קורין אלאל: אהובת הקהל
על הזוגיות, על הקושי בלהביא ילדים ועל המלחמה בסרטן. קורין אלאל מבשרת שהיא מפסיקה לנגן, אבל לא תפסיק לעולם לשיר. וגם בהכנות לקראת המופע החדש והאינטימי שלה היא לא מוותרת על החלום להופיע בקיסריה
ביום ראשון שעבר בישר לה הרופא בחדר המיון של אסף הרופא שהיא סובלת משבר באגן בעקבות מאמץ יתר. "בתכנית 'האח הגדול' ראיתי את כולם רצים על ההליכון והתאהבתי בזה", היא מספרת. "באתי הביתה, וביטלתי מיד את כל החוגים ונרשמתי למכון כושר, אבל כנראה הגזמתי קצת כי התחלתי לבוא בכל יום במקום שלוש פעמים בשבוע. בלילה הערתי את רותי, ואמרתי לה שאני לא יכולה לישון. שכואב לי. אמרתי לה שאני רוצה ללכת לבית חולים".
מה אמר הרופא במיון?
"סיפור מהתחת, סליחה על הביטוי. התאמצתי על ההליכון, וכנראה זה פגע בי. אז יש לי שבר באגן. אני לא יודעת מה זה בדיוק אומר. יש כמה תנועות שאני עושה שזה כאבי תופת. מחר אני הולכת לעשות עוד איזה צילום. אין לי מושג מה יהיה. אני מקווה שזה יעבור בשלום ונמשיך את התכניות. הרופא אמר שאני צריכה עכשיו לנוח חודש וחצי, אבל זה לא טוב. יש המון הופעות שמתוכננות בקרוב. בשבוע הבא תתקיים הופעה ראשונה".
חודשיים עברו מאז יצאה קורין אלאל מבית "האח הגדול" לאחר שקטפה בתכנית הגמר את המקום החמישי המכובד. כשנכנסה לשם - עם אמיר פיי גוטמן, מאיה בוסקילה, הפיקיות, יוסי מילשטיין, גיא לובלצ'יק, שימי תבורי, דודי מליץ, פנינה טורנה, עדי נוימן, כוכי מרדכי ומנחם בן - היא ידעה כי רבים ירימו גבה ויגידו שזה לא ממש מקומה, שהיא בכלל בליגה אחרת. בכל זאת היא החליטה להשתתף בעונת הסלבס, וכך יכולתם לראות אותה אוכלת, ישנה, שרה, מנגנת, ברגעים שקיבלה בהם גיטרה, וגם מתבאסת במקצת כשהאווירה שם התחממה והיא התחממה לא מעט.
"אני לא
הציעו לך ומיד הסכמת?
"התקשרו אליי ושאלו אותי אם אני רוצה להצטרף. לא עניתי מיד. חשבתי שבוע-שבועיים והתלבטתי מאוד. יום רציתי ויום לא רציתי. התנדנדתי הרבה. בסופו של דבר החלטתי ללכת על זה. פשוט ראיתי את התכנית, והבנתי שזה מצחיק ולא מפחיד".
"אני מבינה את המעמד שלי בעולם המוזיקה הישראלית, ובכל זאת זה נראה לי נכון ללכת לזה. כי אני חושבת שמעמד הוא משהו לא שלך. זה משהו שאנשים חושבים עליך. וכאילו אסור לעשות דברים מסוימים. אני לא התכוונתי להיות מראה לא טובה לאנשים האחרים שהיו שם. פשוט סקרן אותי מאוד לראות מה זה.
"זה כמו שמסקרן אותי כל דבר חדש. הלכתי בשביל החוויה. אנחנו חיים בעולם שמשתנה כל הזמן. הרגשתי שזה חלק מהשינוי. גם בקטע של החיים עצמם, שאנחנו מתחילים להיות מספרים כאלה. בסופו של דבר זה עשה לי ממש טוב. הלכתי לזה כי הרצון להיות שם היה חזק ממני. היה רגע לפני התכנית שכמעט לא הלכתי. הייתי קצת חולה, וחשבתי שאולי לא אוכל להצטרף. רק מהמחשבה הזו נכנסתי לדיכאון. לבסוף הלכתי, וזה עשה לי טוב".
