הניסיון קובע בהצגה מי מפחד מנישואין

הם אמנם עסוקים בימים אלה בעיקר במתן תגובות לפרשת החבר דודו טופז, אבל בין לבין, מני פאר וחני נחמיאס גם חוזרים לבמה ומגלמים זוג מזדקן. בריאיון משותף הם מסבירים למה פאר התחיל ללכת לחדר כושר ומדוע ויתרו על הליהוק המתוכנן של ויקה פינקלשטיין

כרמית ספיר-ויץ | 7/6/2009 7:16

פחות משבוע לפני הצגת הבכורה של "מי מפחד מנישואין", ההמולה בחזרות בשיאה. ברקע נשמעים דיווחים שוטפים על מעצרו של דודו טופז, בערב יש מסיבה לכבוד מנחם גולן, הסאונד של אחד משירי הרקע עדיין לא במיטבו ויש עוד תלבושות לסדר. הבמאי יואל זילברג יושב בקהל ומנהל רב?שיח עם השחקנים על הבמה. מדי חמש דקות מצלצל הנייד של מני פאר. פה טלפון מגיא פינס ושם מקול ישראל. כולם רוצים לדבר איתו על דבר אחד-דודו. "תסגרו את המיקרופון של מני", מבקשת חני נחמיאס בעדינות. "אני שומעת הכל. יש לי הפרעת קשב!".

דואני, פאר, נחמיאס ושטמברג צילום: יח''צ

בצד, היא מודה שהזוגיות התיאטרלית עם פאר משונה לה. "במיוחד היה מוזר לקרוא לו בעלי", היא אומרת. "זה היה כמעט גילוי עריות. מני נמצא בחבורה שאני מבלה איתה המון שנים, יש לנו המון זיכרונות משותפים. מצד שני, יש משהו בזה שאנחנו חברים כל כך הרבה שנים, נוצרת מין שפה משותפת מהר מאוד. קצת כמו נישואים".

מה קורה פה? ובכן: גדעון ושושנה מנור (פאר ונחמיאס), זוג פרופסורים לאנתרופולוגיה, ממתינים לביקורו של קולגה ותיק מבלגיה. הפרופסור לא מגיע, אבל שולח את בתו לינדה (יעל דואני), בלונדינית ארוכת גפיים, במקומו. ללינדה יש מטרה מוצהרת: לצוד את גדעון ולממש את ההתאהבות שסחבה מגיל 14.

15 שנה אחרי שנכתב והועלה בברודווי למעלה מ-700 פעם, וזכה לעיבוד קולנועי בכיכובם של ג'יימס מייסון וג'סיקה לאנג, עושה המחזה "מי מפחד מנישואין" עלייה כשרה. אל השאלות המוכרות, כמו מה יעשה הפרופסור עם הבלונדה העקשנית, כיצד תגיב רעייתו המחוזרת על ידי פרופסור לוי השרמנטי (קובי שטמברג) ומי מטריד את מי מינית, מצטרפת שאלה חדשה: איך אוזרים אומץ בישראל מודל 2009, שמבוססת על תיאטרונים המגובים בוועדי עובדים, ויוצאים לדרך עם הפקה עצמאית?

על היוזמה חתום הבמאי יואל זילברג (82), ממייסדי להקת הצ' יזבטרון, במאי מחזות מוזיקליים אגדיים כמו "קזבלן", " אמי הגנרלית", ו"חסמב"ה", סרטים כמו "ברייקדאנס", וכמובן "רמת אביב ג'". " התעסקות בסיכונים היא מה שאני עושה כל החיים", מסביר זילברג. "רוב הקריירה התיאטרלית שלי היא בתיאטרון המסחרי. תמיד הייתי ידוע כבעל מגע זהב. אם אתה לוקח אלמנטים נכונים, קאסט נכון ובמאי נכון, אתה מקטין את הסיכון בהרבה".

