לכלוא את היומיום: תערוכה לעודד בלילטי
זוכה הפוליצר עודד בלילטי חוזר לארץ עם תערוכה שמבוססת על השגרה בסין. מסוף השבוע הקרוב בבית האמנים בירושלים

"אפשר היה לצפות שיותר אנשים יכירו אותי, או את שמי", אומר בלילטי בפשטות. "אבל אני מסוג הצלמים שמצלמים, ונותנים לדברים לקרות. יותר חשוב שיכירו את התמונות שלי מאשר אותי".
בסוף השבוע תיפתח בירושלים - העיר שבה גדל בלילטי - התערוכה "מחבואים". זאת התערוכה הרצינית הראשונה שלו בישראל, ואצר אותה אלכס ליבק, מגדולי הצלמים בישראל. הבחירה בליבק לא מקרית: על אף שהסגנון שלהם שונה, יש בפן האישי שלו מהלך הרוח של הצלם הוותיק, זוכה פרס ישראל. גם התזמון לא מקרי.
בלילטי חזר לפני כחצי שנה משהות ארוכה בבייג'ין, בשליחות איי?פי, וחש עכשיו צורך להציג את עבודותיו בפני הציבור הישראלי. העבודות שבחר עם ליבק מתאפיינות בצילומי יום יום מסין. "חשבתי שזה מעייף להציג בישראל חומרים שצולמו בישראל", אומר בלילטי. "יותר קל להראות חומרים מבחוץ".
לסין הגיע בלילטי אחרי הזכייה בפוליצר. סוכנות איי-פי, שבה הוא עובד שנים ושבמסגרתה צילם את התמונה שזכתה בפוליצר, נתנה לה יד חופשית לבחור את בסיס האם שלו. בלילטי, שרצה לדבריו לרענן את העיניים, בחר בארץ השמש העולה. "היא נראתה לי כמו מקום מאתגר, ויזואלית ותרבותית", הוא מסביר.
אף שהכוונה המקורית הייתה לצלם סיטואציות יומיומיות, צילם בלילטי גם את רעידת האדמה בסצ'ואן ואת האולימפיאדה. "בבייג'ין לא היו הרבה חדשות יומיומיות, ופתאום היה לי זמן לחיות", הוא נזכר. "בארץ הייתי כמו כדור טעון בתוך אקדח. שם שמתי לב לעצמי. פתאום היה לי זמן לקרוא. הסיבה היחידה שהצלחתי מבחינה מקצועית היא שהשקעתי בזה את כל
היום הוא מעדיף להתמקד בסיפורים קטנים יותר, ולא להתגודד עם עדר של 200 צלמים מסביב לסיפור גדול. התוצאות מדברות בעד עצמן, אך בלילטי נזהר מלנוח על זרי הדפנה. הוא עדיין מגיע לשטח מוכן ומצויד במוזה ורעיון, ומחפש סדר בכל בלגן ויזואלי.
"אני מאמין בלעבוד ואם דברים טובים צריכים לקרות - הם קורים", הוא אומר. "אני לא יודע אם הפוליצר הגיע בשלב מוקדם מדי בחיי. זה שיא. לא שאפתי אליו-הוא פשוט הגיע. אין ספק שזה שינה לי את הקריירה. מתייחסים אליי אחרת ויש ממני ציפיות גבוהות יותר. אותי עצמי זה לא שינה בגרם".
"מחבואים", עודד בלילטי, משבת הקרובה, בית האמנים בירושלים