באיזה מובן?
"זה עשה לי טוב ברמה הזו שזה חיבר אותי עם הגוף. מצאתי את עצמי שם לבד, כיחידה. לא עם משפחה ולא עם ילדים או חברים או אנשים שמנגנים אתי. אני אף פעם לא לבד, ושם פתאום מצאתי את עצמי לבד. הייתי צריכה לפעול כבן אדם יחיד בסיטואציות השונות שם. זה היה מעניין איך שכל קטע הוביל לקטע הבא. ואני ממש נרגעתי שם. לא ראיתי שום דבר כמעט ממה שצולם שם אחרי שיצאתי. רק את הכניסה לבית, את הגמר ואת הקטע שעשינו עם התאטרון השחור עם המטקות. אני רואה על הפנים שלי כמה אני רגועה שם בסוף כאילו הייתי בחופש המון זמן. אין לי ביום-יום רוגע כזה".
היה רגע מסוים שם שהתחרטת שנכנסת?
"לא. היה רגע שביקשתי שייקחו אותי משם. כי האווירה הייתה קשה ולא נעימה, ולא ידעתי איך עוברים כזה דבר, אבל זה עבר. זה התפוגג. זה הסתדר".
איך הסתדרת עם מנחם בן?
"לאט-לאט למדתי לאהוב אותו. היו לי אתו שיחות מעניינות על מוזיקה. ניסיתי להסביר לו כל מיני דברים שהוא לא הבין, וראיתי את הרצון שלו לדעת, שהוא רצון אמיתי. כל כך נהניתי להבין את השאלות שלו ולענות לו. אם הוא חכם בעיניי? הוא איש נחמד. לא יודעת כמה חכם. הוא איש מדקלם, זוכר הרבה דברים בעל פה, להבדיל ממני. ראיתי הרבה פחדים שלו. הוא נראה לי בן אדם לא חזק. גם ראיתי איך שהוא בכוח רוצה ליצור עימותים. ממש ראיתי את זה וצחקתי. זה הצחיק אותי".
את ושרונה פיק הייתן היחידות שהוא לא העליב בעצם.
"נכון. אני חושבת שהוא קצת פחד ממני. הרגשתי שאני יכולה לצעוק עליו ולהגיד לו דברים והוא לא יעשה לי כלום. לא פחדתי ממנו. ראיתי איך הוא העליב אחרים. אני למדתי לא לקחת שם צד אף פעם. אם מישהו רב עם מישהו, חיכיתי שזה יתפוגג. לא הייתי בקטע של'יש ריב, אז יאללה בוא נמשיך אותו'. לא עניין אותי. מה שעניין אותי היה להעביר את הזמן ולהכיר את האנשים. לא רציתי לריב. לא הייתי באנרגיות לריב. כל הזמן ברחתי מהמריבות שם. זה עשה לי רע בגוף. המריבות שם היו אכזריות ממש. זה היה רעל באוויר".
נשארת בקשר עם מנחם?
"לא, אבל אני רוצה מאוד להיות אתו בקשר. אני הולכת להתקשר אליו ולבקר אותו בכרמיאל. הוא איש שעשה לי הרבה טוב. הוא נפתח אליי, והרגשתי שאנחנו קרובים מאוד. הוא סיפר לי על החיים שלו, והערכתי את זה. ריגש אותי מאוד. הוא בן אדם עם המון ידע בתחום שלי. הוא יודע המון דברים על כל מיני כותבי שירה שאני לא מכירה, ואני חייבת ללכת אליו לשמוע עוד. הוא אוצר בשבילי".