מי שחקנית ומי דוגמנית

זאת לא הפעם הראשונה שזילברג מעלה את "הקומדיה הסקסית" הזאת. "לפני 35 שנה הצגנו אותה בארץ. היה קאסט אחר לגמרי, פחות טוב, לדאבוני: גדעון שמר, שושנה רביד, יוסק'ה לוי, ומנדי דייוויס בתפקיד הבלונדה. היא הייתה די גרועה, אבל פצצה. אנשים זכרו את ההצגה בגלל הרגליים היפהפיות שלה. זה עבד".

חדי הזיכרון בוודאי זוכרים את הדיווחים במדורי הרכילות על ליהוקה של ויקה פינקלשטיין לתפקיד הבלונדינית בהצגה. "יעל היא שחקנית, ויקה היא דוגמנית מוכשרת", מסביר זילברג את החילופים. "היא עדיין לא מנוסה, וזה הבדל גדול. מה שהיא יכלה לתרום זה את השם שלה ואת זה שהיא חתיכה, אבל יעל פנטסטית. על התפקיד הזה ההצגה קמה ונופלת. עשיתי כמה חזרות עם ויקה והיה ברור שהיא לא תוכל להשיג את זה, בטח

לא מול שחקנים מנוסים כמו חני נחמיאס ומני פאר".

פאר מתמוגג בצד ומודה שדבר אחד טוב יוצא מההצגה: הוא ירד במשקל. "יואל דרש ממני ללכת לחדר כושר כדי שהקהל יאמין שבחורה צעירה רוצה את פרופסור מנור", הוא אומר. "אמרתי לו שאף פעם לא התפרנסתי מאיך שאני נראה. הבעיה היא לא אם אני חתיך, אלא אם גבר מבוגר עדיין יכול להיות מושא תאווה לבחורה צעירה. גם כשהייתי בן 22 טענתי שזה האופי ולא היופי ששכנע מישהי לעלות איתי לדירה, אז עכשיו, בגיל 62, אני אשתנה?".

"המחזה עבר היריון ארוך בדרכו להיוולד מחדש על הבמה הישראלית", אומר מני פאר, השב אל במת התיאטרון לאחר 15 שנות נבצרות. "יואל עיבד, ניסה עלינו, ואנחנו הערנו את הערותינו. הוא עיבד שוב כדי להתאים את זה לישראל של היום".

לא חששתם שההומור הזה לא יעבוד?
פאר: "המחזה עוסק בסיטואציות אוניברסליות. הפרופסור המכובד הוא מונוגמיסט שחי חיים מאושרים עם אשתו, פתאום מופיעה הנערה הזו עם הצעה מפתה שכל גבר נורמלי לא היה עומד בפניה. בשולי פרשת קצב, דנו סביב ההצגה בשינוי המושגים בחברה שלנו. יש משפט אחד שנוסף לגרסה שלנו, שלא קיים במקור. בעיצומו של החיזור הלוהט של הבחורה, הפרופסור אומר לה 'גברתי הצעירה. רק על מחשבות כאלה נכנסים היום לכלא'. למילה 'היום' יש משמעות חזקה מאוד. לא משנה אם במאה ה-14 או במאה ה-21, תמיד גברים מבוגרים יפגשו בחורות צעירות".

נחמיאס : "יש דברים בסיסיים שלא משתנים. משולש רומנטי זה פגע רע. גם בשנת 3000 לא תהיה מתירנות שתאפשר את זה. כשבנאדם אוהב, הוא מקנא. לכן הסיטואציה הזאת, גם אם נכתבה מזמן, רלוונטית עכשיו ותהיה רלוונטית בעתיד. בעיניי, גבר מבוגר שמתנחם בזרועותיה של בחורה צעירה הוא פאתטי ולא יעזור שום דבר. זה לא רק העור המתוח מול העור הנפול, זה בעיקר תפיסת החיים והנושאים לשיחה. בסופו של דבר מערכת יחסים היא לא מיטה או אגו. היא אינטימיות, היא לשתוק ביחד, לדבר על דברים שיש להם עבר ולא רק על מה שקורה כרגע. אני לא רואה את עצמי בחיים עם גבר צעיר ממני ב-20 או 30 שנה. זה נראה לי סוג של שריטה".