אימה עוצרת נשימה: סיקור האירועים בטלוויזיה
האסון ביפן הוא האסון המצולם ביותר בהיסטוריה. גם אצלנו, בין ערוץ 2 לערוץ 10, נלעסה הדרמה לאיטה, עם צוות מומחים, ראיונות בסקייפ ויעקב איילון, שדר, טוקיו. על סיקור האירועים ביפן במהדורות החדשות
זה היה המאורע ההיסטורי הכי מתועד מאז ומעולם. עשרות אלפים צוותים בודדים שהתנהלו ללא במאי מרכזי. בלי חברת הפקה. הם שידרו קריאות עזרה בטוויטר, העניקו ראיונות בסקייפ, תיעדו את עצמם ביו טיוב.
לאורך שעות ארוכות התמונות זרמו לא ההפסקה. מכל כיוון, בלי היררכיה. אימה עוצרת נשימה. אוניה בודדת מטלטלת על המים, מנורות בית הפרלמנט רועדות, לשון מים אדירה שרוקדת על עיר זרה. זום אין, זום אוט. להבדיל מהמהפכה במדינות ערב כמעט לא היה צורך בפרשנים, אלא רק עורך קשוב ומיומן שליקט את התמונות שבנו את כל הסיפור. כשהדוברים בערוצים השונים כן פתחו את הפה קיבלנו שיחות מוזרות על האופי של העם היפני, כאילו זה העיקר. פרפקציוניסטים, קרי רוח, מאופקים, זהירים, לא מאלתרים. איזה כיף לתת פרשנות על האחר.
זו גם הסיבה שבמשך דקות ארוכות הטלוויזיה לא הייתה המדיום המרכזי לשאיבת אינפורציה. הרשת עשתה עבודה הרבה יותר רחבה, מהירה ומדוייקת. כבר חשבתי שהאסון יהפוך לטקס החלפת הלפיד, ועתה יתחיל תהליך איטי של דעיכת הטלוויזיה. אבל אז ברגע אחד הסיפור השתנה. הפיצ'ר אדיר המימדים הפך לסרט מצמרר: הכורים הגרעינים בסכנת התפוצצות וכוננות דליפה עולה לשיא. זה לא הזמן לקלישאות בנוסח הטבע ניצח הקדמה. זה מפחיד ראבק. מצמרר. רעידת אדמה שמפצלחת כור גרעיני. זו הפעם הראשונה שבאמת רציתי לשמוע את הפרופסורים באולפן. לקוות לאיזו צפירת הרגעה. האירוע הפך למתגלגל, ולא לכיוון הנכון.

בניגוד לגלים שלא הגיעו למדינות המערב (ארה"ב), רמת הקרינה עלתה מרגע לרגע. זה היה הרגע הראשון בו הרגשתי כי האסון נחת אצלי בבית. הבעתה הגרעינית חוצה אוקינוסים ותרבויות.
בשבת בערב שיחרר ערוץ 10 את נשק יום הדין שלו: יעקב איילון, שדר, טוקיו. חוץ מסיבוב דאווין מול המתחרים קשה
צונאמי ביפן - כל ערוצי החדשות