סיפור משפחתי: ראיון עם משפחת צפיר
יותר מארבעה עשורים בעולם הבידור לא הצליחו לעייף את טוביה צפיר. אחרי שהפך ל"סבא של המדינה", עכשיו הוא מצרף את כל בני משפחתו האמיתית להצגה הראשונה שביים בעצמו. הבת שלומית הופקדה על הטקסט, הבן יוני על המוזיקה, הבן יואב על הביקורת והתיקונים, והאישה יעל על ההפקה והגשמת החזון. בריאיון משפחתי הם מספרים על העבודה המשותפת והוויכוחים ומודים: "אין דבר כזה אידיליה"
בבוקר חלק את החלום עם רעייתו יעל. מהר מאוד גויס חברו הטוב אבי קורן לישיבה צפופה במטבח, ישיבה שהולידה את שיר הנושא ורעיונות לחמישה פרקי סדרה שעוסקת בחייו של דב טוב לב. כשאתה סבא טוביה וכולם היו נכדיך, הדרך אל ערוץ הופ! קלה. מקץ זמן קצר נפלה ההחלטה: יש סדרה בכיכובו של טובי דובי.
לאחרונה פרץ הדובי את גבולות המסך הקטן וקיבל הצגה משלו: "סבא טוביה מציג - מסיפורי טובי דובי". אך טבעי היה שמקומו של סבא טוביה יישמר באדיקות, וכך, דרדקים מודאגים מוצאים את עצמם בהצגה שמשלבת פריצות יזומות של הסבא המפורסם אל החיים שמנהל הדב עם חבריו ביער.
להוציא את הבן הבכור יואב, כל בני הבית מעורבים בעשייה.
הבת שלומית קורן (34) הופקדה על הטקסט, הבן יוני צפיר (24) על המוזיקה, הרעיה יעל על ההפקה והניהול, הנכדים על הביקורת, והשולחן על אירוח המרכיב העקרוני: הקציצות המפורסמות של טוביה.
"שיהיה ברור, הכל מתחיל מהכישרון של טוביה", מודיעה יעל וטוביה מחדד: "היא לא מתערבת באמנות ואני לא מתערב בבוקינג. היא מומחית, עושה הכל מתוך שינה".
אז איך עורכים את ההפרדה המתבקשת בין יום מאתגר בעבודה לשולחן האוכל המשפחתי? סוגיה זו ואחרות ינסו בני משפחת צפיר ליישב. ובכן, קיימת תמימות דעים. לקבל ביקורת בכלל, זה לא קל. גם ביקורת מהורים לא מתקבלת בברכה, ואותו דבר תקף גם לגבי ביקורת מאנשי מקצוע. אז מה קורה כשהביקורת מגיעה מהורים שהם בעלי מקצוע, דהיינו, טוביה?
"בפירוש יש בעיה", מודה טוביה. "יש לי דוגמה מהימים האחרונים: יואב לא היה בעניינים כי הוא שהה בניו יורק עם צביקה הדר. כשהוא חזר וראה את ההצגה, הייתה לו ביקורת על העיבודים של השירים. כשאני אמרתי את זה ליוני היה לו מאוד קשה לקבל את זה, אבל שיחת טלפון אחת מיואב שכנעה אותו".
הבת שלומית, עובדת סוציאלית במקצועה, שיצאה לשנת חופשה ללא תשלום לרגל ההפקה, מספקת את הפן הסובלני: "אבא שלי הוא איש יצירתי ואפשר ללמוד ממנו המון. עכשיו אנחנו גם ביחסים מקצועיים ומה שיפה דווקא זה הדיון הענייני. טוב לי עם זה שהוא לא עושה לי הנחות. הבנתי שמה שיעזור לי זה ליהנות ולגלות גמישות מחשבתית".
צפיר הצעיר, יוני, השתחרר משירות צבאי ביחידת מודיעין לפני כשבועיים ומוגדר על ידי אחותו כ"בעל גן כישרון מזוקק". הוא השתלב לראשונה בעשייה האמנותית בזמן שאביו שקד על הכנת הצגת הילדים "סיפורה של מדינה", מבית היוצר של "סבא טוביה". "ביקשתי מאבא שייתן לי להלחין שיר והלחנתי את'בן גוריון', ובאמת זה השיר שנחשב להצלחה וילדים אהבו אותו", מספר הבן.
