אשכול נבו: אני מקנא במשוררים
שלוש סיבות לקנא דווקא במשוררים וציטוט מתוך שיר של ליאור שטרנברג, שעוסק ברצון לחיות את החיים מתוך בשרנות ואומץ, בלי התיווך של השירה או הספרות
אשכול נבו צילום: יוסי אלוני
נבו: "הרבה יותר משאני מקנא בסופרים, אני מקנא במשוררים. לא שזה קל להיות משורר בארצנו, אבל אני מקנא אמנותית ביכולת שלהם לנסח במשפט מדויק אחד את מה שלוקח לי 400 עמודים כדי להסביר. זה קצת מזכיר לי את הסצנה ההיא מ'אינדיאנה ג'ונס', עם הבחור המאיים שמנופף בחרבות לכל הכיוונים עד שאינדיאנה ג'ונס בא ויורה בו. אנחנו בפרוזה עובדים קשה על
פרקים ועמודים ולפעמים שיר טוב, קצרצר, פשוט מפלח אותך כמו כדור במצח.
"סיבה נוספת שאני מקנא במשוררים היא השימוש שלהם בשפה. המנעד של העברית בשירה הוא רחב יותר. יש מילים שכמעט לא תמצא בפרוזה, אבל הן יופיעו בשירים. והסיבה השלישית, ואולי הכי חשובה, היא היכולת שלהם ללכוד חוויה בעודה חיה. לי לוקח כמה שנים עד שאני מסוגל לכתוב על משהו שחוויתי. אצל משוררים זה ממש לתפוס את הרגע, כמו שעושים טיבוע לציפור - לוכדים אותה, היא קצת מפרפרת בבהלה, ואז שמים לה את הטבעת על הרגל ומשחררים אותה.
"בחרתי בשיר הזה כי הוא מדבר על מישהו שרוצה לחיות את החיים לא דרך הספרות או השירה, במין בשרנות ואומץ, לקבל אותם ולא רק לכתוב עליהם. הקונפליקט הזה, בין החיים לכתיבה, חי אצלי מאוד. אני נע בין תקופות שאני מאוד נתון לכתיבה לתקופות שבהן אני לא כותב, וזו תנועה מאוד חדה בין שני עולמות בנפש, שיוצרת סתירה שלא ממש הצלחתי לפתור עד היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
