משפחת רובס המורחבת: חלב ודבש
דני רובס מופיע עם בתו, אשתו לעתיד ואביה. החיים בטלנובלה הישראלית הזאת מתוקים מדבש ומלאים במוזיקה. השבוע תחזור המשפחה המאושרת מהחתונה בפראג, ישר להופעה משותפת
ימים ספורים נותרו עד המופע "דור לדור יביע אומר", במסגרת פסטיבל חלב ודבש שנפתח בשבת האחרונה בעמק יזרעאל. במופע יארחו זמרים מוכרים על הבמה את ילדיהם, וביניהם בני משפחת רובס-תמיר, ששומרים על נינוחות מרשימה למרות גודל המשימות הניצבות בפניהם. מיד כשישובו דני ואילאיל מחתונתם בפראג, יערכו חזרות אחרונות ויעלו לבמה. פעמוני החתונה מצלצלים, אבל הזוג הצעיר שומר על רגיעה בכל החזיתות. "תכננו את זה ככה מראש", אומר דני. "את החזרות למופע נעשה בפראג, עד החתונה. ננגן, נטייל, והכל בכיף ובעונג".
חוץ ממשפחת רובס-תמיר המורחבת, יופיעו ב"דור לדור יביע אומר" גם דורית ראובני ובתה מור, שימי תבורי ובנו בן-אל, שולה חן ובנה איתמר. "המופע נוצר במיוחד עבור הפסטיבל, בשיתוף עם אמנות לעם ומפעל הפיס, והוא מייצג אותו בצורה הטובה ביותר - אירוע של זמר עברי ישן וחדש", אומר ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, אייל בצר.
במאגר הזיכרון של אילאיל תמיר, בקרוב רובס, משייט זיכרון אחד מיוחד. היא בת ארבע, מגיעה לאולפן ההקלטות שבו עבד אביה, יהודה תמיר, אחד מטכנאי הסאונד הגדולים בישראל. בתור פעוטה, אילאיל הורגלה לזמרים שמתעלמים ממנה. רק אחד, דני רובס, התיישב על הרצפה והתפנה לשחק איתה. רובס עצמו לא זוכר את הסיפור, "אבל מאמין לכל מה שהיא אומרת".
את המפגש החוזר ביניהם, בתור אנשים בוגרים, שניהם זוכרים: השניים נפגשו בהופעת התנדבות בבית הגלגלים. חברה של תמיר דחקה בה לגשת לזמר ולהשמיע לו סקיצות שהקליטה. תמיר העזה, ועוד טלפנה אליו אחר כך לשאול מה דעתו. "זאת הייתה שיחה ארוכה", אומר רובס. "דיברנו שעתיים בטלפון. אמרתי לה שיש שיר שאני עובד עליו עכשיו, 'פסק זמן' ואני מחפש מישהי שתשיר איתי. חשבתי שהיא נורא תתאים. אילאיל הסכימה, שרה איתי, ועשתה את זה פשוט נפלא. השיר הזה יופיע באלבום הבא שלי, וכנראה שזה הדואט שלי ושל אילאיל".
אבל הדואט המשיך מהר מאוד מעבר למוזיקה. "מעבר לעניין המוזיקלי,
החתונה הנוכחית תהיה מערכת הנישואים השלישית של רובס. "על נישואים שלישיים אומרים 'ניצחון התקווה על הניסיון'", הוא צוחק. "הנישואים הראשונים נמשכו 30 שנה, השניים היו אפיזודה קצרה. האישה הראשונה, שהיא אם בנותיי, היא אישה מופלאה. החיבור בינינו לא היה מאוד מוצלח וזה הלך והתבהר עם השנים. היא מכירה את אילאיל וקיבלתי ממנה חיבוק וברכה. אני מאמין שמה שאתה מקרין על העולם זה מה שתקבל בחזרה. השאלה איך אתה מסתכל על זה. כמו שיופי הוא בעיני המתבונן, כך גם אושר. אני מנסה ללכת על הקו הדק שמתאר את מה שאפשר, ולדבר על מה שאי אפשר באופן שאנשים יבינו".
על אף המבנה המורכב לכאורה של כל הדמויות המופיעות, בנות, אבות, כלות וחתנים, יש משהו מאוד בהיר ונינוח בהרכב, בלי מהמורות משפחתיות או מקצועיות: אף אחד לא מביע התנגדות קולנית בבחירת השירים, אין מריבות היסטריות על צבע המפיות בחתונה ואין מי שידאג איפה תשב דודה סילביה.