עם פנינה טורנה היית ביחסים טובים בהתחלה, ולאחר מכן הייתה נסיגה. מה קרה אתה?
"בסוף היה קשה אתה. היא כעסה עליי שהתקרבתי למנחם כי הם הרי רבו. לא הבנתי למה היא כועסת עליי שאני רוצה לדבר אתו. זה נראה לי לא הגיוני שהיא ככה תכעס עליי על הבוקר ותחשוף ציפורניים. לא נשארנו בקשר. לא דיברנו אחרי שיצאנו משם, ונראה לי שלא נהיה בקשר. בתוך הבית הייתי בטוחה כל כך שאני אוכל את הצ' ולנט שלה כל החיים, אבל בסופו של דבר התאכזבתי מאוד. התאכזבתי גם מזה שהיא לא הפסיקה לדבר. זה הטריף לי את המוח. הקשר הזה למצלמות כל הזמן זה פשוט מטורף. היא לא הפסיקה לדבר למצלמות. זה היה עליהום כזה על המצלמות".
איך את הסתדרת עם המצלמות?
"ביום הראשון ראיתי אותן, ואחר כך התנתקתי מהן. ראיתי אותן פיזית, אבל בכלל לא התייחסתי אליהן. שמתי אותן מאחור. אף פעם לא דיברתי למצלמות, אבל היו לנו כל מיני קטעים שקצת השתעשענו אתן. אתה נכנס שם לטירופים. במיוחד שאתה לא יודע מה השעה. אותי זה הטריף. בהתחלה גילינו את השעון על המיקרוגל, אבל בהפקה קלטו אותנו ושינו את זה".
הסתדרת עם החשיפה הגדולה שהייתה כרוכה בזה?
"כן. אם הלכתי לשם, אז כן. לא הייתה לי בעיה עם זה".
ומבחינה מקצועית, השהות בבית תרמה לך?
"תראה, שלושה ימים אחרי שחזרתי משם כתבתי עשרים שירים. בלי גיטרה. פשוט ראיתי טקסטים של מאיר גולדברג שאני אוהבת והלחנתי אותם. פשוט שרתי אותם. לי זה עשה ממש טוב. התחלתי להלחין עכשיו עוד שירים חדשים. האמת היא שהשירים הראשונים שהלחנתי כשיצאתי מבית 'האח הגדול' היו שירי דיכאון עמוקים. התחברתי להכי דיכאון של הדיכאון.
"אני חושבת שזה מפני שהרגשתי שם כל כך לבד. פשוט גיליתי שהייתי במין מרה שחורה כזאת כשיצאתי משם, ואין לי הסבר לזה. עוד דבר שקרה לי אחרי שיצאתי משם זה שהתכוננתי לעשות ערב עם חברה שלי התמלילנית חנה גולדברג, ולבסוף אחרי כמה פגישות התחרטתי. זה לא מתאים לי. הלכתי אחורה. נעשה את זה כנראה בזמן אחר. עוד דבר קרה לי אחרי שיצאתי משם - לא בא לי לנגן. בא לי עכשיו להתרכז בשירה. זה כיף לא לנגן עכשיו. בהופעות אני לא אנגן בכלל. רק אשיר. זה דבר חדש שעוד לא עשיתי".
"היה אחלה. שימי כל הזמן שר, וזה היה ממש נעים. לא היה רגע שקט, והקול שלו נעים מאוד. זה היה כיף שהוא שר. גם עם מאיה בוסקילה הסתדרתי נהדר. קלטתי את המוזיקליות שלה, ואני אוהבת את המוזיקה שלה. ראיתי כמה היא מוכשרת. וגם אמיר פיי גוטמן. מאוד. שניהם נשארו חברים שלי. יש לו כישרון מלודי שונה. הוא לא לוקח מלודיה בצורה הרגילה שלה. ומאיה יש לה קול נפלא. גם עם דודי מליץ אני בקשר וגם עם כוכי מרדכי. אני אוהבת מאוד את כוכי. היא אדם נפלא ונעים ונחמד. אני גם בקשר עם יוסי מילשטיין. הוא מקסים. אלו אנשים שבחיים לא היה יוצא לי לפגוש ברמת קרבה כזו. אמיר היה הכי קרוב אליי. מאוד התחברתי אליו. אם נעבוד ביחד בעתיד? קודם כול אנחנו חברים, ובטוח נעבוד יחד".