לפני שנכנס להרפתקה המשפחתית, אחזו בבן הצעיר
טוביה דווקא מנסה לחבל קצת באידיליה המשפחתית. "אין דבר כזה, 'אידיליה'. צריכים להיות זעזועים. בשביל שנגיע לשיאים חדשים ולהנאה יותר גדולה, צריכים להיות גם ויכוחים וקצת ריבים. בסך הכל, אני חושב שיחסית למה שאני רואה מסביבי - חברים ומשפחות אחרות, אנחנו בעשירון העליון.
אנחנו לא סבא וסבתא שונים מסבא וסבתא אחרים בגילנו וגם אנחנו נחשבים מיושנים. במובן הזה יש כל מיני התנגשויות. אבא של יעל אמר פעם על ילדיו: אני לימדתי אותם לדבר והם מלמדים אותי עכשיו לשתוק. אלה החיים. לאט לאט אני רואה שדברים שהוא אמר בשעתו, מתאימים לנו".
פרט לעובדה שהוא הכוכב, "טובי דובי" היא ההצגה הראשונה שצפיר מביים. "על זה מגיע לו שאפו. הוא כבר לא צעיר, עומד ימים שלמים בהצגות ומבקש הערות", אומרת שלומית. "אני פרפקציוניסט, אבל התרככתי קצת בשנים האחרונות", מסביר טוביה, "אני כועס על עצמי שהתחלתי רק עכשיו לביים, אבל מקווה שתהיה לי בריאות ואוכל לעסוק רק בזה".
ועכשיו נעבור לשאלת השאלות, מהי המשימה הניצבת בפני משפחת צפיר. "מישהו פעם הגדיר את המילה 'אמנות' במשפט אחד: 'לעשות יש מאין ולמכור אותו'. מבחינה זו יש לנו סיפוק גדול", מחייך טוביה ושלומית מוסיפה: "המטרה היא לא רק לעשות בידור, אלא משהו ערכי. הרבה פרקים ורעיונות צמחו דרך מצבים שחווינו. זה כלי להתמודדות עם החיים בראייה חיובית. איך אתה מציב לעצמך מטרה ומשיג אותה עם תמיכה ופרגון לחברים. הרעיון להעביר את הדברים בצורה לא כבדה ולא דידקטית, שהילדים יוכלו להזדהות ויראו את עצמם בסיפור הזה".
עד כמה החברים למקצוע הוכו פליאה כשעברת לעסוק באופן כל כך טוטאלי בתחום הילדים?
"הם באמת היו מופתעים. 46 שנה אני במקצוע, מאז התקבלתי ללהקת הנח"ל, וזה עושה אותי הכי מאושר. אני פונה לדור הבא ומרגיש את כובד האחריות. זו הרגשת הגשמה עצמית אדירה. כשעשיתי חיקויים לסאטירה הייתי קצת שלילי. עסקתי בלעג, ציניות וארס. זה נכון שהייתי טוב בזה, אבל זה לא אני. להיות הסבא של המדינה זו המחמאה הכי גדולה".
אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שגדל פה דור ציני מגיל מאוד צעיר.
"אני מסכים שהתקופה היא אחרת. לאן זה יוביל? אני לא יודע. אני יכול לעשות רק את מה שאני אוהב ומאמין בו. אני אידיאליסט, מאמין בעולם יפה וצודק. אני עצמי ילד, אין מה לעשות. אני רואה היום צ'רלי צ'פלין ולא יכול לזוז. אני נורא אוהב את התמימות של הילדים הקטנים, ומזדהה איתה. הילד הזה הוא אני".
אין כמעט סעיף אמנותי שאתה לא יכול לסמן לידו 'וי'. אתה לא רוצה לנוח?
"זה נכון שעשיתי הכל: סרטים, הצגות, דרמות, קומדיות ואפילו טרגדיות, אבל בי ?מוי הוא עוד דרגה בהגשמה העצמית".
כאשת מקצוע לשלומית יש דיאגנוזה משלה. "בגלל שאני גם הבת שלו וגם עובדת סוציאלית, אני יודעת מה עושה לו טוב ומה לא. אני יודעת שמה שעושה לי הכי טוב זה להמשיך וליצור. האיש הזה כל כך שופע רעיונות, שאני אומרת לעצמי: למה שינוח? יש לו כל כך הרבה מה לעשות, שהוא רק בהתחלה. הוא נורא אוהב את זה, לא פחות משהילדים אוהבים אותו. אני אישית מאושרת מזה שהילדים שלי גדלים בעידן שהוא כוכב".
טוביה, מה המשימה הבאה?
"יש לי כמה רעיונות וגם חלום אחד, להתבודד באי מקסים בצפון מערב סקוטלנד ולכתוב סרט עלילתי. השמים הם אולי הגבול, אבל למדתי שאסור לגעת בהם. ריבונו של עולם יש רק אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם