מדף הספרים של תמר קטקו
כנס על דמות הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, יתקיים מחר (ד') במשכנות שאננים. ד"ר תמר קטקו, מומחית לחקר מלחמת העולם השנייה, ויוצרת הסדרה התיעודית "נשים במלחמה", שתדבר על חיילות יהודיות במלחמת העולם, מספרת על ספרים אהובים
לא פעם רציתי לדעת מתי התחיל כל התיעוב הגרמני הזה כלפי היהודים, המידור הזה שלהם בראותם את היהודים לא יותר מאשר בהמות. בספר הזה מצאתי לא מעט תשובות ונקודות למחשבה אודות הקשר בין התפתחות ההשכלה לשדרוג האנטישמיות. חוץ מזה הספר מהווה מקור נפלא לדוגמאות פרוזאיות על משנתם של מנדלסון וקאנט בהרצאות שלי בפילוסופיה.
זושה – יהודית כפרי
"התזמורת האדומה" הוא כינוי לפעילות ריגול ומחתרת בעיקר בבלגיה ובצרפת, עבור ברית המועצות נגד גרמניה הנאצית. תמיד נמשכתי לניחוח המסתורין ולרצון לחדור פנימה לתוך סיפורי חיים של מי שנטלו את סודם עמם לקברם. כזאת הייתה זושה. דמות המפגישה את מרדנות הנשים של שנות העשרים, הרעיון הסוציאליסטי שכבש אותן, הכמיהה למימוש הציוני והלהט לעשות מעשים גדולים מהחיים, גם אם במחיר אמהות, אהבה ונאמנות. דמות סקסית, ממגנטת גברים, נועזת ללא תקנה.
עאידה - סמי מיכאל
הסיקור הנרחב על הנוכחות האמריקנית בעיראק עורר בי עניין רב לגבי העיראקי הפשוט, האזרח. איך מתנהלים חיי שיגרה ומה עלה בגורלם של מיעוטים אחרים במציאות האומללה הזו. אהבתי את הסיפור האנושי תוך כדי ההצצה לביתם של המנסים להמשיך בחייהם בכל כוחם. ריבוע שפוי בתוך מציאות אכזרית.
הריקוד של סוניה - ויקטוריה היסלופ
כמה מעט אנחנו יודעים על מלחמת האזרחים בספרד. זה משהו שזכור לנו מחומר לבגרויות או כחלק מהתפתחות הפאשיזם באירופה. הספר הזה חשף בפניי מה שבאמת התרחש שם בשנות השלושים והארבעים, ההרג הרב, ההתנגדות לפאשיזם שהלכה והתפוגגה מול מעשי האכזריות והטבח שהתרחשו בכל ערי ספרד, הסבל האנושי וכאב הכניעה. בתוך הסיפור ההיסטורי מובא הסיפור הפרטי של רקדנית פלמנקו. תיאור היחסים בתוך המשפחה ועוצמתה של האינטואיציה הולכים ומתעצמים לקראת הסוף המדהים של הסיפור אשר ריגש אותי עד דמעות.
פולין ארץ ירוקה - אהרון אפלפלד
זה סיפור על דור שני להורים ששרדו בשואה, עלו לארץ אבל חלמו בפולנית על עצי הלבנה ביערות האינסופיים ההם. כמו בסיפור, גם אני שבה לפולין לחפש את מה שאבד, להחיות את מה שנשאר ולהביאו לארץ כמו מי שעוקר לבנה ומשבץ אותה
וידוי - יוכי ברנדס
אני אוהבת להאזין לזקנים. זה בגלל שלא היו לי מעולם סבתא וסבא. אני מחפשת אותם בכל אותן מאות דמויות שכבר ראיינתי לצורך מחקר, תיעוד והפקת סרטים. בכל אחד מהם טמון סוד אחד או שניים. זה כמו להיות ארכיאולוג של אנשים. גם כאן, יש לנו חשיפה של אוצרות. הקשישה בסיפור היא ארגז נעול של סיפורים. צריך היה רק למצוא את המפתח. יוכי ברנדס מצאה. אני – קפצתי פנימה מיד.
אל תזוזי - מרגרט מצאנטיני
תארו לעצמכם סיפור במסגרת זמן של יממה. כמה עמוק אפשר להגיע. זה ספק וידוי ספק דיאלוג עם עצמך על אהבה מטורפת. מוטרפת. שאין לך שליטה עליה ואינך רוצה שליטה עליה. רק ללכת שבי אחריה עד כלות. מעניין לגלות מה בעצם מושך אותנו הכי חזק, הכי נקי, הכי אמיתי. לזהות את הכמיהות, הזעקות, הצרחות והנואשות שבתוכנו. "אל תזוזי" הוא מסע לשם. ל"הכי" הזה.
ג'מילה - צ'ינגיס אייטמטוב
הסיפורים של אייטמטוב לוקחים אותי למרחקים אינסופיים אל הנופים התרבותיים, האנושיים שאני לא יודעת עליהם דבר וחצי דבר חוץ מצליל שמות מקווקז, בוכרה או כורדיסטן שלפעמים נשמע לי מוכר מאלה שאני פוגשת פה ושם. שילוב של נקודת זמן היסטורית וסיפור אהבה שיש בו יותר שתיקות ממילים. איטיות זרה. כמו ציור.
נוטות החסד - ג'ונתן ליטל
ספר עבה. מאיים. כמעט אלף עמודים. אבל חובה. זו פעם ראשונה שאני נתקלת בתיאורים מפורטים עד אימה של התנהגות הנאצים בשטחי הכיבוש כלפי האוכלוסייה היהודית הכוללים נתונים שעד כה שמעתי רק מאמא ואבא. מישהו אזר אומץ וחצה את גבולות היכולת המילולית לספר מה קרה שם בלי להיעצר בגועל נפש, בצחנת המוות המגרים את מיצי הקיבה, ומבלי לרחם על הקורא ולהפסיק בשלב מסוים את תיאורי הסדיזם והבנאליות של הרוע האנושי. כן. ככה זה היה. אני מכירה תיאורים עוד יותר קיצוניים. לקרוא עד הסוף. זה גם סוג של גבורה.
שלך, סנדרו - צבי ינאי
כל חיי אני מפנטזת על מישהו מבני משפחתי שבכל זאת שרד ונמלט לרוסיה ואולי לדרום אמריקה ופתאום באיזו עלייה הוא יופיע לי או יתקשר במבטא פולני כבד. אני מדמיינת פגישה עם אח של אבא שלי או אחות של אמא שלי. למי הם דומים, למי אני דומה, ואיך היה שם לפני האקציות ומי עוד נשאר ואולי יש להם ילדים, זאת אומרת בני דודים שלי.
לפעמים אני מתכתבת עם סבתא או סבא. כשהייתי קטנה המצאתי אותם. תמיד רציתי שולחן גדול עם הרבה משפחה מסביבו. עד היום. הספר הזה מתאר בצורה כל כך אמיתית את הכמיהה לאח אבוד במלחמת העולם השנייה שמבחינתו של הסופר, חי, נושם וקיים בעצם הכתיבה אליו. תיאור הריק באופן כל כך מלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