היית חוזרת על החוויה?
"לא. זה חד-פעמי. אני גם לא רוצה לראות את מה שהיה שם. ניסיתי לראות פרק וחצי ועשה לי לא טוב".
את רואה תכניות ריאליטי?
"לא. לא רואה כלום. בכלל לא רואה טלוויזיה. אולי חוץ מהסדרה'אבודים'. את העונה הקודמת של 'האח הגדול' לא ראיתי. ראיתי רק את השבוע האחרון של זה. נדלקתי על זה מיד. לא יודעת למה. הרגשתי שממש בא לי על זה".
"תגובות חמות מאוד בעיקר. הרבה אמרו לי 'לא אהבנו אותך, ועכשיו אוהבים אותך' או' אהבנו את המוזיקה שלך, ועכשיו למדנו להכיר אותך'. רק דברים טובים שמעתי. רק אחד אמר לי 'אבל למה?' אז אמרתי לו 'לא בא לי להגיד לך'. בגלל הדרך שהוא אמר את ה'למה' הזה".
הקריירה הארוכה של אלאל, כמו בריאותה הפיזית, ידעה עליות ומורדות במשך השנים. אלאל נחשבת פורצת דרך ברוק הנשי הישראלי, יש לה קהל אוהדים גדול, והיא מוערכת מאוד בתעשיית המוזיקה. במשך השנים עבדה עם מוזיקאים וזמרים רבים דוגמת יזהר אשדות, ערן צור, אלונה דניאל, רמי פורטיס, טל גורדון, רונן קינן וענבל פרלמוטר ז"ל.
בתחילת שנות השמונים נעצרה הקריירה שלה בגלל דלקת גידים חריפה שמנעה ממנה נגינה במשך תקופה ארוכה. גם בשנים שלאחר מכן נאלצה להתמודד עם בעיות רפואיות אחרות, ובו בזמן מיצבה את עצמה בשורה הראשונה של הזמרים היוצרים בארץ.
אלאל (54) עלתה ארצה בגיל שמונה מתוניס, וכבר בגיל עשר ניגנה בגיטרה. היא שירתה בלהקת פיקוד דרום, ולאחר מכן, כשהשתחררה, ליוותה את אריק אינשטיין עם יהודית רביץ בהקלטת השיר "עטור מצחך". בשנת 78 השתתפה במופע "ארץ טרופית יפה" לצד מתי כספי ויהודית רביץ. בשנת 84' הוציאה את אלבום הבכורה שלה, ובו שירים כמו "מותק" ו"חיה בתוך קופסא". התקליט לא זכה להצלחה מסחרית כשראה אור. 87 הוציאה את אלבומה השני "פירות אסורים", גם הוא לא זכה להצלחה גדולה.
רק בשנת 1989 כשהוציאה את "אנטרקטיקה", ובו "ארץ קטנה עם שפם", "הטבעת נפלה", "שיר לשירה" וכמובן שיר הנושא "אנטרטיקה", גילה אותה הרדיו. אלאל הפכה כוכבת, ויצאה לסיבוב הופעות גדול. לאחר מכן הוציאה את "שפת אמי", תקליט ובו שירים צרפתיים שתרגם אהוד מנור ו"זן נדיר", וזה הושמע ללא סוף ברדיו. אלאל הפכה לזמרת אהובה ולכותבת לחנים מבוקשת. גלי עטרי למשל ביצעה את "אין לי ארץ אחרת" ואת "חזקה מהרוח", להיטים שכתבה לה אלאל.
בשנת 2001 הוציאה אלאל את הדיסק "תנינענק". הוא נכשל מסחרית. גם "הכחול של השמיים" משנת 2004 ו"פשוט כל כך", דיסק מצוין שהוציאה בשנה שעברה, לא זכו להצלחה גדולה, וכמעט לא הושמעו. "בטח. זה מבאס", אומרת אלאל. "אבל שום דיסק שלי לא הייתה הצלחה ברגע שהוא יצא. לכולם לקח זמן, חוץ מ"אנטרקטיקה", שבשבוע הראשון כשהוא יצא הוא מכר עשרים אלף עותקים. לכל שאר התקליטים לקח זמן להצליח. אני אוהבת מאוד את 'תנינענק'. אני חושבת שזה אחד הדיסקים הטובים שלי, אפילו שהסאונד שלו קצת שונה. אני יכולה להבין את הרדיו שהוא לא התחבר לזה.
"בהופעות אני מרגישה את הקהל, והוא אוהב גם שירים מ'תנינענק'. השוק היום מלא זמרים חדשים. אם אני אמנית שבכל כמה שנים מוציאה תקליט, אז אי-אפשר שבכל כמה שנים יהיה לי איזה להיט. יש אנשים שהתחילו עכשיו את הקריירה, ועכשיו הזמן שלהם. אני, הזמן שלי היה מזמן. אני מרגישה שאני כאילו עושה את העבודה שלי. מרגישה שעברתי את השיא שלי, ועכשיו אני ממשיכה לעבוד. ממשיכה לעשות את מה שאני יודעת לעשות, אבל אני לא רוצה להיעלב מהרדיו ולהגיד אני לא מקליטה עוד. אני מאמינה שכולם מחכים ששיר מסוים יגיע ברגע מסוים, אבל אי-אפשר להזמין שיר כזה מראש".
מוזיקה לאחרים את עדיין כותבת?
"כן, אם מבקשים ממני, אני כותבת, אבל זה לא יוצא הרבה. גם לא מסתדר לי לכתוב לכל אחד. פנו אליי שאכתוב שיר למרינה מקסימיליאן בלומין מ' כוכב נולד', אבל לא הצלחתי להתחבר לזה. אמרתי שאני לא רוצה. לא הסכמתי להיכנס למקום הזה. לא רציתי לחשוב שאני מראש כותבת שיר שהולך להיות הצלחה. אני מקבלת הרבה פניות לכתוב שירים. מאיה בוסקילה למשל רוצה שאני אכתוב לה שיר וגם אמיר. גלי עטרי פנתה אליי, ולנורית גלרון כתבתי שיר".
מה יכלול המופע החדש שלך?
"זה יהיה מופע שהוא מחווה לכל השירים ששרתי בעבר, ולאו דווקא מהתקליט האחרון שלי. גם התחלפו אצלי נגנים למופע הזה. יהיו שירים מכל הקריירה. נתחיל את ההופעות, ואולי נכניס עוד שירים מהתקליטים המוקדמים שלי 'מותק' ו'פירות אסורים'. המופע ירוץ בכל הארץ, בכל מיני אולמות בסדר גודל של צוותא".
מה עם קיסריה?
"אף פעם לא הופעתי שם, אבל אם נראה שיש הרבה קהל שיבוא לראות, אז נגדיל את האולמות. ברור שהייתי רוצה למלא את קיסריה. הכול עניין של רגע נכון. זה יגיע. אני בטוחה שזה יגיע. אם זה יקרה, אשמח מאוד. אולי אפילו בסיבוב הזה".
איזה מכל השירים שלך את הכי אוהבת?
"יש שיר אחד שלא עוזב אותי והוא 'כשזה עמוק'. אני מזמזמת אותו תמיד. זה שיר שחזק בתוך הגוף שלי. אני ממש מרגישה שהגוף שלי שר אותו. לא אני. הגוף שלי. אני אוהבת את כל השירים שלי. אין אחד שאני אוהבת יותר".
