הקולנוע הישראלי יוצר הדים בחו"ל
הקולנוע העולמי מגלה מחדש את ישראל, כרקע אקזוטי לסרטים על סכסוכים פוליטיים ונשמות טהורות. איזה סרטים צפויים לדבר עלינו בזמן הקרוב, והאם יש סיכוי שזה יקרב את סוף הלחימה
עץ לימון צילום: יח''צ מתוך הסרט
ייתכן שהנושא הפלסטיני עולה לכותרות, בעיקר באירופה, בגלל קבוצות המהגרים הפלסטינים הגדלות בערי אירופה השונות ובארצות הברית, אבל ייתכן גם שלאירופאים ולאמריקאים נמאס מהעיסוקים הרגילים שלהם. "נראה שכותרות העיתונים והמשב האקטואלי שמגיע מהאזור עשה את שלו", אומר מרק רוזנבאום, מבכירי הבמאים והמפיקים בישראל. "כל העולם שומע על מה שקורה כאן, ואחרי שעסקו בעיראק ובאפגניסטן, נראה שהגיעו גם אלינו".
הפרויקטים המגוונים והיקרים עוסקים כולם ברמה כזאת או אחרת בתמצית הסכסוך. הבמאי הצרפתי ג'וליאן שנאבל (שהיה מועמד לאוסקר עבור "הפרפר ופעמון הצלילה"), למשל , עובד על "מיראל", סרט שיתעד את סיפורה של הינד חוסייני, שהקימה ב-1948 את בית היתומים "דאר אל טיפי" בירושלים. היאם עבאס ("הכלה הסורית", "עץ לימון"), שנחשבת לשחקנית מבטיחה ומוערכת בעולם, תחבור לפרידה פינטו (כוכבת "נער החידות ממומבאי") כדי להביא את סיפור הכיבוש מנקודת מבט הומנית במיוחד.
שנאבל, יוצר מוערך ורב כישרון, נכבש בקסמה של חוסייני, אישיותה הנדיבה וסיפור חייה המרגש: את עשרות היתומים שמצאה עזובים לאחר מלחמת השחרור, היא אספה לבית יתומים ארעי שהפך עם השנים למוסד מוכר. בשיאו, נאספו אל הבית שבמזרח ירושלים, היושב עד היום בסמוך לאוריינט האוס, כ-1,600 יתומים.
יצירה נוספת שחוזרת לקום המדינה קשורה בשמו של האל ווגל, מפיק צעיר אך פעלתן ("סוף המשחק"), שמפיק בימים אלה מיני-סדרה בשם "1948", בה ינסה להתחקות אחר מניעיה של האמנה הפלסטינית במקביל להקמתה של מדינת ישראל. גם הבמאי הנודע מייקל וינטרבוטום, שכבר הורגל לעסוק בסוגיות פוליטיות ("הדרך לגוואנטנמו", "בכוח הלב"), חותר כעת לנסות ולפצח את "הארץ המובטחת".
היצירה הקולנועית של הבמאי הבריטי תחזור אחורה בזמן עד לימי מלחמת העולם השנייה ותתאר את פלסטין שלפני המהפך הציוני. וינטרבוטום שהה בישראל כמה פעמים במסגרות כאלו ואחרות, בין היתר, כדי לבחון אתרי צילום לסרט העתידי. תוך כדי כך ציין שמעט מאוד בריטים יודעים מה אירע כאן במהלך ימי המנדט. אם לשפוט לפי יצירותיו האחרות של וינטרבוטום, גם זו לא תימנע מביקורות נוקבות על המהלכים ההיסטוריים שהביאונו עד הלום.
נציגות נוספת ובכירה לא פחות שתגיע הנה מבריטניה היא הלן מירן, בסרט חדש שיופק על ידי אנדי האריס ("המלכה"). בסרט, שיצולם ככל הנראה בעזה, תגלם מירן אם שמאבדת את בתה העיתונאית שסיקרה את האירועים הצבאיים בעזה. מירן, שכבר הגיעה לישראל לאחרונה במהלך צילומי "החוב", תנסה לפענח את מה שעמד מאחורי מות בתה.
"ישראל בכל"
ומה על היוצרים המקומיים באזורנו? על פי מגזין "וראייטי", גם בצד הפלסטיני יש התעוררות מרשימה, שמגיעה עד לפסטיבל קאן, שם הוקרן השנה לראשונה סרט פלסטיני. וההתעוררות נמשכת: ניווה נז'אר, במאית פלסטינית, יצרה את "רימונים ומור", על אישה שנשואה לאסיר פלסטיני ומנהלת רומן עם המורה שלה לריקוד.
לצערה של נז'אר, הסרט, שצולם ברמאללה ומבטא את קשיי היומיום תחת שלטון הכיבוש, הוחרם באופן מיידי על ידי החמאס בטענה שהוא מזלזל באסירים הפלסטינים. עם זאת, נז'אר הצליחה לשמור על אופטימיות מסוימת כשאמרה לכתב "וראייטי": "קיבלתי
פניות מנשים בעזה להקרין את הסרט בנובמבר. אני חושבת שיש לכך משמעות רבה. אנחנו חברה פלורליסטית, שלאחרונה הפכה יותר ויותר פונדמנטליסטית. לדעתי יש מקום וחשיבות לחופש הביטוי".
גם בגזרה הישראלית לא זנחו את הסכסוך ואף הביאו אותו לכדי מיצוי בפסטיבל קאן האחרון. סרטה הקצר של יעל קיים, "דיפלומה", שעוסק בכיבוש הישראלי בחברון והשלכותיו החברתיות, הצליח לקטוף את הפרס השלישי בתחרות ה"סינפוסדיון". יצירה נוספת שכבשה את לב השופטים בקאן היא "עג'מי" של ירון שני וסקאנדר קופטי, העוסקת במתח הטעון שממלא את רחובות יפו.
ג'אד נאמן. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתאים להתנגשות הציוויליזציות צילום: עצמי
"אני חושב שהסכסוך שלנו מייצג את הקונפליקט של העולם הערבי מול המערבי. הרצועה הקטנה שלנו, באופן טבעי, משקפת את הקונפליקט הזה בצורה מצוינת. יכול להיות שזה מתאים גם לתפיסה האמריקאית, שאובמה יוצא נגדה עכשיו, של התנגשות הציוויליזציות".
נאמן סקפטי לגבי האפשרות שסרטים יעלו את המודעות לנושא הציוני ולמאבק הפלסטיני לשחרור. "כדי להבין את מצב החיים כאן צריך ללמוד המון, או לחיות כאן", הוא אומר. "אף סרט, אף סדרה של סרטים, לא יוכלו לשנות את התפיסה באופן עמוק. זה יכול לשפר את מצב הבורות, אבל לא יותר מזה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
