זוהר להט לא גר כאן יותר: "תיכון השיר שלנו" מביכה
אל תחפשו את דנקר, נינה, מיקמיק ונחי ובכלל את "השיר שלנו" בסדרת הבת התיכוניסטית, למעשה, לא כדאי לחפש בה כלום
תיכון השיר שלנו. אל תפתחו ציפיות צילום: יוסי צבקר
אבל אז, כלומר בחלוף עשר דקות של השחתת רכוש, דיבור בחרוזים ולונג־שוטים על שכונות מצוקה, מגיע מורה חדש. או מנהל. לפעמים אפילו מישל פייפר, מישהו שמלמד אותם שיעור חשוב על חברות, אמונה בעצמם ומחול מודרני. כן, צפייה בסרטים אלה תגרום לי לרוב לתחושת סיפוק עמוקה אך מבוישת.
"תיכון השיר שלנו" מבוססת על אותו עיקרון בדיוק. בול. למעשה ההוויה שלה יותר אמריקאית מישראלית ובדומה לאותו ז'אנר שהביא לנו יצירות מופת כמו "למבדה 2", גם היא כתובה רע, נראית צ'יפית וסובלת ממחסור חמור בניצבים, מה שאומר שהיא בטח תהיה הצלחה עצומה.
אמנם בפרקים הראשונים הסדרה נורא מתאמצת לבדל את עצמה מהז'אנר הנחות, להזכיר לנו ללא הרף שיש לה בכלל מקור אחר, מורשת מפוארת שמקורה ב"השיר שלנו" והורים שקוראים להם רן ונינט. הם זורקים שם אינספור פלאשבקים לסדרת האם, ואפילו זוהר להט נשלף מהסט של "דני הוליווד" לתפקיד אורח, אבל אל תפתחו ציפיות.
הדבר היחיד המשותף ל"השיר שלנו" ו"תיכון השיר שלנו" הוא המנהלת בעלת שם הדאחקה ירדנה טמיר, וכל מיני עקיצות כמו "אף אחד לא רוצה ללמוד שלוש שנים כשאפשר להיכנס לריאליטי מחורבן ולתופף על הבטן". חמוד איך שהם מכניסים לאחים מקופרמן (ובתקווה שגם קצת לעצמם ול"כוכב נולד", אחרת זה עצוב).
תיכון השיר שלנו. צילום: יוסי צבקר
"תיכון השיר שלנו" מנסה למחזר את מותג העבר המצליח, אבל הפעם בסדרה המיועדת לילדים. לגיטימי. היא אמנם לא טובה כמו "האי" או "דאוס", אבל ילדים יודעים להסתפק במועט. ואם לא, שילמדו.
אז בסדר, הסדרה אולי מעפנה, עם שלל הטינאייג'רס הזועמים שלה והסטריאוטיפים העדתיים הברורים
(אסי הערס המזרחי העני, נועה האשכנזייה המליינית שקוראת רומן גארי), אבל היא לא מעפנה יותר מ"הייסקול מיוזיקל", "האנה מונטנה" וכל חרא מזמר אחר שילדים רואים עם תרגום. שיראו כבר את זה, עדיף. ואם בסוף הם גם ילמדו על חברות, אמונה בעצמם ומחול מודרני, אז בכלל בכיף.
נא להמתין לטעינת התגובות