בדיסק האחרון שלך יש שיר שנקרא "ארץ קדושה", שהוא בעצם המשך ל"ארץ קטנה עם שפם" המחאתי. נוח לך עם שירי מחאה כאלה?
"זה באמת שיר המשך, וזה כואב ששום דבר לא השתנה פה. בתקליט 'פירות אסורים' שרתי את השיר'מלחמה', ואז כבר הבנתי שזה לא נכון לעשות את זה, אבל אני לא יכולה שלא לעשות. לא יכול להיות מצב שהיחס שלי למדינה לא יהיה בתקליט. בכל תקליט יש לי אזכור של המצב איך שאני רואה אותו".
דברים טובים וטובים פחות קורים לאלאל במקביל. מצד אחד יש לה זוגיות מאושרת עם רותי אלאל, שאימצה את שם משפחתה, והן כבר חוגגות עשור משותף בימים אלו. הן גרות תחת קורת גג אחת בבית מוקף עצים וציפורים במושב גנות וחובקות שני ילדים, חתול וכלב שמיודדים ביניהם באופן מעורר התפעלות.
מצד אחר, בחודש מרס לפני כשנה, לאחר בדיקות שערכה, היא נתבשרה שהיא חולה בסרטן השד. "נותחתי, ועברתי הקרנות כמה חודשים, והתקליט האחרון בדיוק יצא באמצע", היא מספרת. "התקליט הזה עזר לי מאוד להירפא. המזל שלי שאין בו שירים מדכאים. התמלאתי כוח מהשירים של הדיסק הזה. הם עזרו לי לצחוק, וזה היה חשוב מאוד. האויב הראשון של הסרטן הוא דיכאון, והדיכאון הוא המזון שלו. למדתי פשוט להוציא את הדיכאון.
"בגלל זה גם בתכנית 'האח הגדול' כשהיה משהו דיכאוני של ריב ברחתי משם כי ידעתי שזה יעשה לי לא טוב. ככה אני מתמודדת עם זה. אני פשוט למדתי להעיף את הדיכאון ממני".
מה המצב היום?
"עכשיו אני בסדר, אבל כל הזמן אני צריכה לעשות בדיקות. עכשיו עשיתי בדיקות, והכול בסדר".
אגב, איך זה להיות אימא?
"מדהים. עומר בן שש וחצי, ויונתן בן שנה ורבע, והם נפלאים. זה דבר אחר. זה להרגיש שאתה לא לבד. אתה גדל לרוחב".
"מאוד. אני חושבת שלא הייתי מקימה משפחה אם לא הייתי יוצאת מהארון. לא הייתי עושה משפחה בשושו. לא הייתי מגיעה לזה בכלל. השבוע חגגנו עשר שנות זוגיות. אנחנו לא נישאנו, אבל עשינו חוזה אצל עורך דין. זה לא פגע לי בקריירה. להפך.
"אנשים התקרבו אליי מאוד. אם זמרים צריכים לחשוף את החיים שלהם? רק אם הם מרגישים. זה לא תמיד חלק מהתהליך היצירה. אני פשוט הרגשתי שזה יפתח אותי כבן אדם אם אני אגיד את האמת על עצמי".
הייתי רוצה ילדים ביולוגים משלך?
"אני ניסיתי, אבל חליתי מזה, אז הרופא אמר לי שלא כדאי לי שאני אמשיך לנסות. רציתי מאוד, אבל קיבלתי קריש דם בריאות. הגוף שלי לא כל כך סימפטי. הוא מעציב אותי לפעמים. כמו היום בבוקר".
את מאושרת?
"כן, מאוד. אני שמחה מאוד. עד כמה שאפשר. אבל לא בהגזמה".
נא להמתין לטעינת התגובות
