואה, אינו (שלראשונה כתבו ביחד עם יו2 את הלחן לרוב השירים) וליליוייט עושה שימוש מושכל ואינטילגנטי בשילוב של אלטרוניקה קלה עם המוזיקה של יו2.
מי שציפה לשינוי ענקי, כמו המעבר בין "Rattle and Hum" ל- "Acthung Baby" צפוי להתאכזב קשות. השינויים הסגנוניים אצל יו2 הם מינוריים מאד ובאים לידי ביטוי בעיקר בטקסטורות המוזיקליות, במעברים הקטנים בין הסולמות ובסיומות השירים, הלא צפויות לעיתים.
הפלטפורמה נותרה אותה פלטפורמה: הגיטריסט, דה אדג', ממשיך במשחקו עם אפקט הדיליי. אצל לארי מולן ג'וניור, המתופף, לא תמיד ניתן לשים לב באם מדובר באדם או במכונת תופים. אחת ההפתעות הגדולות כאן היא הבסיסט אדם קלייטון, שמהווה הפעם תפקיד חיוני במיוחד בכח.
קטעי הבס שלו מעולם לא ישבו באופן כה מושלם בקומפזיציות (מה שאולי יכול להסביר את העובדה שהוא מעולם לא קיבל תפקיד כה מרכזי במיקס). ובונו, שגם כאשר הקול שלו צרוד הוא כל כך מתאמץ לשיר, מה שיכול להזכיר לכולנו את משמעותה האמיתית של תשוקה.
"אני מכיר נערה עם חור בלב/ היא אומרת שהנצח הוא מקום טוב להתחיל בו/ היא אומרת שהזמן הוא לא חשוב, לא ליניארי/ ולאחר מכן היא שמה את לשונה באוזני". כך פותח בונו את האלבום החדש בשיר הנושא. ב- ”Moment Of Surrender”,שיר נפלא שאורכו עולה על שבע דקות, הוא מספר על החיים בעיר הגדולה, ואת האופן בו הוא נכנע בפני הכספומט (יכולנו לקבל יותר מזה).
“Unknown Caller” מזכיר את יו2 בתקופת “The Unforgettable Fire”, ו- "Get your Boots" הוא שיר פופי מעניין אבל בינוני, שמזכיר את תקופת הפופ-ארט של שנות ה-70. “Stand Up Comedy” הוא שיר Fאנקי, ציני במקצת, המציג את מצב העולם כיום כמופע סטנד אפ: "תפסיקו לנסות לעזור לאלוהים לחצות את הכביש כמו גברת זקנה" בונו מצהיר בו.
“Fez-Being Born” מספר על העיר פז במרוקו, בה נעשו חלק גדול מההקלטות של התקליט, ובה בונו חש שהוא נולד מחדש. “White As Snow” הוא עיבוד מחודש לשיר פולק מסורתי שקט, חף מקלישאות, שמהווה את הצד המלנכולי של התקליט, ואילו "Breath”
זה מדהים: במשך שלושה עשורים, עם כל חברי הלהקה המקוריים, אותה חבורה של נערים הצליחה לשנות את עולם המוזיקה ולהמציא את עצמה מחדש אינספור פעמים. גם אם שיטת השיווק שלהם מגוחכת לעיתים - האלבום הנוכחי יצא בחמש(!) גרסאות שונות - וגם אם הפעילות הוולנטרית של בונו למען אפריקה מעצבנת לא מעט אנשים, העולם סולח להם. והעולם ימשיך לסלוח להם. מכיוון שאותה להקת זאבים מפיגה את החששות של כולנו. היא מוכיחה שהיא עדיין להקת הפופ-רוק המרכזית הטובה בעולם, שלא רואה בעיניים להקות כמו 'קולדפליי', גם כשהיא מוציאה אלבומים שהם רק "טובים".
כשחברי יו2 מתרכזים במוזיקה שלהם התוצאה היא מיוחדת. גם אם שיווק אלבומם הבא יהיה בצורת מטוס שמגיע עם הדיסק במושב הטייס, או לחלופין בצורת דירה עם הדיסק במטבח, כנראה שהוא עדיין יהיה אחד התקליטים המשמעותיים שיצאו באותה השנה. אם זה טוב או רע, את זה אתם כבר תחליטו.
נא להמתין לטעינת התגובות
