רחל חלפי מעוררת השראה
שירי המכשפות שכתבה רחל חלפי בעבר כונסו כעת עם שירים חדשים בספר נפרד, זורקים אותנו לאחור ומראים לנו איזו אופציה עמוקה שירה יכולה להציע
מכשפות, רחל חלפי צילום: כריכת הספר
שירי המכשפות של חלפי שכתבה בעבר וכעת כונסו עם חדשים בספר נפרד, זורקים אותנו לאחור ומראים לנו איזו אופציה עמוקה שירה יכולה להציע. הנה שיר על מכשפה עם הפרעות אכילה, "בְּלוּז מכשפה שמנה":
"מתנשקת עם שוקולדה/ מתיכה אל תוכי בעיסה מתוקה/ פרדוקסים חדים קצוות כואבים/ חובשת במִשחה מנחמת משמינה/ מגירה אל תוכי אכילה ואכילה/ חמה מרפדת מזמינה/ כמו כף יד חמה/ של אמא/ אכילה ואכילה מגִנה/ מפני עולם כחוש רע/ עושָה שאהיה מכשפה בוערה/ בתוך מוקד פושר בטוח/ בבעֵרה אִטית מגרה/ אכילה עושה שלא אהיה יפה/
עוטפת מגִנה מונחה על הבטן/ שמיכה חמה על ילדה קטנה קרה/ ילדה קטנה מתנשקת עם שוקולדה/ שוקקה שוקקה/ נִקְּבָה עתיקה/ כותשת שואֲבה/ פה שואב כנִקְּבָה/ בולעת מטמינה/ מגִנה ומגוננה/ שאהיה מכוערה מוגנה מאהבה/ תופחת
בשיטה/ שאוכל לספוג את הבעיטה/ שלא אהיה מספיק טובה/ לַמיטה/ שמה עליי יד גדולה מנחמת/ שמיכה סמיכה מיוחמת/ בתוך שִליה להיבלע בתוך/ אמא שלי בתוך/ עצמי/ להיות ההיריון של עצמי/ לבלוע אותי".
השפעות שירי המכשפות של חלפי על משוררות שבאו אחריה ניכרות היטב אצל שתיים מעולות. האחת היא יעל גלוברמן, שכתבה עוד קודם אבל החלה לפרוח כאן, בצדק, בשנות ה-.90 הנה הסוף של שירּה "מכשפות (שיר ערש) אישה רעבה זה דבר מפחיד": "אישה לבד מפזרת בביתה ספלים ריקים/ ובְדָלים, שעל שפתם מוטבעת/ חתימת שפתון. תמיד יהיה מי שיִראה/ בַּקשת האדומה, המשוכפלת בִטביעת שפתיה/ עשר פעמים, עדות/ לעזּובה סודית, שוליים מבצבצים/ של צורך גדול/. זהירות ילָדות, יושבות בין בובות/ כמו בין מַקורים, מחלקות להן תה:/ אל תהיו כמוה".
האחרת היא חגית גרוסמן הצעירה, שמקסימה בשיריה משנת ,2000 למשל ב"לחש": "מה אֶצור, מה אצור/ בלילה השחור?/ סרט אצור, סרט אצור/ לשיערי השחור.// מה אצור, מה אצור/ בלילה השחור?/ תמנון אצור, תמנון אצור/ משערי השחור.// מה אצור, מה אצור/ בלילה השחור?/ אני אצור אותי/ אני אצור/ לילה שחור." רוצה לומר, לא הכול אגי משעול.
לספר של חלפי מצורף תקליטור של חנה מרון, הקוראת בקולה הנפלא מלא הגוונים והדקויות את שירי המכשפות. היזהרו כשאתם מקשיבים, שלא תהפוך אתכם לצפרדע.
נא להמתין לטעינת התגובות
