מלצר מעניק קצב לשירה העברית
כמה טוב שהחליטו להוציא מחדש את שירתו של מלצר. איזו אוזן מוזיקלית יש למלצר ואיזו עברית מדויקת להפליא. בואו לשירים האלה נקי ותוציאו לכם את נתן זך ויונה וולך מהראש
שמשון מלצר צילום: ארכיון
מלצר כתב פשוט עד נאיבי. אין לו לשון מופשטת מלאה סמלים וכוונות אמנותיות. אלה בעצם סיפורים בחרוזים. אבל איזה קצב יש לו, איזו אוזן מוזיקלית ואיזו עברית מדויקת להפליא. בעיקר אהובות עליי הבלדות העוסקות בחיי החסידים מן הבעל שם טוב צפונה, ועל כולן עולה הבלדה הנפלאה על "ריקודו של רבי זושא".
המעשה הוא כזה: רבי זושא ורבי אלימלך, אחים, יצאו לערוך "גלות" - מעין מסע שהיה מקובל בחוגי החסידות. "הגולים" היו יוצאים בלי כסף
ובלי אוכל למשך תקופה שלעתים ארכה כשנה. במשך כל התקופה אסור היה לישון באותו מקום יותר מלילה אחד. מה שנקרא להרגיש את הגלות עד הסוף.
במסגרת מסע זה נקלעו שני האחים לפונדק אחד. אלימלך ישן על הכיריים כדי להתחמם וזושא על השולחן הקשה. נכנסו גויים שתיינים, העירו את זושא המותש, נשאו אותו על כפיים והחלו לרקוד עמו כבובה. מתוך השיר היפה של מלצר מבין הקורא כי מה שנוטע שמחה בלב הרוקדים הוא לא השתייה או השפלת רבי זושא. קדושתו של רבי זושא, ייסוריו, הם המעניקים ערך מוסף לשמחתם: "יחד הם שרים בקול, אך פֶּה ופֶּה שירו יביע/. הם שרים: "אוי דנא, אוי-דניי!/ אוי דנא, אוי-דניי!" אך הרבי רבי זושא בניגון הזה יריע/ אף יאמר: "הושע נא, אדוניי! הושע נא, אדוניי!".
אור זרוע, שמשון מלצר צילום: כריכת הספר
יוצאים הגויים מהפונדק. חוזרים השניים לישון. אלימלך המרחם על אחיו מתחלף איתו. זושא נשכב על הכיריים ואלימלך על השולחן הקשה. לפתע חוזרים הגויים בשירה. אומרים: ניתן ליהודי שהרקדנו השוכב על השולחן לנוח, נרקיד כבובה את זה שעל הכיריים, ורבי זושא המותש נישא בשנית "אוי דנא, אוי-דניי!".
כל כך יפה ומלא תובנות בעיניי. המלצתי, בואו לשירים האלה נקי ותוציאו לכם את נתן זך ויונה וולך מהראש.
שמשון מלצר, אור זרוע, הוצאת ידיעות ספרים/ספרי עליית הגג276 , עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