"ממילא בכל החגים אנחנו נפגשים עם שירונים וטקסטים. זה קונסיליום שאני מאוד גאה בו", שמח רובס לדווח, ואילאיל, הכלה המיועדת, מוסיפה: "אני מכירה את דני בעל פה. אנחנו עובדים שנים יחד. בין רוני, הבת של דני, לביני יש מערכת יחסים מאוד מיוחדת גם על הבמה וגם מחוץ לה. מאוד קל לעבוד איתה. היא מאוד מוכשרת ומתמודדת בשלוף עם כל משימה בצורה מקצועית ומכובדת. מהבחינה הזאת לא צריך הרבה הכנות, חוץ מזה שנורא כיף לנו להיפגש ולעבוד".
"את יהודה אני מכיר הרבה מאוד שנים", ממשיך רובס. "הכרנו כבר כשהקלטתי את התקליטים הראשונים שלי. עם רוני בתי אני מופיע ממילא, ועם אילאיל אני מופיע כבר כמה שנים. תמיד צחקתי עם אביה שיום אחד נשיר יחד על הבמה. החיים של כולנו מאוד משותפים, למרות שלכל אחד יש עבודה משלו. גם אילאיל וגם רוני, שהיא הפנומן המוזיקלי האמיתי במשפחה, הן הראשונות לשמוע את מה שאני כותב".
"אני מאוד אוהבת את אילאיל", מכריזה רוני, אחות לגל ורז, תלמידה ב"רימון" ועובדת ב"טלית הפקות". "כיף לי שהיא הופכת לחלק רשמי מהמשפחה ולא משנה מאיזה כיוון. עצם זה שהיא כאן זה כיף ומשמח. נהדר לראות שאבא שלי מאושר ושיש מי שעושה לו טוב. להורים שלי תמיד היה ברור שלכל אחד יש את המקום שלו כאדם. כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם".
אילאיל: "זאת בתי התותבת!".
דני ורוני ישירו במופע הקרוב את "מילה טובה" של יהודית רביץ, אילאיל תשיר את "אתה לי ארץ", ובעיתוי רומנטי שאין כמוהו ישירו אילאיל ודני את הלהיט המשותף "משהו חדש מתחיל". "זה ממש ילד של שנינו", אומרת אילאיל. "אני כתבתי את המילים ללחן של דני. כל היופי במופע הזה שזמרים מפורסמים מארחים את הילדים שלהם, וזה מקסים בעיניי. אנחנו נגיע בהרכב משפחתי ישר מהחתונה, לא נחמד?".
עד כמה בחירת הרפרטואר המוזיקלי הייתה כרוכה בוויכוחים?
אילאיל: "לאבא שלי יש כמה פייבוריטים כמו 'אני נושא עמי', שהוא אכן נושא עמו מהקריירה המוזיקלית הארוכה שלו. אבא שלי ואני נשיר את 'מקום לדאגה'. זה בין הדואטים הבודדים במופע שהוא לא רומנטי".
יהודה: "אני אשיר גם את 'אחרי עשרים שנה' של שמוליק קראוס ושיר נוסף של הביטלס. הדברים האלה נמצאים אצלי כל השנים. אני מפיק סאונד של שרית חדד וקובי פרץ, אבל אין לי העדפה של סגנון כזה על פני אחר. בעניין של שירה אנחנו אנשים קלים. אנחנו אוהבים לשיר וכל מה שמוצע זורם שם. שרק יהיה כך אינשאללה כל הזמן".
רוני : "זה לא שאין חילוקי דעות אף פעם, אבל אנחנו מאוד מכבדים אחד את השני. הכל עניין של לדעת לתקשר. מצד אחד להיות אני, ומצד שני לאפשר למי שמולי להיות הוא. זה מייצר מרחב מאוד נעים לחיות בו".
"פרופורציות זה דבר מאוד חשוב", מסכם דני. "ג'ון קליז אמר פעם שאם היה יורד מלאך ושואל אותו מה היה בוחר להיות, ואן גוך הגאון או השכן שלו, האיש הפשוט והשמח מהדלת שממול, הוא היה בוחר בשכן. אני מזדהה עם הבחירה הזאת. נורא קל לנו במקצוע שאנשים אוהבים אותך, להרגיש מורם מעם או להיות מונע מהאגו. הבנתי מאוד מוקדם שאני לא נופל למלכודת הזאת בשום דרך".
נא להמתין לטעינת התגובות
