לאמץ את דרוויש
השירה הלאומית-אישית של מחמוד דרוויש מעוררת בקורא רגשות אינטימיים כה עזים, עד שזה ממש רוצה להתקשר אליו ולומר לו, בוא, אל תתעצב, אתה מוזמן לגור אצלנו בבית
כפרחי השקד או רחוק יותר, מחמוד דרוויש צילום: כריכת הספר
תראו למשל את השורות האישיות האלה על הארץ-הבית: "לא מולדת ולא גולה הן המילים/ אלא אש לבנה לתיאור פרחי השקד/ לא שלג ולא כותנה/ מי הם שיתנשאו/ מעל הדברים והשמות/ לּו הצליח המחבר לכתוב קטע/ המתאר את פרחי השקד, היו הערפִלים/ נסוגים מהגבעות ואמר עם שלם: אלה הן/ אלה הן מילות הִמנונו הלאומי!"
שערי השירים האישיים מחולקים על פי שמות גוף: אתה, הוא, אני, היא. כל אלה אמורים להרכיב את השלם הפרוזאי שהוא בעצם הקול הדובר מתוך שירי דרוויש. את הספר היפה הזה מסיימת הפואמה בחלקים "גלות", מילה מאוד דומיננטית בפואטיקה של דרוויש.
זו פואמה ארוכה בפרוזה המתחילה בטון בהיר ונמשכת בטון מאוד קודר ועצוב, עד שהמשורר פוגש בארצות הברית את אחיו האינטלקטואלי לדרך הלוא הוא אדוארד סעיד, שנפטר ב-2003 מסרטן: "ניו יורק/ נובמבר/ השדרה החמישית/
השמש צלחת מתכתית מעופפת/ אמרתי לנפשי הזרה בצל: האם זוהי בבל או סדום?// שם על פי תהום מחושמלת/ בגובה השמיים, פגשתי את אדוארד/ לפני שלושים שנה,/
והיה הזמן פחות סורר מעתה/ אמרנו שנינו:/ אם עברך הוא ניסיון/ עשה את המחר משמעות וחזון!/ הבה נלך,/ הבה נלך את מחרנו בוטחים/ באמיתות הדמיון ונס העשבים// איני זוכר שהלכנו בערב/ לבית הקולנוע. אך שמעתי אינדיאנים/ קדמונים קוראים לעברי/: אל תבטח בסוס ולא בנעּורים...".
ב"עקבות הפרפר", ספר שיצא לפני מותו, כתב דרוויש שורות יפות וכנות מעין אלה: "האם יודע מי שעומד על גופת קורבנו - אחיו - וצועק 'אללה אכבר', שהוא כופר. כי הלוא הוא רואה את אלוהיו בצלמו הוא: יצור קטן יותר מכל יצור אנוש". לתשומת לבו של הקורא אוסאמה בן לאדן.
כן, דרוויש הוא משורר לאומי אישי כל כך המעורר בך רגשות אינטימיים עזים, עד שאתה ממש רוצה להתקשר אליו ולומר לו, בוא, אל תתעצב, אתה מוזמן לגור אצלנו בבית, ברחוב חובבי ציון 15 בתל אביב; אבל עכשיו כבר קצת מאוחר לזה.
מחמוד דרוויש, כפרחי השקד או רחוק יותר, מערבית: עפרה בנג'ו ושמואל רגולנט, ספרי עיתון 77, 111 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
